יום שבת, 24 באוגוסט 2019, כ"ג אב ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 02-5900070

חדשות במעלהנט

החדשות המקומיות

על גזענות ואחדות

סיון רהב מאיר וברנהו טגניה הגיעו לעיר במסגרת הערב "כולנו רקמה אנושית אחת" שעסק בשיח ואחדות בחברה הישראלית והתקיים ביוזמת העירייה, המתנ"ס והרשות לבטחון קהילתי. ברנהו טגניה סיפר על הגזענות בחברה הישראלית ועל הדרך שעשה עד לקדמת הבמה. סיון רהב מאיר סיפרה על עבודתה כעיתונאית ועל האחריות שיש לכל אחד מאיתנו לפני שהוא מגיב או מעלה פוסט ברשת החברתית

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

דלית מור

כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה

ברוח תשעת הימים התקיים בהיכל התרבות ערב מושקע שעסק בשיח ואחדות בחברה הישראלית. הערב המיוחד נערך בהובלת העירייה, המתנ"ס והרשות לביטחון קהילתי, ואת אולם היכל התרבות מילאו תושבי העיר. את הערב הובילה והנחתה מנהלת עיר ללא אלימות בעיר, תחיה גץ קוג'ינסקי, וכותרת הערב הייתה "כולנו רקמה אנושית אחת". במסגרת האירוע הוזמנו להרצות בפני הקהל שני העיתונאים הבכירים מערוץ 12, אשר מייצגים מתרסים שונים בחברה הישראלית: סיוון רהב מאיר, עיתונאית ותיקה, חרדית, חוזרת בתשובה, שבשיחתה דיברה על המדיה, הניו מדיה והיחסים בחברה הישראלית, וברהנו טגניה, שעלה לארץ מאתיופיה בהיותו ילד ולא פעם נוהג לחשוף שערוריות רבות בארץ הקשורות לעדה, שבהרצאתו דיבר על סובלנות וגזענות בחברה הישראלית.

תחיה גץ קוג'ינסקי פתחה את הערב ואמרה כי "חורבן בית שני נגרם בעקבות שנאת חינם, וערב זה נועד לשיח חברתי הודות למורכבות החברתית במדינת ישראל, ויחד עם זאת כדי לגרום לכולנו לחשוב מה אנו עושים בחלקת האלוהים הקטנה שלנו כדי ליצור חברה מאוחדת יותר".

סגן ומ"מ ראש העיר, גיא יפרח, אמר כי "היום לפני 80 שנה הלך לעולמו אחד ממבשרי הציונות, זאב ז'בוטינסקי, ובשנת 1938, בדיוק בתשעה באב, הוא אמר: 'מזה שלוש שנים אני פונה אליכם יהודי פולין, אני מזהיר אתכם ללא הפוגה שהקטסטרופה מתקרבת, ליבי שוטט דם שאתם, אחים ואחיות יקרים, אינכם רואים את הר הגעש. קצר הזמן שבו עוד ניתן להינצל. יודע אני כי אינכם רואים כי טרודים אתם בדאגות היום יום. האזינו לדבריי למען ה'. אלה שיצליחו למלט את נפשם מהקטסטרופה יזכו לשמחת היהודים הגדולה של לידתה מחדש ותקומתה של מדינה יהודית'. אנחנו, שעסוקים בטרדות היום יום, לא תמיד זוכרים במה זכינו. זכינו להגשים את הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. אני חושב שאנחנו מצווים לשמור על המדינה הזו ולייצר בה חברת מופת".

