יום ראשון, 21 באפריל 2019, ט"ז ניסן ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 02-5900070

חדשות במעלהנט

החדשות המקומיות

המושיע

משה סלמי חזר לאמן את קבוצת הבוגרים של בית"ר מעלה אדומים, שהייתה שסועה, מפולגת וחסרת אנרגיות | בשישי האחרון הוא הבטיח את הישארות הקבוצה בליגה לאחר הניצחון על קריית גת | בריאיון סיכום עונה הוא מספר על ההחלטה לחזור לכדורגל, על העבודה הקשה עם השחקנים, על ההתלבטויות שצצו ועלו באמצע הדרך ועל ההחלטה שקיבל להצליח בכל מחיר | ומה הלאה? "אני לא יודע עדיין איפה, אבל מאמן אהיה בעונה הבאה בוודאות. מעלה אדומים זה לא מקום עבודה. זה בית, רגש וסוג של משפחה. תמיד תהיה לי עדיפות למקום ולמשפחת זיגדון"

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

דלית מור

כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה

לפני כשלושה חודשים נקרא המאמן משה סלמי לדגל. הנהלת בית"ר מעלה אדומים ביקשה ממנו לשוב ולאמן את קבוצת הבוגרים, ובעצם, להציל את הקבוצה, שהייתה כבר עם רגל בליגה ג'. סלמי, שלקח פסק זמן מהמגרש ואפילו החל ליהנות מהמצב החדש והחופש, השיב אחרי התלבטות קצרצרה בחיוב. בסוף המשחק האחרון של הקבוצה, שהתקיים בשבוע שעבר מול קריית גת, השחקנים רקדו ושרו באופן ספונטני באמצע המגרש, מרוב שמחה על הניצחון ועל הישארותם בליגה. סלמי מספר כי באותם רגעים הוא התקשה לדבר, "בקושי הצלחתי לומר להם עד כמה אני אוהב וגאה בכל אחד מהם. אני יודע שחלק מהשחקנים יוכלו למנף את שלושת החודשים האחרונים ולהגיע רחוק. את יודעת, מעטים הם רגעי השבירה בחיינו. אתה צריך להיות כל הזמן חזק בשביל כולם - עבור השחקנים, עבור הילדים, עבור המשפחה הקרובה, עבור העובדים, עבור החברים והחברות, ולמעשה אין לך זמן להתפרק. ואז, אני מוצא את עצמי, רגע אחרי המשחק הכי חשוב שלנו העונה, ברכב, בדרך להוריי, לא מפסיק לבכות. ממש התפרקתי".

אחרי שפרשת מהכדורגל סיפרת שאתה סוף סוף מוצא זמן לעבודה ועיסוקים נוספים. מה גרם לך לחזור? חיכית לטלפון הזה?

"היה חשוב לי לקחת פסק זמן מהכדורגל ולעסוק בדברים חשובים אחרים שהוזנחו במהלך השנים. עם משה ואבישי זיגדון שוחחתי לא פעם במהלך העונה, והשתדלתי לדחות את החזרה שלי למגרשים ככל שאוכל. הייתי קורא לזה סוג של רומן שלא מבשיל לידי חתונה, ומשא ומתן מבלי ממש לגעת. זכור לי משחק בית לקראת סוף הסיבוב הראשון, שבו ישבתי ביציע וקפצתי בגולים ממש כמו אחרון האוהדים בתקווה שניצחון ידחה את הקץ וישאיר את המאמן הקודם תקופה נוספת בתפקיד. זה לא החזיק מים. אני זוכר שבאחד מימי שישי ישבתי לכוס קפה עם חברה טובה, כשפתאום אני רואה הודעה ממשה זיגדון. חייכתי אליה ואמרתי לה מיד: 'אין מנוס, נראה לי שאני חוזר לאמן'. בשיחת הטלפון עם משה הוא שיתף אותי בכך שמצב הקבוצה חמור ושהיא בסכנה ממשית לרדת ליגה. הוא ביקש שנשב ונסכם על חזרתי לקבוצה בהקדם האפשרי". 

"מקצועית, היה לקבוצה כושר משחק ללא יותר משלושים דקות. ברור לי שהיו קשיים אובייקטיבים להרים פה סגל איכותי, אבל עדיין, לא ברור לי איך נבנה פה סגל כל כך לא מאוזן, עם אינפלציה בתפקידים מסוימים ובלי איכויות בכלל בתפקידים אחרים. זה נראה כאילו לקחו מכל הבא ליד ויצרו פה סלט אחד שלם.״

"נכנסתי מבולבל ויצאתי מגומגם"

"כמעט כמו בכל החלטה שאני מקבל בחיים, הלכתי לאבי על מנת לקבל ממנו את ברכת הדרך. אצלנו ביהדות אנחנו עושים לנו רב, והרב שלי הוא גם אבי מולידי. יש בינינו קשר מאוד מיוחד. התשובה של אבא הייתה חד משמעית: 'תסרב!!!', הוא אמר לי והוסיף: 'את שחקן ההכרעה היחיד שהיה בקבוצה שחררו, בלי האקס פקטור אתה כורה לעצמך בור, וגם הקב"ה לא יעזור לך הפעם'. וככה יצאתי מהבית שלו, נכנסתי מבולבל ויצאתי מגומגם".

