היכל התרבות של מעלה אדומים שונה מכל היכלי התרבות והתיאטראות בארץ. האירועים כאן אינם מתחילים שהאורות כבים והמסך נפתח. עוד לפני המופע, כבר ברחבת הכניסה ובלובי, הקהל נכנס לאווירה ייחודית ויצירתית שמשתנה בכל פעם סביב נושא הערב. צוות העובדים מקבל את פני הנכנסים כאילו הגיעו לאירוע הפרטי שלהם, באווירה אישית ומשפחתית.
כדי להבין האם סוד הקסם טמון בזה שהצוות הוא נשי, למעט שני גברים, ש"נטמעו בינינו וזורמים איתנו", נפגשתי עם מנכ"לית היכל התרבות, רחל הר זהב, וצוות העובדות המסור, אחרי שנה כואבת שבה המקום דמם לחלוטין. בנות הצוות שאיתן נפגשתי יחד עם רחל הן: ריקי שטרית, מנהלת תפעול ואדמיניסטרציה, ובנות שירות הלקוחות והמכירות: אורטל סיני, אתי כהן, הלן בן חיים, נלי ולסרין, ליאורה יוסף ומירב בירן. מהשיחה איתן למדתי שכל אחת מהן תורמת מעצמה ומבצעת תפקידים נוספים מתוך אהבה ומתוך בחירה.
זו הייתה שיחת נשים על העבודה בהיכל התרבות לפני הקורונה והשנה הלא פשוטה, על הקשר הייחודי שנרקם בין הצוות לתושבים ובינן לבין עצמן, על החיפוש התמידי והחשיבה האינסופית כיצד לבדר ולהנעים את הבילוי לקהל אפילו מעבר למופע עצמו, ועל יצירת "גאוות יחידה".
האם הצלחת ההיכל קשורה להיותכן נשים?
"כשיש צוות שכמעט כולו הוא נשי, זה ממגנט. האווירה שנוצרת היא לא אווירה של עוד מקום עבודה, אלא של משפחה. המשפחתיות הזאת מוקרנת לקהל, וזה דבר שבאמת לא מאפיין היכל תרבות. כשהקהל מגיע, בנות הצוות ורחל ממתינות בכניסה ומקבלות בחיבוק את הנכנסים. האווירה הזאת שנוצרת היא אווירה שמאפיינת נשים", אומרות הבנות.
רחל מוסיפה ומציינת כי "בסופו של דבר אין הגדרת תפקיד. הרוח והחזון שבי תפסו את כולם, סחפו וסללו את הדרך".
ריקי מחזקת: "זה מתווה שקשה לרדת ממנו ולא לעשות משהו. גם ללא זמן וללא תקציב, אנחנו תמיד חושבות כיצד לייצר יש מאין. כשיש מנהלת שמאפשרת לכל אחת להביא את עצמה, השמים הם הגבול".
האימהות תופסת
מקום בחיינו
כולן מספרות שכאשר יש אירוע בהיכל הן לא באות לעבודה או למשמרת, כי הן כבר בבוקר נרגשות ומכינות את הערב. "כל אירוע בהיכל התרבות עבורנו הוא כמו חתונה, זה כיף גדול". רחל מסבירה שניהול נשי בצוות נשי זה ההבנה שהאימהות שלנו תופסת מקום בחיינו מבלי להתנצל על כך במקום העבודה. קורה שבאים עם התינוקת לעבודה, או בימי חופש מייצרים קייטנה לילדים במקום מבלי לראות בזה גורם מפריע, אלא ההיפך".
כולן שותפות לעשייה
רחל מסבירה שאחד הדברים החזקים אצלן זה סיעור המוחות במקום והליברליות המחשבתית. "לבד אי אפשר להגיע לכל הדברים הנפלאים שאנחנו מגיעות אליהם. כל אחת מעלה רעיונות, וגם כולן מגויסות וכולן עושות הרבה מעבר לתפקיד הרשמי שלה".
הלן מספרת ששבועיים אחרי שהחלה לעבוד היא נכנסה לחדרה של רחל ושיתפה אותה שהיא החלימה מסרטן השד ורוצה לחלק ורדים כסמל למודעות, "זה לא ברור מאליו שרחל כל כך מהר נרתמה לכך, זה מדהים".
הבנות יוזמות ועושות הרבה מעבר לנדרש
רחל מוסיפה כי "בין שני הסגרים הראשונים היו שני אירועים במתחם 'שמים', ואורטל שעבדה במכירות התרגשה מהחזרה וארגנה לצוות פיקניק על הבמה, כולל מחצלות וסלי פיקניק שיגאל עזר להכין. זה היה הרעיון שלה. ואתי, שיש לה קשר ייחודי לגיל השלישי, העלתה בפניי שהיא חוששת שעבורם המיקום של המתחם באגם יהווה בעיית הגעה. לא חשבתי על זה לבד, אבל היא עמדה על כך ובזכותה הייתה להם הסעה".
