יום ראשון, 16 ביוני 2019, י"ג סיון ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 02-5900070

חינוך במעלהנט

חינוך

פורשת בשיא

יפעת נדב פורשת מבית הספר "אופק ברנקו וייס" לאחר שמונה שנים בהן ניהלה אותו בהצלחה. בריאיון פרידה היא מספרת כיצד נלחמה לנהל את בית הספר למרות שלא האמינו בה, על השינויים שעשתה בבית הספר, על האהבה הגדולה שלה לתלמידים, על היכולת לדעת לשלב עבודה של 24/7 עם חיי משפחה וגם על התפקיד החדש במשרד החינוך והאתגרים שהוא מביא איתו

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

דלית מור

כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה

שמונה שנים ניהלה יפעת נדב את בית הספר "אופק ברנקו וייס" במעלה אדומים. היא הובילה את בית הספר להצלחות ולהישגים יוצאי דופן, ובין היתר הביאה לזינוק של עשרות אחוזים במספר מסיימי תעודת הבגרות, פתחה מגמות חדשות עם חמש יחידות במקצועות השונים, גרמה לכל תלמידה ותלמידה להאמין בעצמם מחדש לאחר שחוו כישלונות בעבר, ובעיקר מיתגה את בית הספר מחדש. בשבוע שעבר היא הודיעה על פרישתה מניהול בית הספר, וכעת היא פונה לתפקיד בכיר חדש ומאתגר במשרד החינוך. 

השבוע, בפגישת סיכום ופרידה, היא מספרת כי בתחילת הדרך לא האמינו שהיא מסוגלת לנהל את בית הספר. היא חופשת מה הניע אותה לאורך כל שנות הניהול ולפני כן ואיזו תלמידה היא בעצמה הייתה. היא גם מסבירה כיצד ניתן לעבוד 24/7 כפי שנהגה בשמונה השנים האחרונות, ובמקביל גם לשמור על משפחתה. 

הפגישה מתקיימת בבית הקפה "ארומה", וגם שם, במהלך הפגישה, היא מוכיחה עד כמה היא מחוברת, אוהבת ודואגת לכל התלמידים. בכל פעם שחלף על פנינו אחד מהתלמידים, יפעת עוצרת אותו - פעם היא נוזפת על כך שהחסיר הבוקר מהלימודים ושלא הגיב כשהתקשרה אליו לטלפון הנייד מספר פעמים, פעם אחרת היא בודקת האם הוא למד למתכונת לפני הבגרות, ועם תלמידה אחרת היא מוודאת שתגיע לשיעור הכנה למבחן ואומרת: "אני אהיה שם זמינה בכל שעה". זאת יפעת נדב בתמצית, "אני אדם של שטח. לא מוותרת על אף תלמיד. אני דורשת מהם, אבל במקביל גם מחבקת ואוהבת".

אני בחרתי בתפקיד ולא הוא בחר בי

יפעת נזכרת שמונה שנים אחורה, כשהחליטה לגשת למכרז על ניהול בית הספר אחרי שהייתה רכזת ב"אופק ברנקו וייס" במשך מספר שנים. איש לא האמין בה, היא מספרת. "יצא מכרז על תפקיד ניהול בית הספר, ואני ניגשתי. כדי להתקבל לתפקיד נאלצתי להילחם מול הרבה מאוד חזיתות. לא רצו אותי לתפקיד, אמרו לי שעדיף שאהיה עוד מספר שנים רכזת פדגוגית. אני זאת שבחרתי בתפקיד, ולא הוא בחר בי. יצאתי למלחמה כדי להוכיח שאני ראויה. האקלים הבית ספרי היה ברצפה, הרבה מאוד אנשי צוות עזבו, הייתה אווירה מאוד לא נעימה וידעתי שיש לי מה לתרום ולשנות. הייתה לי בראש תכנית עבודה, ולכן נלחמתי".

מה זה אומר להילחם על התפקיד? 

