יום חמישי, 23 במאי 2019, י"ח אייר ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 02-5900070

חדשות במעלהנט

החדשות המקומיות

רב פעלים

אמיר חשין, מוותיקי העיר, נפטר לאחר שנאבק במחלת הסרטן | הוא היה איש פעיל, שבין היתר, היה סא"ל במילואים ויועץ לענייני ערבים של ראש עיריית ירושלים טדי קולק | בתו, אורית חשין-יצחקי, מספרת על הגעגועים העזים למי שהיה המשענת שלה

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

דלית מור

כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה

לפני כשבועיים נערכה הלווייתו של אמיר חשין ז"ל, ורבים הגיעו להיפרד ממנו, בהם חברים, בני משפחה קולגות שזכו לעבוד או ללמוד איתו וגם כאלה שיצאו איתו לטיולים שהדריך. בכולם הוא הצליח לגעת. 

מוותיקי העיר

משפחת חשין הגיעה להתגורר במעלה אדומים בשנת 1986, כשהעיר הייתה ממש צעירה. כ-30 שנה לאחר מכן, אמיר ורעייתו מינה עברו לקיבוץ חולדה כדי לגור ליד בתם עינת והנכדים. 

אמיר, יליד תל-אביב, גדל בירושלים, התחנך בגימנסיית רחביה ובאוניברסיטה העברית והיה דור שישי בירושלים, בנו של שופט בית המשפט העליון ד"ר שניאור זלמן חשין. 

איש של עשייה

ניתן לומר על אמיר ז"ל כי היה איש אשכולות. הוא היה סא"ל במילואים, ושימש, בין השאר, כדובר המנהל האזרחי ברצועת עזה, חבר בוועדה הצבאית המשותפת ישראל-מצרים ליישום הסכמי השלום בסיני, נציג דובר צה"ל בירושלים, שליח ההסתדרות הציונית העולמית בארה"ב- פילדלפיה, יועץ לענייני ערבים של ראש עיריית ירושלים (טדי קולק) במשך כעשר שנים, מורה דרך ארצי, מדריך בירושלים מזה 14 שנה, מדריך טיולים לפולין ועוד. 

לפני מספר שנים, כשנכדתו נועם יצחקי למדה בתיכון "דקל וילנאי", אמיר יצא כמדריך הקבוצה למסע לפולין. נועם, שהייתה קשורה באופן מיוחד לסבא שלה, סיפרה כי לאורך כל ימי המסע היא הקפידה לפנות אליו בשמו הפרטי ולא לקרוא לו סבא, זאת כדי שהילדים בכיתה ירגישו נוח יותר. 

נפטר בבוקר יום השואה

אמיר הלך לעולמו לאחר שנאבק במחלת הסרטן במשך כשלושה חודשים בלבד. בצירוף מקרים מצמרר הוא, שכאמור הדריך במשך מספר שנים משלחות מסע לפולין, נפטר בבוקר של יום השואה. "הוא תכנן וידע שהוא ימות בסוף השבוע הזה", מספרת בתו אורית חשין יצחקי בכאב, "הוא אמר לנו. אחי שניאור הגיע במיוחד מאוסטרליה, שם הוא גר, כדי להיפרד מאבא. אבל אבא נפטר בשמונה בבוקר, ואחי הגיע רק בתשע. אבא מאוד התרגש ששניאור בדרך. בלילה לפני שנפטר הוא לא נרדם והסתכל כל שעה על השעון, כך סיפר לנו המטפל שלו". 

אמיר הלך לעולמו לאחר שנאבק במחלת הסרטן במשך כשלושה חודשים בלבד. בצירוף מקרים מצמרר הוא, שכאמור הדריך במשך מספר שנים משלחות מסע לפולין, נפטר בבוקר של יום השואה

רק לפני כחצי שנה, אחיו של אמיר, עו"ד עדיאל חשין, נפטר מסרטן. אמיר התקשה לקבל את מותו, הוא היה קשור לאחיו ואף אחז בידו ברגעיו האחרונים.

