יום שישי, 06 בדצמבר 2019, ח' כסלו ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 02-5900070

קהילה במעלהנט

קהילה במעלה אדומים והסביבה

שתיהן משלנו

לראשונה בהיסטוריה העפילה נבחרת ישראל לשחייה צורנית לגמר האליפויות • הגאווה וההתרגשות בנבחרת גדולה, והגאווה במעלה אדומים היא כפולה – לריסה קונין, המאמנת הראשית וראש הנבחרת, ואלינה חלמיסקי, אחת מעשר הבנות בנבחרת, הן תושבות העיר • בריאיון מיוחד, שמתקיים מיד עם חזרתן מדרום קוריאה, הן מספרות על האימונים המפרכים, שנות הילדות שהועברו במים וההישג העצום שהגיעו אליו

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

דלית מור

כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה

התרגשות עצומה בנבחרת ישראל לשחייה צורנית. בשבוע שעבר, לראשונה בהיסטוריה, נבחרת ישראל השתתפה באליפות העולם בשחייה צורנית קבוצתית שהתקיימה בדרום קוריאה, והעפילה לגמר. במהלך האליפות נכנסה הנבחרת ארבע פעמים לגמר האליפויות שהתקיימו בין 27 מדינות. כאן במעלה אדומים הגאווה המקומית היא כפולה, לא רק שלריסה קונין, המאמנת הראשית וראש הנבחרת היא תושבת מעלה אדומים, אלא גם אלינה חלמיסקי, בת ה-22, היא אחת מבין עשר הבנות של הנבחרת. בשיחה עם לריסה ואלינה הן מספרות על האימונים המפרכים ועל ההתרגשות והגאווה שאחזה בהן כשעלו לגמר באליפות העולם. אלינה, שנרגשת מהתוצאות, חושפת גם את הצדדים הפחות קלים ומספרת כיצד כל שנות ילדותה ונעוריה התקיימו בתוך הבריכה. כעת היא מהרהרת בקול על ההמשך.

לא פשוט לקיים שיחה עם לריסה או אלינה, שרוב שעות היום נמצאות באימונים בבריכה. למרות שרק שבו מאליפות בדרום קוריאה עם תהילה עצומה, הן לא מבזבזות זמן לרגע וחזרו לאימונים הרבים האינטנסיביים במים. השבוע הן כבר הגיעו למחנה אימונים נוסף המתקיים בברצלונה.

 עשינו היסטוריה

 "זהו אירוע יוצא דופן. מעולם בכל ההיסטוריה האומנותית קבוצתית לא נכנסה נבחרת לגמר אליפויות העולם, ואנחנו עלינו ארבע פעמים. זה הישג עצום מבחינתנו", אומרת לריסה, שיש לה סיבה מצוינת להתרגש ולהתגאות. במהלך שנים היא מאמנת את קבוצת הנבחרת, המונה עשר בנות בגילאי 15-22, המגיעות מכל רחבי הארץ באופן אינטנסיבי למשך שעות רבות, כדי להביא אותן להישגים משמעותיים. "אני לא מעכלת, אני עדיין בהלם, וכך כולנו. עשינו היסטוריה. הופיעו המון כתבות על האליפות, ובכולן הזכירו אותנו וכתבו שזאת פעם ראשונה בהיסטוריה שישראל הגיעה לגמר. לא להאמין שמדובר בנו", אומרת אלינה בהתרגשות. 

את ההשקעה המרובה הן צריכות להוכיח בארבע דקות ו-14 שניות בלבד, משך הזמן שבו הן מבצעות את הריקוד האמנותי במים. לריסה מתארת את המאמץ וההשקעה הנעשית במהלך כל השנה ובמשך שנים רבות. "ארבע פעמים בשבוע הן מתאמנות במכון של וינגייט, ופעמיים בירושלים. השנה הכנו את עצמנו לקראת האליפות, ועד שהגענו אליה השתתפנו בחודשים האחרונים בתחרות שהתקיימה בצרפת, ספרד וביוון וכללה מחנה אימונים שנמשך שבועיים והתקיים בספרד. השנה 250 יום הבנות לא היו בכלל בבית הספר. במילים אחרות, הן היו יותר במים מאשר על ספסל הלימודים". ולמען כל מרימי הגבה היא מבקשת לחדד: "כולן תלמידות מצטיינות ומסיימות בגרות מלאה ועם ציונים מעולים. זה לא קורה סתם, הסיבה היא שהן מורגלות למשמעת עצמית מאוד גבוה, לרצון למצוינות והצטיינות, ולכן זה לא מפתיע שבזמן המועט שיש להן הן לומדות באופן פרטני בבית ספרן חוות הנוער הציוני, ומשלימות את כל הלימודים שהחמיצו ואף מביאות ציונים מצוינים". 

בנוסף, "משתתפות הנבחרת שמשרתות בצה"ל נמצאות תחרת קטגוריה של ספורטאי מצטיין, ולכן הן יכולות להשקיע זמן רב באימונים", אומרת לריסה בגאווה ומסכמת כי "ההשתתפות והעלייה לגמר בדרום קוריאה, הייתה חוויה בלתי נשכחת". 