"התמסרתי לגמרי, התמכרתי, עבדתי מול כל החזיתות, התחלתי בשיתופי פעולה מול כל גורם אפשרי, והכי חשוב, דרשתי שכולם יפתחו בפניי את הדלתות כדי שאוכל ללמוד. רציתי מאוד ללמוד, נשארתי בבית הספר עד שעות מאוחרות בלילה והבנתי שאני צריכה גם להכיר את התלמידים במקומות אחרים בחיים שלהם. לכן הצטרפי לסיירת ההורים ויצאתי בלילות לפארקים, כדי לדבר עם התלמידים באווירה אחרת ולפגוש אותם בשעות הפנאי שלהם, שיידעו שאני תמיד שם בשבילם. היה חשוב לי לשים את בית הספר על הבמה המרכזית, ולכן התעסקתי המון ביחסי ציבור, במיתוג בית הספר, בגיבוש הצוות ובגיבוש התלמידים. רציתי לבנות גאוות יחידה, שזה הפוך לחלוטין ממה שהיה לפני שהגעתי. מבחינתי למדתי בלי הפסקה. קניתי ספר ניבים ולמדתי אותם, כדי שכשאשב מול הצוות והתלמידים אוכל להשתמש בהם. אני מכירה את נקודות החולשה שלי, ועליהם אני עובדת. יצאתי המון להשתלמויות, ודאגתי תמיד להיות נוכחת. הצבתי יעדים חדשים, עברתי בכל האגפים הקיימים במשרד החינוך. היה חשוב לי להוכיח שאני ראויה. התמסרתי לבית הספר 24/7 בכל נפשי, לבבי וגופי"

כתבנו בעבר על הפרסים וההישגים של בית הספר, אבל לא דיברנו על הדרך המיוחדת בה בחרת את צוות המחנכים. 

"יש לי בצוות אוסף של אנשים מדהימים. המורים באים אחרי שלמדו חינוך, אבל מעולם לא ביקשתי או ראיתי קורות חיים. אני מאמינה באינטואיציה, ולכן חיפשתי אנשים בשטח. אחת המורות למשל, היא הבחורה שמרחה לי לק בציפורניים וראיתי כיצד עובדת, התאים לי שהיא אשת שיחה. אחרת היא המורה הפרטית של הילדים שלי שראיתי כיצד הקפיצה אותם במתמטיקה. מורה אחר עבד במועדון המטרו, ויש לי בצוות גם את אחד המתנדבים של סיירת ההורים. הזמנתי מורים ותיקים מהעבר בבית הספר, אחד מהם הוא גיסו של המנהל הקודם, ועוד הרבה דוגמאות כאלה. מבחינתי בסיס הצלחה בבית ספר כזה הוא ליצור אקלים מיטבי עם צוות מיוחד, לדאוג למקום מפנק ונקי עם קפה, להתחיל את היום במוזיקה וריקודים, וכך אנו גם מסיימים אותו. המטרה שלי הייתה להחדיר אנרגיות טובות ושמחות לבית הספר וליצור אווירה טובה".

את מדברת על התמסרות טוטאלית לבית הספר כשבמקביל את נשואה ואם לשלושה, איך הצלחת לתמרן?

"דווקא בזכות העבודה שלי אני יודעת כיצד לעזור לילדים שלי בקשיים בלימודים ובכל תחום. לדעת על מה לשים דגש, להשריש בהם ביטחון ומוטיבציה. אני לא שואלת אותם אם הם עשו שיעורי בית, אלא דוחפת אותם למצוינות בתחומים שלהם. אני עבורם מודל. כשהילדים שלי נתקלו בקשיים, עזרו לי מאוד הניסיון שלי והידע שלי, בלי זה הם היו נופלים בין הכיסאות. כל ילד זקוק לזמן איכות עם ההורה, ותמיד דאגתי לכך. הילדים שלי רואים אותי ולומדים לתת מעצמם. את שואלת האם יש לי נקיפות מצפון? התשובה חד משמעית לא. אני עושה הכל מאהבה, הם יודעים עד כמה אני אוהבת אותם ועד כמה הם חשובים לי, והם גם יודעים גם מתי לזוז הצידה. אני מביאה את העבודה הביתה בכל שעה, ולפעמים הילדים איתי בעבודה. בטקסים למשל. לימדתי אותם שיש להם אבא, ונתתי לאסף בעלי המון מקום להיות דמות משמעותית עבורם".

בנוסף לכל זה את גם עוסקת בספורט?

"תמיד עסקתי בדימוי גוף. מעולם לא הייתי רזה, אבל מאוד אהבתי ספורט. ניסיתי כל דיאטה אפשרית וכל שקל שהיה לי הוצאתי על זה ועל מאמני תזונה. הבנתי שאני אוהבת לאכול אוכל לא בריא, ולכן אני עושה ספורט. הייתי כבר בגיל צעיר בשחייה, בכדורשת, בכדורעף ובמכוני כושר. היום אני עושה הליכות שבעה ימים בשבוע, אני לא מוותרת לעצמי. אני גם מוצאת זמן לסדר ציפורניים או לצאת עם אסף בעלי לסרט". 

