מנהלת אגף השיווק במתנ"ס, כולל תחום הטלוויזיה והרדיו, עפרה שמילה, החלה את דרכה בטלוויזיה הקהילתית לפני 11 שנה. מאז, הטלוויזיה והרדיו עברו שינויים רבים, ובמהלך השנים אחרונות הם התאחדו וצעדו כמתבקש עם הקדמה. עפרה מספרת על המהפך במרכז התקשורת בשנים האחרונות, שהביא אותם היום להיות הטלוויזיה הקהילתית המובילה בארץ, כיצד הם הצליחו למנף את הטלוויזיה והרדיו דווקא בתקופת הקורונה, התקופה בה רבים שקעו, וגם על התמודדות עם ניהול האגף שעובד סביב השעון כאם לשלוש בנות קטנות.
עפרה, בת 34, נשואה ואם לשלוש בנות, נולדה וגדלה במעלה אדומים. היום היא מתגוררת בכפר אדומים, ומספרת שעוד כילדה נמשכה למצלמה וידעה שלשם היא גם מכוונת את חייה, "את תחום התקשורת כבר פגשתי בילדותי בבית הספר היסודי. הייתי בחוג צילום למחוננים, והתאהבתי. השתתפתי גם בקרן קרב בחוג צילום, והכנו סרטון. משם הדרך הייתה לי ברורה. בתיכון בחרתי במגמת תקשורת, וכבוגרת הלכתי לספיר כדי ללמוד קולנוע וטלוויזיה. עם סיום הלימודים הצטרפתי לטלוויזיה הקהילתית בניהולו של הרצל רווה ז"ל כמפיקה ומדריכת נוער. שנתיים לאחר מכן הרצל נפטר, ומאז אני מנהלת את הטלוויזיה. בשלוש השנים האחרונות המקום עבר שינוי, והיום אני מנהלת את אגף השיווק, הכולל רדיו, טלוויזיה ושיווק. עם השנים גדלנו מאוד, אנחנו היום הטלוויזיה המובילה בארץ, עם עובדים בודדות ומתנדבים רבים שהם בוגרים ובני נוער".
שנת הקורונה היטיבה איתכם, ספרי על השינויים.
"הקורונה פגעה משמעותית במתנ"ס עקב הפסקת הפעילות, אבל אצלנו דווקא חל שינוי לטובה. בשנה האחרונה הטלוויזיה הקהילתית לקחה על עצמה להיות צינור מוביל לחדשות לתושבים, להביא להם נקודת מבט מקומית סביב קורונה ובנוסף נתנו המון תוכן באמצעות מערכת שלמה של שידורים במשך כל תקופת הקורונה, יש מבזקים עולים ועדכונים ברמה יומיומית. אנו משדרים כתבה, מבזק, עדכונים, שעת סיפור בבוקר, פינת כושר, פינות ייעוץ שונות בחינוך, כלכלת המשפחה, זוגיות, ייעוץ פסיכולוגים ועוד. העברנו תחומים של תוכן ותרבות בכל הסגרים, כשאי אפשר היה להתכנס, וידענו שאנשים נצמדו למסך. דאגנו להעביר אירועים שתמיד היו פרונטאליים לאירועים משודרים, כמו: טקס יום הזיכרון, חנוכה, מופעים מצולמים מהיכל התרבות ועוד. היום אנחנו עובדים על פאנל עימות בחירות של חברי כנסת מכל קצוות קשת פוליטית. בגלל הקורונה זה יהיה אירוע טלוויזיוני וישודר בזום ובפייסבוק בלייף. גם שידורי ספורט אנחנו מעבירים בשידור חי, כך למשל, קבוצת הכדורסל עלתה לליגה הארצית וזכתה בשרשרת ניצחונות ברצף. אנחנו מצלמים את כל המשחקים ומשדרים בשידור ישיר עם אלפי צפיות. הקמנו פלטפורמות חדשות נוספות עם דגש על רשתות חברתיות פייסבוק ויוטיוב, וואטצאפ וטלגרם, ובהן עשרות אלפי צפיות בחודש. יש גם התעוררות גדולה ברדיו עם ליין שידורי בוקר, שידורי שישי עם פודקסטים בתחומי ספורט וחדשנות".