אתי מוסיפה ואומרת כי "היכל התרבות לקשישים הוא מקום משנה חיים, אני רואה את הנשים שביום שהן באות להופעה הן כבר בבוקר הולכות למספרה, נפגשות עם החברות לקפה ויושבות במקום הקבוע שלהן בפיאנו. זה מרגש אותי, ובשנה הזו ללא תרבות כאב לי הלב עבורן".
רחל מספרת על המסירות של הצוות ואומרת כי "הקמנו את פסטיבל הקיץ שיועד למשפחות עם המון תכנים במחיר סמלי, כל שנה בקונספט אחר עם הצגות ופעילויות. אנחנו מנגישים את התיאטרון לילדים עם קשיים במשפחה ובתום ההצגה הילדים נפגשים עם השחקן ויש להם תוכנית לימודית שלמה סביב הנושא. מכיוון שכל אחת מאיתנו לוקחת על עצמה תפקידים נוספים, הלן מרכזת את הנושא. זה בכלל לא טריוויאלי שהן מסכימות לקחת על עצמן תפקדים שלא במסגרת העבודה".
כשעדי אשכנזי שכחה את הנעליים
נלי מספרת שילדי הקונסרבטוריון יכולים לראות הופעות של מוזיקה קלאסית עם מיטב הנגנים, ברמה הגבוהה ביותר, מבלי לצאת מהעיר. רחל מתארת את יחס הצוות לאמנים או שוכרי האולם, "הצוות זמין תמיד ונוצרה מעטפת שמאפיינת נשים. עדי אשכנזי הגיעה להופיע וגילתה ששכחה את הנעליים שלה, אז אחת העובדות חלצה נעליים ונתנה לה. כשחנה לסלאו נבהלה שהג'קט שלה מקומט, מבלי לחשוב פעמיים ליאורה הביאה לה במהירות מגהץ מהבית. אנחנו לא רק למען הקהל, גם כשאיכות הסביבה או כוחות הביטחון עושים כאן אירועים, יכולנו לומר להם כאן האולם, וללכת, אבל אנחנו כל היום איתם, דואגים לכל בקשה שלהם והמחמאה הגדולה ביותר שכולם חוזרים אלינו בגלל האווירה. עוד פרויקט שלנו שנולד מתוך סיעור מוחות משותף של הצוות, שמאוד מתאים לאימהות לחשוב על כך, הוא זה שאחרי שהבנו שאין בעיר מספיק מקומות לחגוג ימי הולדת הובלנו 'כיתה עם סרט', כשכל ילדי הכיתה באים לסרט. זה כל כך מבוקש שלפעמים יש לנו שלוש הקרנות ביום".
אז מה בעצם הסוד שגורם לכל אחת מכן לרצות לתת מעצמה למקום מעבר לתפקידה?
רחל אומרת כי "אני גאה שהצלחתי ושיצרתי גאוות יחידה. אין פה דיסטנס, הדלת פתוחה לעובדים ולקהל גם יחד. אני לא אדם אחד שמחליט, כולנו שותפים מלאים. בחל"ת זה הורגש היטב, אני היחידה שעבדתי וכל כך כאבתי שהם בבית ואי אפשר לעבוד לבד. ביקשתי כל הזמן שישתפו כיצד הן מרגישות, והמדהים הוא שהן היו בבית ודאגו לי שאני כאן לבד".
הלן מוסיפה ואומרת על רחל כי "היא נלחמה עבור כולנו, עבור כל היכלי התרבות בארץ. יש לנו ימי כיף וימי גיבוש, ריקי מארגנת אותם ודואגת עד לפרטים הקטנים - אוכל, משחקי חברה, יצאנו לפנות בוקר למצדה, טיפסנו ברגל כדי לצפות בזריחה. אנחנו חוגגות ימי הולדת לכל אחת, גם אם זה היה בזום בקורונה. עשינו סדנת אפיה ועוד".
בלעדיהן זה בלתי אפשרי
בסוף המפגש הצוות מבקש לספר שהיכל התרבות שלנו הפך למודל לחיקוי והשראה, "רחל שלנו שמה אותו על המפה. מגיעים מעכו, בית שמש, פסגת זאב ומכל היכל תרבות חדש כדי ללמוד מאיתנו".
רחל, בצניעותה, מתקנת ואומרת כי "אף אחת לא בונה לבדה, צריך צוות נשים שמאמין ושותף מלא. בלעדיהן זה בלתי אפשרי. ההצלחה היא של כל אחת מהצוות".