יום חמישי, 14 בנובמבר 2019, ט"ז חשון ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 02-5900070

חדשות במעלהנט

החדשות המקומיות

לא מסוגלת לפצוע את הלב שלי יותר

כתב אישום חמור הוגש נגד ראש מכינת "בני ציון", יובל כאהן, ומנהל התכנית החינוכית, אביב ברדיצ'ב, באשמת המתה בקלות דעת של עשרת הצעירים שנספו באסון נחל צפית • איציק ושרית אנג'ל-אור, הוריה של אלה ז"ל, כועסים על ראשי המכינה שלא נשמעו לאזהרות, על משרד החינוך ומשרד הביטחון שלא לוקחים אחריות, וגם על עצמם, שהסכימו שאלה תצא לטיול • "סמכנו עליהם. חשבנו שהם מתנהלים על פי הכללים, אבל הם שלחו את הילדים למארב של החיזבאללה. לא ננוח עד שתוקם ועדת חקירה ממלכתית כפי שהבטיח ראש הממשלה"

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

דלית מור

כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה

ביום שני השבוע הוגש כתב אישום כנגד ראש מכינת "בני ציון", יובל כאהן, ומנהל התכנית החינוכית במכינה, אביב ברדיצ'ב, אשר שימש כמדריך בטיול לנחל צפית בו נהרגו עשרה צעירים, בהם אלה אור ז"ל, תושבת העיר. 

פרקליטות מחוז דרום הגישה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע את כתב האישום בגין עבירות של המתה בקלות דעת וגרימת חבלה חמורה. עם הגשת כתב האישום אמרו הוריה של אלה ז"ל, איציק ושרית אנג'ל אור, כי "טוב שכתבי האישום יהיו חמורים כפי שהם, ואנו מקווים כי הנאשמים יקבלו את העונש המירבי על האסון המיותר הזה ועל היציאה במודע למלכודת המוות. כל מדינת ישראל ידעה שלא יוצאים לטיול בימים האלה, הם הביאו את זה לאסון נוראי ומיותר. זה כתב האישום לו הם ראויים". 

בשיחה הטעונה עם איציק ושרית, הוריה של אלה ז"ל, שהתקיימה שעות ספורות לאחר הגשת כתב האישום, מביעים השניים הרבה מאוד זעם על ההתנהלות של ראשי המכינה שהביאה למות בתם ותשעה מחבריה. הם מבקשים מהשופטים שייצאו לשטח כדי לראות את הנחל ולהבין שמשם אי אפשר היה לצאת בחיים. הם דורשים שמשרד החינוך ומשרד הביטחון ייקחו גם הם אחריות לנושא. לדבריהם, יש בהם כעס רב ומוצדק על כך שהנושא לא נחקר לעומק, והם דורשים שתוקם ועדת חקירה מידית, ולו רק כדי שאסון כזה לא יישנה. "מעבר למשפט שיתחיל, אנחנו כבר שנה וחצי מחכים לשמוע על כך שמי שצריך לקחת אחריות ומי שאחראי על המכינות בפועל, ייקח אותה. אלא שלא משרד החינוך ולא משרד הביטחון לקחו אחריות". 