 "קשה לומר למשה זיגדון לא

"לפגישה עם משה ואבישי נכנסתי בידיעה שאעשה כל מאמץ לשכנע אותם להישאר מאחורי הקלעים. באותה נשימה גם הבנתי שאם הם מתעקשים, אני מתייצב ביום ראשון לאימון. מי שמכיר את משה היטב יודע עד כמה קשה לומר לו את המילה לא. במהלך השנים למדתי להכיר את המשפחה היקרה הזו, והרגש בהחלטה כזו עובד שעות נוספות. בפגישה איתם ביקשתי להגיע בהתנדבות מלאה כעוזר או יועץ עד סוף השנה, אבל לא כמאמן ראשי. הבטחתי לעזור מאחורי הקלעים, אלא שבסופו של דבר, אחרי שיחה קצרה, סיכמנו על חזרתי לקבוצה. לא שוחחנו על תנאים ושכר, רק על איך משאירים את הקבוצה הזו בליגה".

איזו קבוצה פגשת?

"שפת הגוף של השחקנים אמרה הכל. זה היה סוג של השלמה עם המצב, הם היו שפופים, שסועים, מפולגים וחסרי אנרגיות. הגעתי ביום ראשון, אבל לא קיימתי אימון. הסברתי להם שנפל דבר בקבוצה, שהמאמן פוטר כי אי אפשר להחליף את כולם ושאני מעדיף שבמקום אימון הם ילכו לביתם ויעשו חשבון נפש. במקביל זימנתי אותם, כל אחד בזמנו, לשיחות אישיות, במטרה להכיר ולבנות איתם אמון, לתהות על קנקנם ולהקים קבוצה בצלמי ובדמותי". 

מה זה אומר?

"לבנות קבוצה בצלמי זה לבנות קבוצה שמחה, ממושמעת, ממוקדת מטרה, מאוחדת, מגובשת והכי חשוב, ווינרית. לקח לי לא מעט זמן להבין עד כמה אני אדם תחרותי ועד כמה זה עוזר לי להתמודד עם קשיים ולא לוותר גם שהכל נראה אבוד. בתקופה קצרה יחסית למדתי לשלוף ציפורניים ולהחזיר מלחמה, והתחרותיות היא נדבך מרכזי בשגרת חיי".

השורה התחתונה זה הניצחון כמובן, מאיפה מתחילים לאסוף את כולם?

"לבנות קבוצה זה אומר חדר הלבשה בריא, ולא כקלישאה, אלא בשיטה שלי ובדרך שלי. בתקופה קצרה שוחררו שישה שחקני הרכב. זה לא פשוט. אני יודע שלשחרר שחקן זה לפגוע בו מקצועית וכלכלית, אבל לא נותרו לי ברירות. גיליתי חדר הלבשה הרוס ומפולג, כזה שמורכב מתאים קטנים בתוך הקבוצה, וזה עוד לפני שהתחלתי לגעת בבעיות המקצועיות. בתקופה קצרה מאוד, בעזרתו של אבישי זיגדון, בניתי קבוצה בצלמי - קבוצה מגובשת, מחויבת, שמחה, מלאה באנרגיות ותשוקה למשחק והכי חשוב, מסודרת ומאורגנת. בכף יד אפשר לשבור אצבעות כשהן נפרדות זו מזו, אבל אגרוף בלתי אפשרי לשבור, והקבוצה הלכה והפכה לטובה ומגובשת יותר ממשחק למשחק".

"סומכים עליך ואסור לך לאכזב"

"מקצועית, היה לקבוצה כושר משחק ללא יותר משלושים דקות. ברור לי שהיו קשיים אובייקטיבים להרים פה סגל איכותי, אבל עדיין, לא ברור לי איך נבנה פה סגל כל כך לא מאוזן, עם אינפלציה בתפקידים מסוימים ובלי איכויות בכלל בתפקידים אחרים. זה נראה כאילו לקחו מכל הבא ליד ויצרו פה סלט אחד שלם. הבנתי שחוץ מעבודה מאומצת בצד המקצועי והמנטלי אהיה חייב להיות יצירתי. התייעצתי כדי להבין אם אפשר להשתמש בשחקנים מסוימים בחלקים אחרים במגרש, כשכל הזמן, בתת מודע שלי אני חושב איך אנחנו צוברים מספיק נקודות כדי לא לרדת ליגה בלי להיקלע למבחני ירידה. הדרייב שהניע אותי היה: 'יש לך השגחה עליונה, סומכים עליך ואסור לך לאכזב". 

