יום שני, 21 באוקטובר 2019, כ"ב תשרי ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 02-5900070

קהילה במעלהנט

קהילה במעלה אדומים והסביבה

שירות של ט.ר.ם

שישי בלילה, ילדה מטיילת עם משפחתה ברחובות העיר, נופלת ופותחת את השפה. המשפחה, שומרת שבת, מגיעה לטרם בריצה כשהילדה על הרגליים, אך מאחרת ברבע שעה, נענית בסירוב לקבל טיפול ונשלחת לטרם ברוממה. האמא אילנית מספרת בדמעות על האירוע וטוענת: "אם רק היו מקבלים אותנו, היו חוסכים לנו סבל מיותר וחילול שבת". מטרם נמסר: "הוצע לקיים בדיקה ראשונית, אולם האם סירבה והתעקשה לקבל טיפול מלא מאנשי הצוות שסיימו את עבודתם זמן רב לפני כן"

פורסם בתאריך:


אילנית כהן מתקשה להירגע למרות שעברו מספר ימים מאז בתה בת העשר נפלה ונחבלה קשות. כשהיא מספרת על חוסר האונים שליווה אותה באותו ערב שבת שבו נפלה בתה, היא מתנצלת על כך שהיא מתקשה לעצור את הדמעות.

אילנית, אם לחמישה, מזכירה רפואית בבית החולים "שערי צדק" כ-20 שנה, יצאה לטייל עם בעלה והילדים לאחר ארוחת הערב ביום שישי, כפי שהם נוהגים מדי שישי כשמזג האוויר נוח. "אנחנו אוהבים לצאת כשמזג האוויר בחוץ טוב. טיילנו בפארק הנוער וחזרנו לכיוון הבית שלנו, ברחוב צמח השדה. ממש ליד הבית שמעתי פתאום צעקות של הבן שלי. רצתי לכיוון שלו וראיתי את הבת שלי כשהיא מדממת ועם כל השפה בחוץ. למרות שאנחנו משפחה שומרת שבת, הבנתי שזה בגדר פיקח נפש וחייבים לקחת את הילדה לטיפול. רציתי לקחת את הרכב ולנסוע מיד לטרם, אבל לצערי הרכב היה במוסך. בשיא המהירות התחלנו לרוץ לטרם כשהילדה על הידיים שלנו ומדממת. זאת הייתה דרך לא פשוטה".

לדברי אילנית, לטרם הם הגיעו באיחור של רבע שעה כי המרפאה הפסיקה לקבל קהל בשעה 23:30, והם הגיעו בשעה 23:45. "בעלי נכנס לפניי, וכשהגעתי ראיתי אותו עם פנים נפולות כי הוא הבין שלא יקבלו אותנו. המזכירה בקבלה אמרה לנו חד משמעית שלא יקבלו אותנו", מספרת אילנית בבכי, "התחננתי שיקבלו אותה, אבל אני מתחננת ומתחננת וזוכה לאדישות. היה לי ברור שהיא זקוקה לתפרים. אני יודעת שהם סיימו לעבוד, אבל לא הגעתי עם ילד שכואב לו הגרון, הגעתי עם ילדה פצועה שיש לה חתך עמוק בפנים. המזכירה הסתכלה עליי בזלזול ממש. נכנסתי פנימה וראיתי את הרופאים, האחות והמזכירה מסתודדים, וכשהיא ראתה אותי היא אמרה בקור רוח: 'תסגרי את הדלת בבקשה".

אילנית ממשיכה ומספרת בכאב עצום: "אני לא מבינה למה לא יכלו להביט בה לרגע, לתת מבט ולתפור אותה. התחננתי שלא יתנו לי לחלל שבת ולנסוע למקום אחר, הרי אנחנו דתיים. הפקידה אמרה לי שעלינו לנסוע לטרם רוממה, ואז התקשרתי לאחותי כדי שתביא לי את הרכב. הכל היה מאוד אמוציונאלי כי אחי נפטר לפני מספר חודשים, והשיחה הקפיצה את אחותי, שגם היא גם דתייה. לפני שהסברתי לה מה קורה היא התחילה לבכות ולצעוק: 'מה קרה?'".

בלית ברירה הוריה של הילדה הפצועה ארגנו את אחותה של האם לשמור על הילדים, לקחו את רכבה ונסעו לטרם רוממה. כל מי שביקר בטרם רוממה מכיר בוודאי את התורים הארוכים ועומס הלקוחות שם. "הגענו לשם וחשכו עיניי. היה שם עומס מטורף. במשך ארבע שעות ישבנו שם כשהילדה שלי צורחת מכאבים ומבהלה, מדממת ואף אחד לא מסתכל עליה. זה היה סיוט נוראי. גם שם התחננתי שתתקבל לפני כי המצב שלה לא מאפשר כזאת המתנה. כשהגיע תורנו סוף סוף, הרופא הביט בה ואמר שהתפרים מצריכים מיון ועלינו לנסוע לחדר המיון. אחרי לילה ארוך שוב מצאנו את עצמנו מטורטרים. הגענו למיון, ושם היא התקבלה מידית".

אילנית לא מצליחה לעצור את הדמעות, "אני לא מצליחה להפסיק לבכות כשאני חושבת ומדברת על אותו הלילה. אני כל כך כועסת ופגועה. אם בטרם מעלה אדומים היו מביטים בה רק לרגע, הם היו יכולים לתפור לה את הפתח או לתת לנו הפנייה למיון וכל הסיוט הזה היה מתקצר. החלטתי לפרסם את הסיפור כדי שדברים כאלה לא יקרו לאחרים. חייבים לשים לזה סוף".

פנינו לדוברות טרם עם הסיפור ושאלנו איפה ההקפדה על שבועת הרופא. מרשת מיוני טרם נמסר בתגובה: "המטופלת הגיעה לסניף טרם במעלה אדומים כחצי שעה לאחר סגירת הסניף. עם זאת, לפנים משורת הדין הוצע לקיים בדיקה ראשונית, אולם האם סירבה לכך והתעקשה לקבל טיפול מלא מאנשי הצוות שסיימו את עבודתם זמן רב לפני כן. מבדיקת רישומי הביקור בסניף ירושלים עולה כי המטופלת שהתה כשעה בלבד במיון, ולא כפי הנטען. יודגש כי בשום מצב לא הייתה המטופלת בסכנת חיים וכי הטיפול שניתן היה מקצועי ומתחשב".

 

 

תגובות