יש פרויקטים נוספים חשובים שעליהם עבדתם ושאינם קשורים לקורונה, ספרי עליהם.
"בשנים האחרונות עבדנו על ארכיון וידאו עירוני. יש לנו 23 שנים של היסטוריה של העיר, השקענו המון עם סידור קטלוגי, וכשיוקם ארכיון עירוני נהיה חלק ממנו. אנחנו גם עובדים על פרויקט המייסדים, ובשנה הקרובה נפיק סרט באורך מלא על הקמת מעלה אדומים בנקודת מבט של מייסדי העיר. אחד מהפרויקטים הגדולים שלנו הוא הפקות באמהרית. זכינו בשני קולות קוראים של משרד התקשורת והפקנו סדרת אנימציה לילדים בת תשעה פרקים וגם סדרה לנוער בנושאים הקשורים ומעסיקים את הקהילה האתיופית הישראלית. בשנה שעברה הפקנו סרט מסע לאתיופיה עם תוכנית מגן הסרט, וכרגע זה בשלבי עריכה סופיים ויוקרן בקרוב. בנוסף, האחריות שלי היא על השיווק של כל אגפי המתנ"ס, ועשינו המון מהלכים בשנים האחרונות, כולל הנגשת השירות באתר אינטרנט חדש, פרסום ממוקד ללקוחות שלנו וכרגע ישנה התמודדות עם הקורונה. יש לנו גם צוות מתנדבים בעלי מוגבלויות, שזה ערך מאוד חשוב של הקבוצה שנותנים לה אפשרות להשמיע את קול הקהילה, לתת במה וביטוי לאנשים ולסיפורים שלהם. חשוב לציין שאנחנו מתמודדים לאורך שנים עם חוסר יציבות כלכלית של תקציבי משרד התקשורת, ומצאנו דרכים יצירתיות לאפשר לנו להמשיך לפעול ולצמוח".
האם את נתקלת בקושי כאמא לשלוש ילדות קטנות בניהול האגף?
"הגעתי לטלוויזיה הקהילתית כרווקה, ובמהלך השנים בהן אני מנהלת התחתנתי וילדתי את ילדותיי. זה מאתגר מאוד להיות אמא מנהלת ודורש לפעמים ויתורים. אין לי את ההנחה הזאת שיש לאימהות ששומטות את העט בשעה שלוש וחוזרות לילדים. אני מצליחה כי זה מאוד מספק אותי וזה מי שאני. גם בחופשות לידה הייתי מחוברת לעבודה, אני לא רואה את זה כעבודה, זה הבית שלי".
נוטים לומר שאמא שעובדת בעבודה שואבת, מסתובבת עם נקיפות מצפון.
"אין לי שום נקיפות מצפון, אני נותנת כל מה שאני יכולה גם לילדות. בסוף אני גם משמשת סוג של מודל עבורן כדי לדעת לעשות את השילוב. אני לא מגדירה את עצמי פמיניסטית. לאישה יש את הכוחות שלה, ולגבר יש את שלו. אין לצעוק אנחנו נשים, אישה יכולה לבחור מהי. אני מעריצה נשים שיושבות בבית והן אימהות על. בסוף כל אחת מוצאת את השביל שלה, וזה שאני מנהלת לא הופך אותי לחזקה. כל תנועה הפמיניסטית בעיניי היא רדודה ומקטינה אותנו".
לדעתך יש פער בין ניהול גברי לנשי?
"סביבי אני לא רואה את זה. במתנ"ס יש מנהלים גברים ויש נשים, ולכל אחת ואחד יש יכולות שונות. אפשר למצוא מנהל רגיש ואנושי ומנהלת מעשית ודוחפת. חשוב לי לומר לנשים שילכו אחרי החלומות והמטרות שלהן. אימהות לא אמורה לעצור זאת".