את אלינה אני מצליחה להשיג בסוף היום, אחרי שעות רבות של אימונים, כשהיא בדרכה הביתה. היא מספרת בהתרגשות עצומה כיצד קיבלו אותן בבריכה בווינגייט שעות ספורות לפני שקיימנו את השיחה, "זה הרגיש כל כך מוזר, התקבלנו באהבה ענקית וזה לא ברור מאליו. אף פעם לא זכינו לכזה דבר, כולם חיבקו אותנו והעריפו עלינו המון אהבה", אומרת אלינה שעדיין מתקשה להאמין שהיא ותשעת חברותיה נכנסו להיסטוריה. 

הייתה לכן תחושת בטן שתגיעו כל כך רחוק?

אלינה אומרת לא מוחלט, באופן שאינו משתמע לשתי פנים. "הגענו לשם מאוד סקפטיות, לא דמיינו ולא האמנו שנעלה לגמר, וכשזה קרה היינו מאוד מופתעות. אחותי טסה במיוחד כדי לראות אותנו ועדכנה אותי שרכשה כרטיסים גם לגמר, ואני ממש נזפתי בה שחבל שקנתה. כשהבנו שאנחנו עולים לגמר מיד התקשרתי לבשר לה. זה הפתיע את כולנו, למרות ששנה שלמה התאמנו כדי להגיע לרגע הזה. בכל אימון מצלמים אותנו כדי שנוכל אחר כך לצפות בסרטון ולהבין היכן אנחנו טועות, כדי לתקן, אנחנו מסתכלים על הסרטונים בהילוך איטי כדי ללמוד".

החיים זה בריכה ושינה 

אבל לא הכל ורוד. אלינה, שהחלה להתאמן כמו חברותיה בגיל שש בלבד, מתארת את רוב שנות חייה, ילדותה ונעוריה באימונים קשים עם מעט חיי חברה מחוץ למים. "החברות שלי הן החברות מהקבוצה. כמעט בלתי אפשרי לקיים חיי חברה מחוץ לזה, רק חברה שהיא מאוד חזקה יכולה לשרוד ולשמור איתי על קשר. הבנות הן המשפחה והחברות שלי, אנחנו כל הזמן יחד. במשך היום אני נמצאת בבריכה, ובלילה אני הולכת לישון. זה באמת מפתיע שהצלחתי למרות הכל להוציא גם בגרות מלאה", אומרת אלינה ומסבירה שלכל אחת מהן יש שיחות עם פסיכולוגית שמלווה אותן ותזונאית אישית ש"יושבת להם על הראש" כדי שהן תשמורנה על תזונה נכונה, עם תפריט מותאם באופן אישי, כי רק כך ניתן לשמור על אחוזי השומן הנכונים בגוף. "בכל הטיסות המרובות בעולם אנחנו לא מנצלות את השהייה כדי להספיק גם לטייל. למשל, כשהיינו במחנה אימונים בספרד במשך שבועיים לא ראינו שום דבר מלבד הבריכה, פעם אחת אפילו לא יצאנו מהמים. מדובר בשבועיים מאוד אינטנסיביים".

כיצד את רואה את המשך חייך, תישארי בבריכה?

"זה לא באמת הגיוני להמשיך לחיות ככה. מצד שני, אני גם לא מכירה משהו אחר. מגיל שש אני ככה. מה שבטוח הוא שכרגע אני ממשיכה להתאמן ולהגיע למשחקים האולימפיים שיתקיימו בקיץ  2020 בטוקיו, ואני לא בטוחה שאחכה עד לאולימפיאדה הבאה. אם אמתין לאולימפיאדה הבאה אהיה כבר בת 26 ללא תואר, דירה או כל דבר אחר, וגם בלי כסף כי המשכורת שלנו אפילו לא מכסה שכר דירה". 

אלינה אומרת בגילוי לב כי הצעד לשינוי מעורר בה חשש גדול, "זה מאוד מפחיד אותי, זה בדיוק כמו חיילים בקבע שמשתחררים מהצבא ולא יודעים לאן לפנות, לא יודעים מי הם באמת. גם אני בלי השחייה אצטרך לגלות את עצמי מחדש. אני כרגע ממשיכה כי אני אוהבת את זה וגם מאוד אוהבת לאמן את הבנות הקטנות מהאגודה, אנחנו מלוות אותן, מייעצות להן בכל תחום בחיים, גם בנושאים שקשורים בחברים ובבית ספר, אנחנו ממש משפחה". 

סיפרת שאחותך טסה במיוחד כדי לראות אותך בגמר, עד כמה משמעותי בתמיכה המשפחתית?

"אי אפשר לעבור את כל זה בלי משפחה תומכת. המשפחה שלי מאוד תומכת, אני הבת זקונים של המשפחה. מתוך שלוש אני הקטנה והיחידה שעוסקת בתחום, אחותי בעבר ניסתה גם והעדיפה לא להמשיך". 

בינתיים, בשעות אלו אלינה באימונים בבריכה בברצלונה. גם בחודשים הקרובים הן תמשכנה לשהות רוב יומן במים כדי להתאמן על התנועות המדויקות, והתיאום בינן לבין עצמן בסנכרון מושלם. כדי שבקיץ הקרוב, במשחקים האולימפיים שלשם הן מתכננות להגיע ולהשתתף, הן יוכיחו את יכולתן הגבוה. באותו המעמד בטוקיו נקבעים בין היתר הקריטריונים כדי לדעת מי יכול להשתתף באולימפיאדה. אלינה כאמור, אינה מתכננת בשלב זה לטווח הרחוק, אך כשמדובר באהבה והתמסרות כה גדולה אולי היא עוד תשנה את דעתה.

תגובות