צליל יהודי טהור
מוזיאון קסטל במעלה אדומים מציג תערוכה חדשה וייחודית של הצייר יוסף אוסטרובסקי
פורסם בתאריך:
במוזיאון קסטל במעלה אדומים נפתחת זה עתה תערוכה ייחודית ומרשימה של צייר, שהלך לעולמו לפני למעלה משלושים שנה; רוב שנותיו האחרונים חיי במעלה אדומים. בימים ההם בעיר עוד לא היה המוזיאון, לא היה גם היכל התרבות, ולא היה מקום להציג יצירות אמנות. מאז העיר שלנו גדלה והתפתחה מאוד, ועל אף שזה קורה שלושה עשורים לאחר מותו, יוסף אוסטובסקי חוזר אלינו במלוא פארו. לפני פתיחת התערוכה שאמורה להתקיים במוזיאון ביום רביעי ב- 18 בדצמבר, פנינו לאוצר המוזיאון שלנו דר' אלק ד' אפשטיין, וזה מה שהוא סיפר:
יוסף אוסטרובסקי, שנולד בשנת 1935 בעיירה שפטיבקה באוקראינה וחיי רוב חייו בעיר אודסה, הפך לצייר, ובהמשך גם לצייר יהודי. חוקרי תרבות אחדים טענו שאמנותו מושרשת באוונגרד האודסאי של ראשית המאה העשרים. על אף שחי כמעט כל חייו בברית המועצות ומעולם לא היה מעורב בפעילות ציבורית-פוליטית מחתרתית כלשהיא, יוסף אוסטרובסקי צייר במנותק מן המקום, הזמן והאווירה החברתית. לקח לו לא מעט זמן למצוא את שפתו האמנותית הייחודית, אך כשהתקרב לגיל ארבעים, התחיל שלב חדש בדרכו האמנותית, במהלכו התקדם לשורה ראשונה של הציירים שזהותם ברורה ומובנת מייד, בין אם הציור חתום ובין אם לאו.
עוד בשנת 1984 התקיימה באולם המערכת של כתב העת "סאוועטיש היימלאנד" – כתב העת היחיד שפורסם בברית המועצות בשפה יהודית כלשהיא – תערוכת יחיד של יוסף אוסטרובסקי, עליה הופיעה גם כתבה בגיליון שיצא לאור אז. סבורני כי זאת היתה לא עוד תערוכה, בין רבות, אלא מעשה גבורה אמנותי-אזרחי. חתן פרס נובל אלי ויזל, אשר ביקר בברית המועצות לראשונה בשנת 1965, אמר אז משפט שהפך לקאנוני: "הגעתי לברית המועצות מתוך חידת השתיקה של יהודי רוסיה; חזרתי והבאתי משם את זעקתם". תערוכתו של יוסף אוסטרובסקי היתה לא משהו אחר מהזעקה הזאת. התערוכה העידה על התקדמות ניכרת מאוד של האמן בפיתוח נושא זה, כי קדמה לה תקופה של עשור שלם, במהלכה הופיעו עוד ועוד יצירות: "חכם" ו"החלילן" ב- 1980, "פולמוס" ו"סוף היום" ב- 1981, "צמא לידע (המלומד)", "הויולן" ו"שיחה" ב- 1983, "ארבעה יהודים" ב- 1984 (כולן מוצגות גם בתערוכה הנוכחית במוזיאון קסטל במעלה אדומים), אשר העידו על דרך ארוכה של התבוננויות, מחשבות והפנמת שורשיו הלאומיים והתרבותיים, אותה יוסף אוסטרובסקי כבר עבר.
זאת היתה תערוכת היחיד השניה של אוסטרובסקי (הראשונה התקיימה שש שנים לפני כן במוזיאון העירוני לאמנות בעיר אודסה), והיא היתה שונה באופן מהותי מהקודמת. בשנת 1978 הציג יוסף אוסטרובסקי מבחר עבודות מגוונות, בעיקר פורטרטים ותמונות נוף, שטרם התאפיינו בסגנון ציור ייחודי. אבל אז, ב- 1978, זה היה רק קצה הקרחון, כי בנפשו של הצייר ובסטודיו שלו כבר היה בעיצומו שינוי יצירתי מהותי. תערוכה במערכת "סאוועטיש היימלאנד" הדגימה היטב איזה שינוי תפניתי עבר האמן.