אמיר וירושלים

אני הכרתי את אמיר ז"ל לפני כ-18 שנה, כשהתנדב בטלוויזיה הקהילתית בתקופת ניהולו של הרצל רווה ז"ל. הוא הגיש פינה בנושא טיולים בארץ ובירושלים, וכשהוא היה נכנס לאולפן זה תמיד היה עם חיוך קבוע. הוא היה מדבר ברהיטות ובחכמה, אך בעיקר ידע למגנט אליו אנשים עם הסיפורים שלו וגישתו הנעימה לכל אדם ואדם. על הדרכתו בירושלים, בקו התפר ובסמטאות העיר הוא היה אומר: "הכרתי את העיר ותושביה הערבים, למדתי את הבעיות המטרידות עד עצם היום הזה את שני המגזרים, היהודי והערבי של העיר.  הסיורים אותם אני מציע לקהל הישראלי ולקהל המעוניינים מחו”ל טומנים בחובם הרבה מעבר לתיירות קונבנציונאלית. אני משלב בהם הרבה מניסיוני האישי ומהחוויות אותן חוויתי במהלך חיי בירושלים. התמחיתי ואני בקי מאוד בסבך הירושלמי, ואת ניסיוני זה ארצה לחלוק עם המבקרים בירושלים. הסיור בירושלים מבחינתי אינו עוד טיול בעיר, אלא מסע מרתק, רווי סיפורים פיקנטיים אשר לעיתים מעלים חיוך ולעיתים מעוררים מחשבות לגבי עתידה של העיר".

הבת אורית: "הוא היה המשענת שלי" 

בביתה של אורית חשין-יצחקי, בתו של אמיר המתגוררת ביישוב קידר, היא מספרת על הפרידה הקשה מהאבא והסבא. כשבעלה איתן יצחקי ז"ל נפטר בפתאומיות במהלך ניתוח השתלת לב, אביה היה זה שהיה משענת עבורה, כפי שהיה מאז ומעולם. על השיש במטבח מונחת תמונתה של אורית ביום כלולותיה, כשהיא מחובקת עם אביה שנראה שמח במיוחד. "הוא אהב את איתן אהבה עזה. הפעם הראשונה שראיתי את אבא שלי בוכה זה היה כשאיתן נפטר", מספרת אורית בכאב ועם דמעות בעיניה, "הוא היה אבא מדהים, ידו בכל. כשהיינו קטנים הוא היה אבא של שבת כי הוא היה איש צבא, וכשהוא היה יוצא לחופשה בשבת היינו יוצאים לטייל ולקטוף פטריות. הוא היה עוזר, תומך ומקשיב, ולא רק לנו, כל אדם שהיה פונה אליו בשאלה, בבקשה או לעזרה - הוא תמיד היה שם בשבילו. הוא היה מנסח לאנשים מכתבים, היה מסייע לאנשים שנקלעו לצרה. התכונה הבולטת ביותר שלו הייתה אינטליגנציה בין אישית. הוא היה איש של אנשים. כולם קיבלו ממנו יחס שווה - גם מנקה הרחוב וגם מנכ"ל חברה גדולה. לפני שנפטר הוא העביר את כל חומרי ההדרכה שלו לאחד המדריכים בפולין ואמר לו שהוא כבר לא ישתמש בזה. לפני חודש הוא הפך לסיעודי, ולכן הבאנו לו מטפל שאבא כינה אותה 'המלאך שלי'. המטפל שלו, שהכיר אותו חודש אחד בלבד, כל כך בכה כשהוא נפטר, הוא אמר לנו שהוא הרגיש שהוא היה כמו אבא עבורו". 

הבת עינת: "איש של משפחה"

אחות של אורית, עינת, מוסיפה ואומרת: "אבא היה אדם של ערכים, וערך המשפחה עבורו היה ערך עליון. אם היה ויכוח הוא תמיד היה האיש המגשר. מספר חודשים אחרי שהתחלתי לעבוד כסוכנת נסיעות באיסתא נכנסתי להריון, וכמו תמיד, כשיש דילמות פונים לאבא. שאלתי אותו מה לעשות, והוא אמר לי שאין דבר כזה שביל הזהב, תמיד יש ויתורים ותמיד דבר יבוא על חשבון האחר, וכך גם במקרה הזה – עליי לבחור או לטפח קריירה או לגדל ילדים. הוא אמר שאם אחליט לטפח קריירה, שלא אפצה את ילדיי עם ממתקים כדי שלא ישמינו. הרעיון שאין שביל זהב הוביל אותי ועזר לי בהחלטות רבות בחיי. אבא היה עוזר לאנשים והיה פונה במכתבים לעיתונים. הכל אצלו היה מתויק, ויש לנו כמות אדירה של קלסרים".  

