יום ראשון, 16 ביוני 2019, י"ג סיון ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 02-5900070

קהילה במעלהנט

קהילה במעלה אדומים והסביבה

זה הזמן לומר שלום

אתי שניאור, האחות המיתולוגית ומי שניהלה את סניף קופת חולים כללית בכיכר יהלום, פורשת לאחר כמעט חמישה עשורים של עבודה בתחום הסיעוד | בריאיון פרידה היא מספרת על העבודה המאתגרת, הקשר עם המטופלים ואלו שחוזרים אליה עם ילדיהם

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

דלית מור

כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה

אחרי 47 שנים, האחות המיתולוגית ומי שניהלה את סניף קופת חולים כללית בכיכר יהלום, אתי שניאור, פורשת ומבקשת להיפרד מאלפי המטופלים שעברו תחת ידיה. למעלה אדומים היא הגיעה עם הקמתה, בשנת 82, והספיקה במהלך שנות עבודתה לעסוק בתחומים רבים בתחום הסיעוד, ניהלה מחלקת נוער בבית החולים הפסיכיאטרי טלביה, הייתה מפקחת מחוזית של בתי האבות בירושלים, שימשה כאחות טיפול נמרץ ואחות חדר מיון, ובמעלה אדומים היא ניהלה את סניף טיפת חלב כשעוד היה בכיכר קדם, הכיכר שבימים אלו מפונה לטובת בנייה חדשה. בשנים האחרונות ניהלה אתי את סניף קופת חולים כללית בכיכר יהלום, "גידלתי במעלה אדומים מספר דורות. התינוקות מטיפת חלב הפכו להורים, ופגשתי אותם מגיעים עם ילדיהם לקופת חולים. זה מרגש", סיכמה אתי את פועלה בעיר. מכתבי תודה רבים במיוחד נכתבו עבורה ונערמו במהלך השנים על השולחן, חלק מהמכתבים נשלחו אף לשרים בממשלה.

אחרי כמעט חמישה עשורים בעבודתך, איזה תחום מתוך הסיעוד פחות אהבת?

"היה קשה לי במיוחד כשפיקחתי על בתי אבות כי הייתי צריכה לוודא שהסיעוד שם אכן עובד כמו שצריך, שמקבלים את התרופות בזמן ושהמקום נשמר נקי. הבעיה החלה בכך שתמיד היה מישהו שמדווח שאני בדרך, כך שמאוד קשה לעשות ביקורי פתע. הייתה לי את התחושה שהתכוננו לקראת בואי, ולכן הביקורת הייתה לא אמיתית. העבודה שם אכזבה אותי. מעבר לזה שאני מאוד אוהבת את המגע עם המטופלים, ולכן גם העדפתי לעבוד במקומות אחרים. גם כשעבדתי כמנהלת יצאתי תמיד מהחדר, שוחחתי עם האנשים, ביררתי לשלומם והיה מגע אישי".

מה ריגש אותך במיוחד?

"יש הרבה מאוד דברים שריגשו אותי. אני מאושרת לדעת שגידלתי דור המשך בתחום. כל שנה קיבלתי בנות שירות לאומי אליי למרפאה, וחלקן יצאו לאחר מכן ללמוד את המקצוע. אני שמחה לדעת שהצלחתי לסחוף אותן לאהבה הזאת. לפני כעשר שנים הייתה לי בת שירות שסיימה את לימודי הסיעוד בהצטיינות וחזרה אליי אחרי עשור, ואחותה התאומה שעשתה שירות לאומי בעירייה הלכה בעקבותיה. יש לנו לבורנט שלומד עכשיו סיעוד ובחורה נוספת שהשלימה בגרות לאותה מטרה. זה שיש לי קבוצת אנשים שממשיכה את דרכי עושה לי מאוד טוב", אומרת אתי בחיוך נעים ומוסיפה כי "לחלק מהמטופלים נהגתי לתת את מספר הטלפון הנייד שלי כשהבנתי שהם זקוקים לשתף ולהתייעץ איתי, והאושר האמיתי היה כשהייתי רואה אותם יוצאים עם חיוך. העבודה בקופת החולים מאוד מגוונת. זה אומר לבצע מיון ראשוני, לזהות בעיה לפני הכניסה לרופא ולבצע את הבדיקות. יש לנו מטופלים כרוניים שצריך לעשות אחריהם מעקבים כמו סכרת, לחץ דם, אי ספיקת כליות וחולים אונקולוגים שמגיעים לניתוק הטיפול אצלנו אחרי 24 שעות שהתחברו לכימותרפיה או טיפול ביולוגי".