יוסף אוסטרובסקי היה צייר דיוקנאות נפלא, שהמשיך בצורה משכנעת ומעוררת מחשבה ורגש את המסורת הרמברנדטית של הפורטרט הפסיכולוגי. מה שחשוב לא פחות, הוא היה אחד מהציירים הבודדים בברית המועצות, אם לא היחיד, שלא טשטש, אלא הביא לקדמת הבמה את המשכילים היהודים, את הכליזמרים, את המורשת הלאומית של עמנו. יוסף אוסטרובסקי הקפיד להבליט את זהותם הלאומית של כל אלה אותם הוא צייר, מחד, וכמעט אף פעם לא רשם את שמותיהם של גיבורי דיוקנאותיו, מאידך. באמצע המאה השבע עשרה יצר רמברנדט במכלול יצירותיו דיוקן קולקטיבי של הקהילה היהודית של אמסטרדם – עיר, שהיתה אז, למעשה, 'הבירה היהודית' של אירופה, בה ניתן היה לשמור אמונים ליהדות בגלוי וללא חשש. כמוהו, שלוש מאות שנה אחר כך, יצר יוסף אוסטרובסקי דיוקן קולקטיבי של דור שלם של המשכילים היהודים-רוסים והיהודים-אוקראיניים (בזמנו, לא היה הבדל כלשהו בין הקבוצות הללו, איש לא יכול היה להעלות על הדעת אפשרות של מלחמה רצחנית, המתרחשת בשנים האחרונות).
בכך אני רואה את חשיבותו הגדולה ואת ערכו הייחודי של מכלול היצירות של יוסף אוסטרובסקי. במחצית השניה של שנות השמונים הוא המשיך לעבוד על סדרת היצירות 'היהודיות', אך באמנותו המקורית והכנה לא היה צריך לשנות דבר. יצירותיו "חולם" מ- 1985, "הצ'לן" ו"בבית הכנסת" מ- 1986, "יהודי עם ספר חדש" מ- 1987 ו"הקלרניתן" מ- 1990 (כולן מוצגות בתערוכתנו) לא שונות כלל מאלה שצוירו לפני הליברליזציה של גורבצ'וב. יוסף אוסטרובסקי סלל את דרכו ונשאר נאמן לה ללא קשר לתמורות פוליטיות ומקום מגוריו, שהשתנה בסוף שנות השמונים.
בדצמבר 1989 האמן עם רעייתו, בנו, בתו ובן זוגה ושני נכדיו עלו לישראל. הם הגיעו לארץ-ישראל מיד כשנפל 'מסך הברזל', אך זה היה מאוחר מדי: יוסף אוסטרובסקי כבר חלה בסרטן, ועל אף כל מאמציהם של רופאיו, הלך לעולמו כעבור פחות מארבע שנים. חלק ניכר מהזמן הזה שהה במעלה אדומים אצל בתו סבטלנה שהשתכנה כאן. אנחנו שמחים ונרגשים לפתוח עכשיו, כמה חודשים לפני יום הולדתו ה- 90 של אמן כה מקורי וחשוב זה, את תערוכת יחיד המוזיאלית הראשונה (ואני בטוח שלא האחרונה) שלו בישראל. אנו מודים מקרב לב לבני משפחת האמן, אשר העבירה לתערוכה אצלנו רבות מיצירותיו הטובות ביותר מעזבונו. לצידם של נתן אלטמן, רוברט פאלק, מאיר אקסלרוד, תנחום קפלן וחברי קבוצת ציירים "אלף", מככב שמו של יוסף אוסטרובסקי כאחד האמנים היהודי-רוסיים/אוקראיניים החשובים ביותר במאה העשרים. זה כבוד גדול למוזיאון ולעיר שלנו לקיים את התערוכה הרטרוספקטיבית שלו, ואנו מודים למשפחת האמן, במיוחד לבנו מאיר, שהאמין בנו ונענה לאתגר. מכלול יצירותיו של יוסף אוסטרובסקי מעיד על עומק השורשיות הלאומית, מחד, והמקוריות האמנותית יוצאת דופן, מאידך, ולכן אני משוכנע שהן תהדהדנה בליבם של בני דורנו וצאצאינו עוד שנים רבות.