"היה אבא של כולם"

מנהלת רדיו במתנ"ס קול אדומים שעבדה רבות עם אמיר סיפרה השבוע כי "הוא מעל הכל היה בשבילי מורה לחיים. הייתה לו ראייה מיוחדת וידע ללא סוף. כשהתנדבנו יחד בטלוויזיה לכל אחד היה תפקיד, והוא היה אבא של כולם, לכל דבר הייתה לו תשובה. הוא היה מסוג האנשים שגם כשהתרחקנו ידעתי שהוא שם". 

גם מנהלת הטלוויזיה נוכחית, עפרה שמילה, סיפרה כי "הוא היה דמות מיוחדת. הייתה לו יכולת לספר סיפור ולרגש, לגעת בנקודות שלא תמיד בוחרים לספר ולתבל הכל בסגנון הייחודי שלו. במשך מספר שנים עבדתי איתו על שידורי יום השואה ויום הזיכרון. היה לו חשוב להנציח ולהעביר לדורות הבאים. העשייה שלו באדומדיה הייתה מלווה בערכים ועקרונות בהם דבק. למדתי ממנו על יושרה, מקצועיות ואחריות". 

"איש של אנשים"

שי דורון, נשיא הקרן לירושלים וחברו של אמיר, סיפר השבוע "אמיר חי את ירושלים. לא היה מישהו באותו זמן שאכפת לו מתושביה הערבים של העיר יותר מאמיר. הכל הוא עשה באנרגיות בלתי נגמרות, במחויבות עצומה ובאותה רוח סערה שאיתה נפגשתי ביומי הראשון בלשכה. הוא היה איש הממסד העירוני, כמעט היחידי, שתושבי מזרח ירושלים האמינו לו. לא בטוח שחשבו שהוא יוכל להביא לשינוי בשירותים, בזכויות, באישורי תוכניות הבנייה, אבל הם בוודאי האמינו בכוונה שלו, ברצון, בדבקות ובמחויבות. איש של אנשים היה אמיר חשין".

אמיר היה פעיל מאוד, בהתנדבות מלאה, באגודת ידידי גן החיות התנ"כי. הוא היה חבר של קבע בוועדת ההיגוי. בזכותו גן החיות התנ"כי הינו אחד המוסדות הציבוריים היחידים שגייס תרומות מתושביה הפלסטינים במזרח העיר. הם הכירו בייחודיות של גן החיות כמקום מפגש ייחודי שעושה למען כולם, והכל

בזכות אותו להט ואמונה שהעביר להם אמיר במהלך כל השנים האחרונות.

"הוא היה אבא מדהים, ידו בכל. כשהיינו קטנים הוא היה אבא של שבת כי הוא היה איש צבא, וכשהוא היה יוצא לחופשה בשבת היינו יוצאים לטייל ולקטוף פטריות. הוא היה עוזר, תומך ומקשיב, ולא רק לנו, כל אדם שהיה פונה אליו בשאלה, בבקשה או לעזרה - הוא תמיד היה שם בשבילו"

בעלי חיים ובני אדם

"כשאני ואחותי התחתנו הוא לא שאל, ולו פעם אחת, מאיזו עדה החתן או כל מיני שאלות שנשמעות לא פעם בבתים אחרים. אלה הם דברים שלא העסיקו אותו. לא עדות או דתות, הוא נהג לומר כי כל עוד בוחרים בני אדם, אז הכל בסדר", מספרת אורית ומוסיפה כי "בשבעה הגיעו המונים, גם חברים מהגימנסיה הגיעו למרות שחלפו עשרות שנים. כולם היו כל כך עצובים. אבא אהב אנשים ובעלי חיים, הוא אהב חתולים וכלבים. למרות שהיה איש צבא והכל אצלו היה מאוד מסודר, הוא היה אדם ליברלי מאוד". 

 

תגובות