צריך להקים ועדת חקירה

שרית, המשמשת בתפקידה כמנהלת בית הספר "נופי הסלע", אומרת כי "משרד החינוך לפי החוק אמור להיות אחראי על כל המכינות בארץ, ומשום מה הוא לא עשה זאת. הוא הסתפק בלהעביר כספים למכינה, מבלי שיבדוק את התכניות שהיא מוציאה לפועל ומבלי לפקח עליהן. אני מכירה אישית, כמנהלת בית ספר, כיצד משרד החינוך פועל בדקדקנות יתרה במגוון נושאים, וכך היה צריך להיות גם במקרה זה. מסתבר שעולם המכינות היה פרוץ, והגב שהיה אמור ללוות אותם לא עשה כך. אם היה משרד החינוך פועל לפי חוק המכינות שנחקק עשר שנים קודם לכן, בשנת 2008, האסון הנוראי הזה לא היה קורה. מבחינתי מנכ"ל משרד החינוך היה צריך לעשות בדק בית רציני על ידי גוף חיצוני לאחר האירוע. בדיקה פנימית לא מספקת את עשר המשפחות שאיבדו את יקיריהן. עד שלא תקום ועדה ממלכתית כפי שהבטיח לנו ראש הממשלה לפני עשרה חודשים כשנפגשנו איתו, לא נשקוט. הם קראו לזה אסון לאומי, אבל תכל'ס הכל נעצר. הזמן חולף לו ואנחנו מקבלים בינתיים סיפורים על מכינות אחרות שבנס לא קורה שם אסון. זה מציק ומקשה עלינו מאוד להמשיך את חיינו. את הילדים איבדנו, הזמן לא מקל והאובדן מאוד קשה. אנחנו חיים ובחרנו בחיים ובהנצחה של אלה, אבל אנחנו לא רוצים חלילה עוד אסון. עולם המכינות קרוב ללבנו ואנו חושבים שצריכה לקום ועדת חקירה שתבדוק לעומק את הכשלים. עד היום לא בדקו אותם". 

סמכתי עליהם

על כתב האישום אומרים שרית ואיציק כי הוא מחדד את המחדל והאדישות כלפי חיי אדם, "לפני פחות מחצי שנה קיבלנו את כתב החשדות וכתב האישום מפרקליטות מחוז דרום, ששיתפו אותנו בדברים. קראנו והזדעזענו עד כמה כולם ידעו היטב על מצב מזג האוויר הצפוי, ובכל זאת התעקשו לקיים את הטיול. זה לא הגיוני. גם אני כאמא, ולא רק אני, בדקתי את המצב ופניתי למדריכים, אבל קיבלתי תשובות שנשמעו מספקות. הייתי בטוחה מהתשובות שקיבלתי שהם התנהלו כפי שאני מתנהלת בבית הספר כמנהלת שלפני טיולים אני פונה לחדר מצב ובודקת את כל התנאים - האם המקום מאובטח והאם מזג האוויר מאפשר לי לצאת. הם ענו בתשובה שהם לא יוצאים לטיול הגיבוש לנחל צאלים כפי שתוכנן, אלא יוצאים למקום חלופי. סמכתי עליהם". 

מלכודת מוות

שרית ממשיכים ומספרת: "אפשרתי לאלה לצאת ביום רביעי, וידעתי שזה טיול שיימשך עד יום שישי. כל המדינה ידעה שמזג האוויר לא יציב. בשעות הערב הייתי איתה בתקשורת, כשהם היו בדרכם להתכנסות בבנייני האומה, ושלחתי לה הודעת וווטסאפ על שני נערים שנהרגו משיטפון באותו הערב. ביקשתי ממנה שתראה את ההודעה שלי למדריכה, והיא אכן הראתה לה. בגלל ההודעה הם החליטו לא לצאת לנחל צאלים. הם לנו באותו הערב במקום שהוא לא פחות מסוכן, ולמחרת יצאו לדרך ל'מלכודת מוות'. אחרי שקראנו את כתב האישום אמרנו שאנחנו מקווים שהשופטים יעשו את המסלול הזה ברגל, מנחל תמר, דרך גב ההר ועד הירידה מנחל צפית, כך שיוכלו לראות שיש שם הרבה נקודות שבהן הם יכלו לעצור ולא להמשיך במסלול. אני אוכל את הלב עד סוף חיי על כך שאישרתי לה לצאת והסכמתי. אם הייתי יודעת שהם יוצאים לשם, זה לא היה יוצא לפועל, אף אחד מהם לא היה יוצא". 

לא מסוגלת לפצוע את הלב שלי יותר

את המשפט שעתיד להיערך לנאשמים אומרת שרית שלא תצליח ללוות. זה יהיה עבורה עומס רגשי כבד מדי. "איציק יהיה בבתי המשפט. אני לא רוצה להישאב לזה כי אני לא מסוגלת לפצוע את הלב שלי יותר. זה ידרוש מאיתנו תעצומות נפש גדולות. עכשיו נכנסנו לעונת הסתיו והחורף, וכל פעם שמדברים על סכנת שטפון מאוד מאוד קשה לי בלב ובגוף. אנחנו ממשיכים בחיינו, אבל זה רק לצוף מעל ולשמור על מה שקיים". 

