יום שלישי, 18 ביוני 2019, ט"ו סיון ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 02-5900070

קהילה במעלהנט

קהילה במעלה אדומים והסביבה

שנה לאסון בנחל צפית

בשבוע שעבר התכנסו בני משפחתה של אלה אור, חברות ותושבים רבים באולם אשכול הפיס, שם קיימו ערב לזכרה | ההורים, שרית ואיציק, הנחו את הערב בכאב וגעגוע עז, האחיות ספדו לה והחברות סיפרו על החלומות שנגוזו

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

דלית מור

כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה

מאות חברים ובני משפחה הצטופפו באשכול הפיס בסוף שבוע שעבר כדי לציין את יום השנה למותה הטראגי של אלה אור ז"ל באסון נחל צפית. האולם היה מלא מפה לפה, חלק מהבאים עמדו בצד האולם, חלקם נאלצו לשבת בגרם המדרגות, מה שמעיד עד כמה סיפורה של אלה ולכתה בטרם עת הכאיב ונגע ברבים. על המסך הוקרן סרטון, בו נראו פרויקטים רבים ברחבי הארץ שנעשו לזכרה או נקראו על שמה ובמטרה להנציח אותה. 

ההורים הנחו, האחיות ספדו

הוריה של אלה ז"ל, שרית ואיציק, הנחו את הערב, אחיותיה ספדו לה, ואיתן גם חברותיה הטובות, חברת המועצה ומי שניהלה את בית הספר בו למדה, ברנדה הורביץ, מחנכת כיתתה, מורת מגמת התיאטרון בבית הספר ועוד. ח"כ מוטי יוגב, אשר מלווה את בני המשפחה מיום ההלוויה ולאורך כל השנה שחלפה, נכח אף הוא בערב המרגש.

שרית האמא: "הגעגוע בלתי נסבל"

שרית, אמה של אלה, סיפרה על הכאב החד ועל החלומות שנגוזו, "הגעגוע אלייך לעיתים בלתי נסבל. המחשבה על עתיד בלעדייך קשה מנשוא. כל כך רצינו לראותך רוקדת בחתונות אחייך, עומדת בעצמך תחת חופה ואחר כך מביאה בעצמך את ילדייך. תכניות לחוד ומציאות לחוד. מתגעגעת לכל אותם רגעים קטנים לפני שהחיים השתנו מהקצה אל הקצה. מתגעגעת לבקרים הרגילים והיומיומיים שלנו ביחד, כשאני ממהרת לעבודה, מזרזת אותך ותוך כדי מתייעצת איתך איזה בגד מתאים ואיזה תכשיט לענוד, ואת, עם חיוך, לוקחת את הכריך שהכנתי במיוחד בשבילך עם שוקולד נוטלה ועליו מצויר סמיילי, רצה לרכב ושמה שירים שמחים כדי לפתוח את היום בטוב. עכשיו הבקרים שלי ריקים. את לא נמצאת. הבקרים שקטים, ואף אחד לא מחכה לי ברכב עם שירים שמחים. אלה שלי, אני נכנסת לנקות אצלך בחדר, מקווה למצוא סימן ממך במהלך השטיפה, גרב או ספר מתחת למיטה. אבל החדר ריק, ואפילו אבק כבר אין. ובכל זאת אני ממשיכה מדי יום להיכנס לחדרך ולנקות. אבל את אינך, אין ספר ולא גרב. רק רסיסי זיכרונות נותרו".

איציק האבא: "הפכת לסמל"

איציק, אביה של אלה, אמר כי "18 שנה, וגם לאחר מותך אנו מלאי גאווה להיות הורייך. לרגע אחד הפכת לסמל לעם ישראל ואהבת האדם עבור עם ישראל ואלפי חברים בארץ ישראל שכה אהבת. 38 ימים לפני מותך הטראגי הופעת כאן, על הבמה זו באשכול הפייס, במסגרת הבגרות שלך במגמת תיאטרון. היית המלאך שקיבל את הבנות בשער גן עדן, ואנו מקווים ששם בגן האמת קיבלו אותך ואת שאר חברייך בחיבוק". 

החברות: "תכננו לטייל אחרי הצבא בארץ ובעולם"

חברותיה של אלה ז"ל התייפחו על הבמה. אחת מהן הייתה שרי, מי שהייתה איתה במכינה ונפצעה גם היא באותו אירוע. הן סיפרו על הגעגועים הקשים לחברתן הטובה ואמרו: "תכננו אחרי הצבא לטייל בארץ ובעולם, אבל החיים בלתי צפויים. למרות שאת לא כאן, אנו מרגישות אותך בכל שלב. כל שיר מזכיר אותך, כל תמונה. אנחנו זוכרות את החיוך המהמם, השמחה האין סופית והחברה הכי טובה שהיית, אבל גם את זה שלא יכולה לשיר בלי לזייף ושתמיד שכחת להדליק אורות באוטו. ככה אנחנו רוצות לזכור אותך, בדיוק כמו שאת".  

האחות מעיין: "את עדיין קיימת, עוד רגע ואת שבה"

מעיין, אחותה של אלה, סיכמה את השנה שחלפה בדמעות וריסקה את לב הנוכחים לרסיסים כשאמרה: "איך אפשר לתאר מה עברנו בכלל בשנה האחרונה מאז לכתך? המוח לא מצליח להבין איך יום אחד אדם הוא קיים ונוכח, ויום אחד הוא פשוט נעלם. הקול שלך שלא קיים יותר, החיבוק, הצחוק, הריח. הכל פתאום נעלם. מבחינתי את עדיין קיימת, עוד רגע ואת שבה. אני מכינה אוכל בבית בכמות שתספיק גם לך, ומחכה שתגיעי לטעום אותו ותעופי עליו. אני לא שוטפת או מטאטאת את הבית כי עוד רגע את חוזרת ואז זה תורך לשטוף. אני לובשת בגד שלך ומיד אחרי מחזירה אותו אלייך לארון, לאותו המקום שאת השארת אותו, כדי שכשתחזרי לא תשימי לב בכלל שלקחתי. אני שומרת לך מפתח בארון, כדי שכשתגיעי יהיה לך איך להיכנס. אני משאירה לך את הרכב שלי מחוץ לבית ונוסעת לפעמים באוטובוס, כי מגיע לך. כל כך רצית לנהוג בו הרבה, אז הנה בואי הוא שלך".

 

תגובות