"כדי להוריד את הקבוצה ליגה יצטרכו לעקור לי את הלב"

"אין לך זמן לרחם על עצמך, אין זמן לחשוב יותר מדי ואין זמן להישבר. זה לא פשוט. ההתחלה הייתה לא קלה. הייתה לנו תוצאת תיקו במשחק הראשון, ניצחון ואז שלושה הפסדים. לאחר ההפסד השלישי פניתי לאבישי והצעתי לו לחשוב על פתרון אחר. אני זוכר שנכנסתי לרכב שלי אחרי המשחק ורשמתי לו הודעה: 'אני משתדל לעשות נכון, הקבוצה כבר מגובשת ורוצה להתקדם, אבל זה לא הולך'. אבישי ענה לי: 'אני מאמין בך, רק אתה יכול להשאיר אותנו בליגה'. אחרי שהספקתי לצבור אנרגיות ולהטעין מצברים כתבתי לו הודעה חדשה: 'כדי להוריד את הקבוצה הזאת ליגה יצטרכו לעקור לי קודם כל את הלב'".

"אמרתי לקבוצה: 'הניצחון הוא הדבר היחיד שחשוב

"אספתי את השחקנים ואמרתי להם: 'אנחנו משקיעים, נותנים הכל במהלך כל השבוע וביום הכי חשוב, יום המשחק, אנחנו מפשלים. אותנו חינכו בבית"ר ירושלים שהניצחון הוא לא הדבר הכי חשוב, הוא הדבר היחידי שחשוב! צריך להמשיך לעבוד קשה ולהבין שהשורה התחתונה היא הקובעת, ובלי תוצאות כל ההשקעה שלנו תרד לטמיון'. באותו שבוע היה לנו משחק בית מול הפועל כסייפה, שהם מובילים עלינו בעשר נקודות בטבלה. אמרתי לשחקנים שכסייפה זו קבוצה פחות טובה מאיתנו, שאנחנו מנצחים אותם ביום שישי ושבסוף השנה גם נמצא את עצמנו מעליהם בטבלה. באמת ניצחנו אותם 5:0, ובסוף העונה סיימנו מעליהם בטבלה".

 "להאמין בקבוצה ולמתוח את קצה גבול היכולת"

"המסר שלי הוא שכדי לשכנע אדם שהוא טוב אתה צריך קודם כל להאמין שהוא כזה בעצמך ולמתוח את גבול היכולת שלו עד הקצה. שכנעתי את עצמי שחומר השחקנים שלנו הוא הטוב ביותר, עם זה יוצאים לקרב ועם זה גם ננצח. 

הצלחנו לשפר את אחוזי ההצלחה שלנו מ-25%  לכמעט 50%. ממוצע הספיגות של הקבוצה ירד בחצי, כאשר בשבעה מתוך 14 משחקים הקבוצה לא ספגה שער. גם את ממוצע הכיבושים שלנו שיפרנו משמעותית, ובהחלט הצלחנו מקצועית לייצב ולשפר את הקבוצה באופן דרמטי.

צריך לזכור שהחצי השני של העונה, שזה ה'מני טיים', הוא קשה יותר ומורכב יותר. קבוצות מצרפות שחקנים על מנת לא להסתבך במאבקי תחתית או כדי לנסות להעלות לליגה גבוהה יותר. במקרה שלנו שחררנו שחקנים, במילים אחרות, נחלשנו מקצועית אבל התחזקנו חברתית, וזה היה שינוי מדהים ומבורך".

מה קרה בשבוע האחרון?

"רק ביום שישי שעבר הפסדנו בבית לעירוני אשדוד 3:2. אספתי את השחקנים במרכז המגרש ואמרתי להם: 'אשדוד זו קבוצה שעומדת לעלות לליגה א'. תראו איך הם שמחים אחרי ניצחון דחוק עלינו. זה רק מוכיח עד כמה אנחנו איכותיים ועד כמה העונה הזו מבוזבזת. נשארו לנו שני משחקים, ננצח אותם עם הרבה זעה, וביום שישי, עוד שבוע מהיום, נתאסף באמצע המגרש ונחגוג את ההישארות שלנו בליגה'. זה בדיוק מה שקרה".