לקחו את הילדים למארב של חיזבאללה

כששאלתי אותם איזה עונש הם מצפים שהנאשמים יקבלו, איציק לוקח את המושכות ועונה בכעס: "אנחנו מצפים שהם יקבלו עונש ראוי וחמור ביותר. כל המדינה ידעה שלא יוצאים לטייל בימים האלה. זה ברור גם מכתבי האישום. צריך להיות טיפש גמור כדי לצאת לשם כשיודעים שעומד להיות שיטפון. הרי ברור מראש שאף אחד לא ייצא משם חי. הם יצאו בעשר בבוקר, וכבר אז דיברו על שטפון. איך הם לא עצרו את הטיול? אני מתכנן לפנות לשופטים ולהגיד להם: 'לכו לנחל ותראו שאי אפשר היה לצאת משם בחיים'. הם לקחו את הילדים שלנו למארב של החיזבאללה, הם לקחו אותם למותם, וזה שנהרגו עשרה ולא 20 זה נס גלוי. אני מתכנן לבקש מהשופטים שיחמירו את העונש".

לא היה להם לאן לברוח

שרית מבקשת לחדד כי יש נוהל מסודר לפני טיול, לפיו על המדריך לצאת למסלול לפני שיוצאים עם הקבוצה. בכתב האישום כתוב כי המדריכים עשו מסלול אחר, את המסלול של נחל צאלים. "על צאלים הם אמרו שהוא מסוכן מדי בגלל מזג האוויר, אז לקחו אותם למקום יותר מסוכן. המדריכים עצמם, יובל ונועם, לא עשו את המסלול של נחל צפית לפני כן. גם ילד בכיתה ב' יודע מהו שיטפון במדבר ושאי אפשר לתזמן אותו כי הוא מגיע באופן פתאומי. השיטפון תפס את הקבוצה במקום שלא היה בו לאן לברוח, רק להיסחף בזרם העוצמתי הזה. זה כאב בלתי נסבל. אלה אהבה לטייל, אלה סיימה את חייה במקום שלא הייתה אמורה להיות בו".

שבעה במקום מדורות

שרית ואיציק אוהבים לצאת עם המשפחה לטייל ומגדירים את עצמם כמיטיבי לכת, אבל הם לא מצליחים להבין מדוע התעקשו במכינה לצאת לטיול גיבוש דווקא בתאריך הזה. "גיבוש יכול להיות במקום אחר, גם במקום סגור. הרי גיבוש מיועד כדי להכיר אחד את השני. מה היה להם לחוץ לצאת דווקא במועד הזה? בכתב אישום גם כתוב שאמרו לראש המכינה: 'בוא נדחה את טיול הגיבוש לעוד שבוע, ללג' בעומר', והוא כתב שאף אחד לא יבוא וירצה לצאת בלג' בעומר. בסוף אנחנו ישבנו שבעה בלג' בעומר, ובפועל הנוער ממעלה אדומים והנוער ממקומות אחרים בארץ הגיעו לנחם את המשפחות במקום לשבת סביב מדורות. את האחריות הזאת אף אחד לא לוקח, לא משרד החינוך ולא משרד הביטחון. הם אמרו הכל יהיה בסדר, אבל כלום לא היה בסדר". 

אנחנו עטופים, וזו נחמה

"אנחנו עטופים", אומרת שרית, "העבודה שלי בבית הספר היא שליחות חינוכית, וזה ממלא לי את הלב. ישנם הרבה מעגלים שעוטפים אותנו, כמו: משפחה, צוות ההוראה בבית ספר, הקהילה, העיר מעלה אדומים, ראש העיר והסגן שלו, וזה נותן נחמה שלא שוכחים אותה. לא קל לי בימים אלו של הגשת כתב האישום להיחשף לתקשורת ולמדיה, השיח פוצע לי שוב ושוב את הלב, אבל אני בוחרת לעשות כך בגלל שאסור לשכוח את האסון הזה וכדי שחלילה הוא לא יחזור. לא ננוח עד שתקום ועדת חקירה".

תגובות