יום שלישי, 18 ביוני 2019, ט"ו סיון ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 02-5900070

ספורט במעלהנט

ספורט

אמא, הבאתי גביע

שי מזור, שחקן בני יהודה שזכתה בגמר גביע המדינה, נולד, גדל והתחנך במעלה אדומים | הוא משחק כדורגל מגיל חמש, ובשבוע שעבר הבקיע את שער הבכורה שלו בליגת העל | בריאיון בביתו שבפרי מגדים הוא מספר על האהבה לכדורגל, על ההשקעה באימונים, על התמיכה של ההורים ועל החלום הבא שלו: לשחק בנבחרת ישראל

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

דלית מור

כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה

גאווה מקומית. שי מזור, תושב מעלה אדומים, משחק כדורגל בקבוצת בני יהודה שזכתה בשבוע שעבר בגמר גביע המדינה. שי, שעדיין חדש בקבוצה, חגג בנוסף לגביע המדינה גם את שער הבכורה שלו בליגת העל. "זה מאוד מרגש. חלום שהתגשם. זאת הרגשה מדהימה ומצמררת להגיע מליגה א' לכזאת קבוצה, ובשנה הבאה לשחק מול אירופה. אני מאושר כל כך", אומר שי בהתרגשות. אמו אביבה עומדת לצדו גאה ומבטיחה: "בשבת הקרובה נצא כל המשפחה לחגוג". 

שי הוא ללא ספק בחור נאה ומצליח, עם המון קסם אישי, אז למען הבנות שיקראו את הריאיון וקרוב לוודאי ישאלו אם הוא פנוי, נספר שלמרות שהוא עסוק מאוד יש לו חברה, תושבת מעלה אדומים, כבר למעלה מחמש שנים.

אוהב את העיר הזאת

שי יהיה בן 26 בעוד כשלושה שבועות. הוא נולד, גדל והתחנך במעלה אדומים, "אני לא רואה את עצמי גר בעיר אחרת. אני אוהב את העיר הזאת מאוד. הייתה לי תקופת ניסיון של חצי שנה שבה גרתי בתל אביב, אבל החלטתי לחזור ואני שמח על כך", אומר שי עם חיוכו הכובש והצנוע.

בבית משפחתו שבפרי מגדים, עם אבטיח קר ומתוק, כשעל מרקע הטלוויזיה לאורך כל פגישתנו מוקרן ערוץ הספורט, נזכרים הוא ואמו בתקופת ילדותו, בה גילה את הכדור והחל לבעוט ולהתאמן בבית, כשהוא שובר פה ושם את האגרטלים.

חלום ילדות?

"הבית היה אצטדיון וספג הרבה מאוד כדורים, אגרטלים וואזות נשברו פה. מאז ומתמיד אהבתי כדורגל. עוד לפני שבאמת הבנתי מה זה, הרגשתי את החיבור. זה היה משהו פנימי. בכל הפסקה בבית הספר הייתי רץ למגרש לשחק. התחלתי לשחק במסגרת כבר מגיל חמש בזכות אחי עמרי שזיהה את הכישרון שלי, דחף ודרבן את ההורים שלי". 

לא הרגשת שאתה מוותר על הילדות והנעורים?

"לא הרגשתי שזה בא על חשבון דברים אחרים כי זה כל מה שהיה לי בראש. הייתי חדור מטרה מהרגע שהחזקתי את הכדור. כשהתחלתי לשחק בירושלים הייתי חוזר בריצה מבית הספר כדי לאכול מהר ולהספיק להגיע לאוטובוס לירושלים. הייתי נוסע ארבע פעמים בשבוע, ובשבתות למשחקים. זה אומר שבאמת כל חיי סובבו סביב זה. הייתי אומר לעצמי בלי הפסקה שאני רוצה להגיע לליגת על ושאני אהיה שחקן בליגת העל. זה מה שראיתי מול עיניי. יצא הרבה פעמים שהפסדתי שיעורים בבית הספר, גם שיעורי ספורט הפסדתי כדי להספיק להגיע בזמן לאימון. ההורים מאוד תמכו, וכמו שאמרתי, בהתחלה זה היה בזכות אחי שעד היום הוא המנטור שלי, ואחר כך הם לבד הבינו וזיהו שיש סיבה להשקיע". 

אביבה, אמו של שי, מצטרפת לשיחה ומספרת כי "המאמן במעלה אדומים, יצחק ג'אנו, אמר לנו שמדובר בילד מוכשר. ראינו שהוא באמת לא יורד אלא רק משתפר ומטפס, ולכן זרמנו איתו. גם כשהמורים היו מתקשרים אלינו להתלונן, ידענו וזיהינו עד כמה הוא חדור מטרה ותמכנו בו. זה אומר שכולנו, כל המשפחה, היינו מגויסים. השבתות היו סביב שי והמשחקים שלו". 

שי מוסיף כי "בחטיבת הביניים ובתיכון דקל וילנאי קיבלתי הערות על כך שלימודים וכדורגל לא הולכים יחד. למרות כל זה לא ויתרתי על הבגרויות, ואפילו הוצאתי בגרות טובה".