״השחקנים שרו, רקדו והתפוצצו על המגרש"

"ידענו שלפנינו שבוע מאומץ, והיה צורך להוריד עומסים פיסיים ונפשיים. ביום ראשון ויתרתי על אימון, ביום שני היה אימון שחרור עם מעסה, ביום שלישי היה לנו משחק בראשון לציון מול שיכון המזרח שקבוצתם ממוקמת במקום השישי ואנחנו במקום ה-13 ושבו ניצחנו 2:0 תוך תצוגת כדורגל מרשימה, ואז גם התפנינו להכנות למשחק המכריע מול בית"ר קריית גת. ידענו לפני המשחק שרק ניצחון מבטיח לנו עונה נוספת בליגה בזמן שליריבה שלנו הספיקה תוצאת תיקו. זה נגמר ב-3:0, החמצנו בעיטת פנדל ולא מעט מצבים נוספים לכיבוש. היכולת שלנו במשחק כל כך חשוב ומותח מראה עד כמה הקבוצה הזו התחזקה מנטאלית. הבנתי שהצלחתי לגעת בנקודות הרגישות של כל אחד מהשחקנים שלי. הם שרו, רקדו והתפוצצו במשחק הכי חשוב שלהם העונה". 

מה קורה איתך בשנה הבאה?

"אחרי שחשבתי שאני כבר לא שם, שלושת החודשים האחרונים עשו לי משהו והחזירו לי את החשק והתשוקה לאימון. בחודש אוגוסט אהיה על המגרש. אני לא יודע עדיין איפה, אבל מאמן אהיה בעונה הבאה בוודאות. מעלה אדומים זה לא מקום עבודה. זה בית. זה רגש. זה סוג של משפחה. תמיד תהיה לי עדיפות למקום ולמשפחת זיגדון. הם החזירו לי את החשק לכדורגל. בתוך כל המתח הנפשי, עם 14 משחקים שכולם משחקי הכרעה, לא ויתרתי לעצמי, ולמשפחת מעלה אדומים בכלל ומשפחת זיגדון בפרט יש חלק עצום בכך".

"שפת הגוף של השחקנים אמרה הכל. זה היה סוג של השלמה עם המצב, הם היו שפופים, שסועים, מפולגים וחסרי אנרגיות. הגעתי ביום ראשון, אבל לא קיימתי אימון. הסברתי להם שנפל דבר בקבוצה, שהמאמן פוטר כי אי אפשר להחליף את כולם ושאני מעדיף שבמקום אימון הם ילכו לביתם ויעשו חשבון נפש״

קוצר הצלחות גם ב"אגד"

במקביל סלמי ממשיך בעשייה בוועד העובדים הארצי באגד, וגם שם קצר הצלחות. בפגישות עם שר התחבורה, שר האוצר ושר הכלכלה הצליחו הוא וחבריו לוועד העובדים, תוך משא ומתן ממושך ומורט עצבים, לגייס סכום מכובד של מיליארד שקלים לעשר שנים, ושמונה מיליון שקלים בכל חודש לטובת שכר העובדים. ועד העובדים בראשותו צמצם פערים בחברה, דאג לאוכלוסיות מוחלשות והבטיח את עתיד עובדי אגד לעשר השנים הבאות. 

"התבגרתי, בעבר הייתי סופג ביקורת, נפגע וכועס. עם הזמן הבנתי והפנמתי שקומץ רועש עם אפס עשייה מנסה לייצר אווירה של כאוס, ושאותן ביקורות נובעות מאינטרס צר. תעשה דברים בדרך שלך, ביושר ובצנעה, ואל תסתכל לצדדים. היום אני שם את הראש על הכרית וישן כמו תינוק, ובבוקר קם לעוד יום מאושר של עשייה".

"גיליתי את החלק שהיה חסר לי, אבל זה אישי מדי"

בסוף הריאיון סלמי מספר על תקופת הפגרה השקטה ומשאיר אותי במתח כשהוא אומר: "היה מוזר להגיע לריאיון ל'זמן מעלה' במקום להמשיך למגרש האימונים למפגש היומי שלי עם שלמה, שלומי, אסנת והצוות הנהדר שלי. מדובר בסוג של ירידת מתח שמלווה בלא מעט אושר. זה זמן מצוין מבחינתי לסדר את המחשבות בראש, להקדיש זמן לחבריי, ילדיי, משפחתי הקרובה ולצאת ולראות עולם. את זוכרת ששאלת אותי רק לפני שנה האם אני איש מאושר? אז כן, אני האיש הכי מאושר עלי אדמות, וגיליתי את החלק שהיה חסר לי בפאזל להיות איש שלם. מהו? זה יותר מדי אישי. חכי לריאיון של שנה הבאה, אולי אוכל לגלות לך".

תגובות