ברנהו טגניה סיפר על עלייתו לארץ, חלום הוריו וחלומו הפרטי להגיע לירושלים. "הפעם הראשונה שבה פגשתי אנשים שנראים שונה ממני הייתה בשדה תעופה, ראיתי אותם מדברים וצועקים ושאלתי את אבא שלי אם הוא בטוח שזה ירושלים, כי זה לא הסתדר לי עם מה שציירתי על ירושלים". ברהנו התייחס על החילוץ היוצא דופן של האתיופים ארצה על ידי המדינה, ומצד שני דיבר על כך שהמדינה לא השכילה לקלוט את העולים בצורה נכונה. "כשהגעתי לערוץ 2 לחדשות, לא הייתה לי אז דמות שארצה להיות כמותה. הילדות שלי הייתה אחרת, אבל כשהגעתי לחדשות ראיתי את סיוון רהב מאיר, את עמית סגל שהוא בחור עם כיפה, את טטיאנה הופמן עם מבטא מזרח אירופאי כבד, ואמרתי לעצמי שאם לערוץ 2 הגיעו כתבים מקבוצות מוחלשות, גם אני יכול. עד אז ראיתי דמויות בטלוויזיה שחיים הכי צפון ברמת אביב והכי דרום בצפון תל אביב. התחלתי להיחשף לחברה הישראלית. האויב מספר אחד שלנו הוא בתוכנו. כשבני העדה שלי לא מתקבלים לבית ספר מסוים ואני חוקר את הנושא ומגלה שיש דברים בגו, או כשפונה אליי אדם מבאר שבע ואומר שמפרידים ילדים שחורים ולבנים בגן ילדים ואני מתחפש עם מצלמות נסתרות ומזועזע לגלות שזה נכון, זאת שליחות עבורי. כשחשפתי את הסיפור, במערכת הבינו את החשיבות. שבועיים אחר כך התקיימה הפגנה, ובה השתתפו גם הרבה ישראלים שלקחו את סיפור הגזענות קשה. הגאווה הגדולה ביותר הייתה להתהלך עם מדים ברחוב, וגם זה שחשפתי בשנת 2015 את האירוע ששוטר היכה חייל".

ברנהו מוחה בתוקף על הגזענות בארץ, ברחוב ובמערכת החינוך, ומצד שני הוא מברך על בני עדה רבים שמצמצו פערים והלכו לעמדות מפתח. גם על ההפגנה הסוערת האחרונה הוא התייחס ואמר כי "שכחנו מה היה עם הפנתרים השחורים? חלק מהמחאה הם ילדים שנולדו וגדלו כאן ולא מכירים מקום אחר מלבד ישראל, הם ישראלים. בפעם הבאה שאתם פוגשים בן העדה האתיופית, אל תעשו לו הנחות, תביטו בו העיניים אבל לא בגלל שהוא בן העדה, אלא בזכות עצמו.

סיוון רהב מאיר סיפרה שכבר בגיל שש החלה לעסוק בעיתונאות, ועוד כילדה ישבה במעגל של דן שילון וראיינה את יצחק רבין חודש לפני שנרצח. ערב אחר כך ראיינה את שר החוץ דאז, שמעון פרס. היא מהר מאוד התקדמה ופיתחה קריירה עיתונאית, "זאת הייתה הילדות שלי, וזה נפלא. אבל יש בעיה קשה, גדלתי חילונית, שמאלנית, תושבת הרצליה, אשכנזיה. כשגדלתי הבנתי שלא כולם קיבלו הזדמנות, ילדים סיפרו לי עד כמה שנאו אותי כי הפרצוף שלי היה על המסך, ואז הבנתי שכשאני יושבת על הכיסא אני יושבת במקום ילד אחר. בחנתי סקר שנעשה על אמון הציבור במדיה, והבנתי שאנחנו בבעיה, אנשים כבר לא מאמינים לנו. הסיבה היא שנחנו לא מציגים את כל החברה הישראלית ושלא כולם מקבלים הזדמנות שווה".

סיון התייחסה גם לניו מדיה ודיברה על כך שכל אדם שאינו עיתונאי הופך להיות עיתונאי ברשתות החברתיות, כשהבעיה המרכזית היא שהוא לא למד אתיקה ולא מבצע תחקיר לפני שהוא מגיב או מעלה פוסט. אחת הדוגמאות הקשות שהיא הביאה הייתה כשאחיו של הרב רזיאל נורה על ידי מחבל ואז פורסמה באחת הקבוצות בקשה להתפלל על חייו, ושתי דקות לאחר מכן כתב חבר לקבוצה שלצערו הוא כבר נפטר. כך אחיו גילה על מותו. "בואו ניקח אחריות על עצמנו, אם מדברים על אחדות העם חשוב לנו לעצור ולספור לפני שידינו קלה על המקלדת. ראינו זאת בסיפור הנערים בקפריסין, בסיפור האונס של הילדה בת ה-12. בכל פעם שאתם כותבים דעה, משתפים או מגיבים, תזכרו איזה כלי עוצמתי יש לכם ביד. כולם הפכו להיות חלק מהתקשורת. השיח שלנו הפך מזוהם ומתוסכל כי כמות האינפורמציה המוצפת ברשת היא בלתי נתפסת. עלינו לעצור ולחשוב על ההשפעה". סיוון בחרה לסיים את הרצאתה באופטימיות כשסיפרה כיצד תוך ימים ספורים נאספו שני מיליון שקלים עבור אלמנתו של חסדאי אופיר ז"ל שנרצח בגלל חנייה בקניון.

תגובות