יום ראשון, 21 ביולי 2019, י"ח תמוז ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 02-5900070

קהילה במעלהנט

קהילה במעלה אדומים והסביבה

בזווית אישית / שחר נבטי

שחר נבטי, חייל משוחרר פירסם פוסט בפייסבוק בערב יום הזיכרון שנגע גם בנו. ביקשנו את אישרו לפרסם אותו ב"זמן מעלה". "בדרך כלל אני לא רושם פוסטים, אבל הרגשתי שאני חייב לשפוך את זה".

פורסם בתאריך:


לא יודע מה קורה איתי. אבל השנה, היום הזה בא לי בכאפה מצלצלת. אני חושב שהשנה אני באמת מבין את הכאב ביום הזה. כאב חד. דוקר את הלב. כאב שלא נותן לראש לנוח. למחשבות לעצור. פותח ת'אינסטגרם, ובום. עוד שם. עוד פרצוף. עוד אישה שבוכה על בעלה. עוד ילד שמחבק את מדי אביו. וזה נופל לי. אני חושב שאני יודע למה אני ככה. השתחררתי לפני חודש מהצבא. תקופה שנראתה כאילו היא הולכת להימשך לנצח, אבל בסוף היא נגמרה. עכשיו, כשאני מסתכל לאחור אני מבין. מבין מה זה להגשים את התכניות שתכננתי לעשות. מה זה לסיים צבא ולצאת לאזרחות. מה זה להיות אדון לעצמך. אבל הדבר שהכי נחקק אצלי בראש זה שהם לא יוכלו להבין את מה שאני הבנתי. שהם יישארו בגיל שלהם. בתקופה הנצחית שלהם. עם אותם חלומות. אותן תכניות שלא יתגשמו לעולם. אני מבין שהם בסך הכל ילדים. ילדים שבקושי הספיקו לנצל את החיים. לחיות את החיים. לנשום את החיים. לאהוב את החיים. במקומות אחרים בעולם ילדים בגיל כזה מתקרחנים במסיבות קולג׳ ועושים תחרות מי מקיא היום ראשון. אבל פה לומדים איך לתפעל נשק. לשמור על אזרחים. לזהות מפגעים ולנטרל אותם ללא גרימת מוות ״חס ושלום״. 

המשפחות שלהם. ההורים. האחים. החברים. החברה. כל אלה נשרפים מבפנים. הלב שלהם מתפוצץ מגעגועים. הראש שלהם עמוס במחשבות. הגוף מלא בזעם וטינה, אך הנפש עייפה מלפעול. ביום מיוחד זה, שמוקדש אך ורק למשפחות השכולות, עושים יום זיכרון ״משותף״ (שיקראו לזה איך שרוצים) למחבלים. לרוצחים. תת המין האנושי. כמו שהאידיאולוגיה הנאצית מכנה אותנו - תתי אדם. כי אם בן אדם מסוגל לרצוח במו ידיו תינוק חסר ישע, הוא לא אנוש. הוא לא בן אדם. ועוד כל זה קורה בתמיכה של יהודים שמאלנים, שבינינו, יותר גרועים מהמחבלים עצמם. אני לא יודע אם זאת המדינה שנולדתי וגדלתי בה. אבל אני יודע שאני לא רוצה לחיות במדינה כזאת. שמגבה את אויביה. שמושיטה כתף לרוצחיה. שנותנת לגיטימציה לרצח אזרחיה, הרס וביזוי המדינה ויסודותיה. התקשורת רקובה. השלטון חלש. המוסדות נשלטים על ידי אנשים בדמות משכילים. ורק הטרור שולט פה. ממש אירופה של שנות ה-30. ״מהרסייך ומחרבייך ממך יצאו״. 

מה שנותר לי הוא לחזק את המשפחות השכולות. שלא יידעו עוד צער. ושאנחנו לא נדע עוד הרוגים.  שייפסקו המלחמות ושנפיץ רק אהבת חינם. שלא נילחם בינינו אלא נילחם באויבים שלנו. 

עוד כמה שעות יום העצמאות, וזה כמעט בלתי ניתן לתפיסה המעבר החד הזה. אבל דבר אחד מנחם אותי - שבזכותם אנחנו פה. ״במותם ציוו לנו את החיים״.

תגובות