כבר 21 שנים שאתה לא בועט רק בבית, אלא במסגרות מסודרות. איפה שיחקת עד שהגעת לבני יהודה?

"כיליד העיר התחלתי במעלה אדומים, שיחקתי בעיר מגיל חמש ועד גיל 13, ואז עברתי לבית"ר ירושלים. להורים שלי היו חששות מכל הנסיעות כי היה מדובר בארבע פעמים בשבוע אימונים, ולכן רוב הזמן ההורים שלי הסיעו והחזירו אותי עד שהרגישו מספיק בטוחים שאסתדר בתחבורה ציבורית לבד. זאת התמסרות אדירה מצד ההורים למטרה. בבית"ר ירושלים נשארתי כל תקופת גיל הנוער, הייתי שחקן קפטן נוער וזו הייתה תקופה מדהימה. בגיל 19 עברתי לפועל קטמון, שם שיחקתי שלוש עונות בליגה הלאומית. בעונה הראשונה היינו בליגה הלאומית, אחר כך ירדנו ועלינו שוב. הייתה עונה לא טובה, והבנתי שאני צריך למצוא קבוצה בוגרת להצטרף אליה. החלטתי לעשות מהלך ועברתי לליגה א' בכפר שלם בתל אביב, ואז נסעתי כל הדרך ממעלה אדומים לתל אביב, עד שבשלב מסוים עברתי לגור במרכז למשך חצי שנה. בתקופה שהייתי בכפר שלם סימנתי לעצמי מטרה להגיע לבני יהודה, מה שאומר לקפוץ שתי ליגות. לשמחתי, הגעתי למחנה אימונים בבני יהודה, ושם החתימו אותי לשלוש שנים. זה היה מפנה גדול בשבילי. הרגשתי שהגשמתי את המטרה והגעתי ליעד. אני חייב לציין שמעבר לאימונים במגרש השקעתי גם בחדר כושר, התאמנתי עם מספר מאמני כושר ועבדתי גם על אתלטיקה כדי להגיע לרמה ולמטרה שסימנתי לעצמי. ידעתי שאני חייב להשקיע".  

ובשירות הצבאי מה עשית?

"בצבא שירתי במחנה נחשון 217, כשכל השירות המשכתי להיות חדור מטרה להצליח בכדורגל, ומצד שני היה חשוב לי לשרת בצה"ל כמו שצריך. זה אומר שכשהייתי בצבא הייתי חייל כמו כולם, אבל שילבתי את הכדורגל עם השירות והמשכתי להתאמן. המפקדים שלי היו בסדר גמור, ואפילו מבסוטים ממני. הם ביקשו כרטיסים למשחקים".

בוא נדבר על גביע המדינה.

"הגעתי לקבוצה נדירה. עשינו עונה מדהימה, הגענו לפלייאוף העליון, ניצחנו את מכבי ת"א, הקבוצה הכי טובה בחצי הגמר, ואז הגיע קרב קשה נגד נתניה. הניצחון היה מדהים, זה היה רגע בלתי רגיל לעמוד במעמד כזה וללחוץ יד לנשיא. כשהגיע שער הבכורה שלי הרגשתי שאני מרחף. בשנה הבאה אנחנו נשחק מול אירופה, וזאת תחושת חלום. הגעתי מליגה א', ופתאום אני עומד לשחק באירופה. היה רגע בתקופה שבה הייתי בכפר שלם שאמא שלי הציעה לי ללכת ללמוד בווינגייט, ואמרתי כל הזמן שאני מאמין בעצמי ושהעבודה שלי תהיה להיות שחקן כדורגל, וזה קרה".

לילד שקורא את הכתבה וחולם כמוך להיות שחקן מצליח זה יישמע שהכל ורוד או שיש גם קשיים בדרך?

"זה בכלל לא קל, ויש בדרך הרבה מאוד קשיים. שום דבר לא מובטח במקצוע הזה. שחקן חייב להתמודד עם הקשיים ולדעת איך מתמודדים עם כישלונות. צריך הרבה מאוד סבלנות, אמונה בעצמך, התמדה והשקעה. זה מסע ארוך עד להצלחה, והמסע הזה כרוך עם בחירות והתמודדויות לא פשוטות. חייבים כלים כדי להתמודד, וחייבים שתהיה משפחה תומכת מסביבך. בלי זה, זה בלתי אפשרי. לי באופן אישי יש המון סבלנות ורצון להצליח. לקחתי לי מאמן אישי מנטלי שמאוד מאוד עוזר לי להתמודד עם כל זה. אי אפשר להיות לבד מול כל העולם, ואני מאמין שזה כלי מצוין ומאוד מומלץ לקחת קאוצ'ר מנטלי לספורטאים".

מה החלום הבא?

"קודם כל להגיע הכי גבוה בארץ, לנבחרת ישראל. זה החלום כרגע".

חשבתי שתגיד חו"ל.

"קודם כל אני מסמן לי למטרה את נבחרת ישראל. אני מאמין שצריך לעבור שלב שלב, לסמן מדרגה מדרגה, ככה זה עובד. למדתי על בשרי. לבנות את הבניין לא מהגג, רק ככה מצליחים".

תגובות