באיזה בית גדלת?

"גדלתי עם שני מנהלים. אבא שלי כבר 43 שנים מנהל מפעל, ואמא שלי מנהלת משק בית בבית מלון. ההורים שלי מאוד מסורים לעבודה שלהם, ותמיד הם הביאו אותה הביתה. הם מאוד מוערכים במקום עבודתם, ואני לקחתי משניהם את התכונות שלהם. מאבא לקחת את יכולת ההכלה, ומאמא למדתי לפתח אישיות של אדם שיודע לדרוש. מגיל קטן חונכתי לעצמאות. היה לי הכל והייתה לי גם אחריות. אני זו שגידלתי את האחים שלי. אבא נהג לומר לי עד כמה הבגרות חשובה ושאני חייבת ללמוד, הוא תמיד דחף אותי להצלחות ודחף אותי קדימה. היה חשוב לו שאהיה בתנועת נוער, שאצא למסע לפולין, שאהיה במועצת הנוער. זה היה בית חם והמון סביב אוכל למרות שלא היה הרבה בבית. ידעתי מה תפקידי ומעולם לא התעצלתי. התחלתי לעבוד מגיל מאוד צעיר, ותמיד חיפשתי במה לעבוד. אחרי הצבא, כשהייתי עדיין בחורה מאוד צעירה, הייתי קופאית בסנטרפארם. מהר מאוד, ממש תוך זמן קצר, הפכתי למנהלת משמרת. תוך פחות משנה ניהלתי את סניף מבשרת, ואחר כך את סניף הפעמון ובהר חוצבים. חונכתי לכך שכל דבר שמגיעים אליו, אסור לקבל אותו כמובן מאליו. גם יום לפני שהתחתנתי עבדתי, ואני חושבת שאפילו באותו היום".

יש לך הרבה מאוד רגישות לתלמידים, ובעיקר לחלשים, איזו תלמידה את היית?

"הייתי תלמידה טובה יחסית, למרות שלדעתי הייתי צריכה אבחון כי היו לי ליקויי למידה. במונחים של היום בטח היו לא התאמות קטנות. למדתי בפרויקט מיוחד של בית ספר 'לידה' היוקרתי, אבל אני הייתי בכיתת פרח. זו הייתה כיתה קטנה של 15 תלמידים, וקיבלנו שעות נוספות במערכת השעות. מהר מאוד הפכתי שם למנהיגה. התנגדתי נחרצות שיראו בנו כפרויקט מיוחד בבית הספר, לא הסכמתי לתיוגים ומחיתי על כך שהשערים בבית הספר לא פתוחים בפנינו. הצלחתי לגרום להם לשלב אותי בכיתות הרגילות, התחברתי עם ילדים מהכיתות האחרות, וזה היה פחות מקובל עד אז. אפילו הגעתי להיות במועצת התלמידים. שיניתי שם את התפיסה וגמרתי לכך שלא יסתכלו עליי כעל התלמידה המזרחית מכיתת פרח. היה לי קשה שהיינו כמו עציצים, שתויגנו כמסכנים, ולכן הובלתי לשינוי. כשאחי הגיע לשם זה כבר היה אחרת לחלוטין. אני כך גם היום, שופר לילדים כאלה. ניר ברעם, הבן של עוזי ברעם, למד בכיתה המקבילה, והיה לו משהו אליי. הוא חיזר אחריי, ולימים כתב ספר שאני מוזכרת בו ואפילו דיבר עליי בסרט תיעודי, אבל הדמות המשמעותית בשבילי בבית הספר הייתה השומר. הוא תמיד היה מפרגן לי, ואני אהבתי לדבר איתו. קוראים לו יואל מזל, והוא תושב מעלה אדומים. הוא חבר שלי בפייסבוק, ועד היום הוא מפרגן לי וזוכר אותי כנערה בבית ספר. היה לי ברור שכשאהיה גדולה אעסוק בחינוך, ולא בסגנון של בית הספר 'לידה'. לא רציתי לעבוד בבית ספר עם קירות בטון, רציתי מקום שבו יראו את הילדים. הייתי שוטרת במשך שנה, ואחרי שהסתיים החוזה שלי הלכתי אחרי הלב שלי לחינוך שזורם בדמי. העבודה בסנטרפארם ובמשטרה רק הוסיפה לי עוד נופך ועוד עזרה לכל מה שאני היום. אותי מעניינים הילדים המאתגרים במערכת".

זרקת פצצה בעיר כשהודעת על עזיבת בית הספר.