קיבלת הרבה מאוד מכתבי תודה ממטופלים, מעבר לטיפול הטכני והמקצועי מה מצפה מטופל לקבל מאחות?

"הכי חשוב זה הקשבה. לנסות להקל על החולה ולזכור שהוא נמצא בכאב ובחרדה. לפעמים ישנם חולים שמגיעים מאוכזבים מהמערכת או מתוסכלים מהתורים שנקבעו במועד רחוק. לא פעם קורה שיש צעקות בחדר המתנה מתוך כעס ותסכול. אני תמיד נהגתי להיות שם, להקשיב, לשוחח ולהרגיע. חולה שיוצא מרופא עם הניירת ולא מבין מה פשר הבדיקות ורוצה להבין האם החשדות של הרופא מעידים על משהו חמור או לא, היה ניגש אליי והייתי יושבת איתו ועוברת על הניירת ומסבירה. המטרה לשמוע את המטופל ולהתייחס לכל אחד כאילו הוא היחיד. בני העדה האתיופית היו קוראים לי אמא".

כמו כל מקצוע מהסוג הזה, יש שחיקה. איך התגברת עליה?

"בכל פעם שהרגשתי שחיקה או שהרגשתי שאני מתקשה לעמוד בעומס, נהגתי לקחת חופש ולהתאוורר. נסעתי הרבה מאוד במהלך השנים. זאת עבודה מאוד לא פשוטה ועם קשת רחבה של סוגי אנשים ומקרים שונים. זאת לא מרפאה פשוטה, הרבה לקוחות דורשים יחס של 'כאן ועכשיו' ולכן נהגתי להסתובב המון במרפאה. כמה שנתתי כוח למטופלים, הם נתנו לי בחזרה".

כעת את בת 67, מתכננת לנוח?

"אני לא מסוגלת, אני כבר התחלתי בהתנדבות פעמיים בשבוע ביד שרה ונותנת הרצאות ביובלים בנושא בריאות וחשיבות החיסון. בשבוע האחרון יצרתי קשר עם מבוא מודיעין מיד לאחר השריפה כדי להושיט שם יד, אכפת לי מהזולת וזה הולך איתי גם אחרי הפרישה כמובן".

מה ההמלצה הכי טובה שאת יכולה לתת לאחות בתחילת דרכה?

"לזכור שהאדם שעומד ממול הוא לא מחלה או תרופה, קודם כל עומד שם אדם. לא לתייג אנשים לפי מחלות, לדעת לשאול שאלות מכוונות ולהיות קשוב. דבר נוסף מאוד חשוב הוא להיזהר ולא לשפוט ולקבל החלטות לפי מראה עיניים. למשל, אישה כבת 50 שמגיעה עם ילד קטן והאחות מיד מסיקה שמדובר בסבתא וייתכן וזאת האם שהביאה ילד בגיל מאוחר. זה כבר קרה וקורה".

לסיכום.

"חשוב היה לי להיפרד מהמטופלים הרבים של עשרות שנים באופן רשמי, אך זה בלתי אפשרי ואני שמחה שניתנה לי ההזדמנות. אני רוצה להודות לצוות הנפלא והמצוין במרפאה".

 

תגובות