"אני יודעת. הטלפון לא מפסיק לצלצל, שולחים אליי המון הודעות ועוצרים אותי ברחוב גם אנשים שאני לא מכירה", היא אומרת בחיוך וממש באותו הזמן שאנו יושבות ומשוחחות חולף על פנינו תושב, עוצר לידנו ושואל את יפעת לאן פניה מועדות. יפעת משיבה לו בחיוך שלה: 'תקרא בזמן מעלה'. היא ממשיכה ואומרת כי "הכי קשה זה הפרידה מהתלמידים, הם שואלים אותי 'מי עכשיו יאהב אותנו?', הם ממש מתחננים שלא אעזוב. אני אסיים את השנה ואעזור בפתיחת השנה החדשה. אני מאוד אוהבת אותם, והם חשובים לי. את כל הדרייב שלי לעשייה אני מקבלת מהילדים, יש ביניהם ילדים שכבר ויתרו עליהם, ולי היה חשוב שהם יביאו גאווה וירגישו גאים".

לאן פניך מועדות?

"אהיה מפקחת ארצית של הטמעת החוק של השילוב וההחלה שלו בבתי הספר העל יסודיים בארץ. באופן טבעי וכהמשך אחרי ניהול בית ספר עוברים לנהל בית ספר שש שנתי, אחר כך עוברים לעבודה במחוז, ואני גם תכננתי כך. אני מאוד נרגשת שקפצתי כל כך רחוק. חשבתי בהתחלה לעבוד במעלה אדומים בתפקידים שונים שמשיקים גם לבית ספר 'אופק', והיום אני יודעת לומר לעצמי שאני חיפשתי אתונות ומצאתי מלוכה. אני חושבת שהעיר הפסידה מכך שלא השכילה לשמור אותי במערכת, ויחד עם זאת, כפי שאמרתי, מצאתי מלוכה. אני עוזבת עיר מדהימה, עוטפת ואוהבת".

מפקחת ארצית פחות עובדת בשטח, זה לא יחסר לך?

"אני אהיה עובדת שטח, וזה גם מה שאמרתי בריאיון הקבלה שלי לתפקיד. כשהגעתי לחנייה כבר התקשרו לומר לי שהתקבלתי. זה היה ריאיון מאוד רציני ומעמיק, ואני מאוד מאמינה בתפקיד החדש ומאוד נרגשת לקראתו. אני הולכת לעשות הרבה שינויים. הרעיון של התפקיד הוא שעד היום הורים לילדים מחינוך מיוחד או חינוך דיפרנציאלי לא יכלו לבחור מסגרת לילד שלהם כי המסגרת נבחרה דרך ועדת השמה, והיום הם יכולים. התפקיד שלי הוא להכשיר ולרכז את כל המערכת החדשה הזאת. אני הולכת לעבוד תחת אישה מדהימה וביצועיסטית, דסי בארי, וכבר מעכשיו התחלנו בתהליך. התחברנו מיד. אני אהיה אדם של שטח כי חשוב לי לשנות את כל החוויה הקשה שהייתה בוועדות השמה, חשוב לי שכל מי שעובד במערכת תחתיי ידע להקשיב להורים ולילדים, להתייחס אליהם בכבוד ולהיות רגיש לצרכים שלהם. אני כבר הודעתי שאני אמנה אנשים אחרים, אנשים שרגישים לסיטואציה ושלא עובדים ממקום של נוחות אלא מתוך הבנה לאנשים שיושבים מולם. חשוב  לדעת להכין את ההורים ואת הילדים לקראת מה הם הולכים ולדעת לקבל החלטות הכי טובות בשבילם. אני תמיד חיפשתי אתגר, ואמשיך בזה. אני שמחה מאוד להתחיל במשהו חדש. מבחינתי, כל מי שיעבוד תחתיי, אתייחס אליו כאל כיתת לימוד. הוא יצטרך לבוא ממקום של רגישות והבנה לילד ולהורה, דבר שלא תמיד היה קיים בוועדות השמה". 

עם אש בעיניים

"אני מוותרת על אזור הנוחות שלי, אצטרך עכשיו לעמוד בפקקים בדרכי לעבודה, אבל גם כמורה או מנהלת לא הגעתי לחינוך בגלל נוחות או חופשות מבית הספר. באתי מתוך אהבה ואמונה. אני לא פוחדת מהבלתי נודע ואני יודעת מצוין לעשות סוויץ ולהתחיל משהו חדש. אני מחפשת אתגר ומגיעה לתפקיד החדש עם אש בעיניים".

תגובות