יום שבת, 14 בדצמבר 2019, ט"ז כסלו ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 02-5900070

חדשות במעלהנט

החדשות המקומיות

רוץ בני רוץ

בני שטיין, בן 41, נשוי ואב לשניים, גדל והתחנך במעלה אדומים, אבל החל לפעול בה רק לפני כארבע שנים במהלכן הפך למותג מוכר שכבש את העיר בתחום הספורט והתזונה • הוא מעביר סדנאות, קבוצות ריצה, אימוני כושר והרצאות, הכל לפי שיטה מיוחדת שפיתח ושמניבה תוצאות • בריאיון מיוחד הוא מספר על האהבה למקצוע, הרצון לסייע לאנשים והיעדים הבאים שהציב לעצמו. צילום: יוני זילברמן

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

דלית מור

כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה

תוך זמן קצר הפך בני שטיין למותג עירוני של תזונה נכונה, בריאות וספורט. קבוצות הריצה שלו,  בחולצות ירוקות, הפכו לחלק מהנוף של העיר ושל הרשתות החברתיות, בהן מתפרסמות גם תמונות של משתתפי הסדנא שלו כשהם לפני ואחרי. "תמיד ידעתי שאעזור לאחרים", אומר שטיין, "ידעתי שהדבר שיגרום לי הכי הרבה סיפוק וימלא אותי בתחושה של מיצוי ואושר, זה לעזור לאחרים". 

שטיין, בן 41, נשוי לחגית ואב לשניים, גדל והתחנך במעלה אדומים. אחרי הצבא לא הפסיק ללמוד אימון ורפואה אלטרנטיבית עד שסיים בהצלחה קורס מדריכי כושר בכירים בווינגייט ולימודי מנהלי מרכזי ספורט ובריכות שחייה באוניברסיטת תל אביב. את התודות למי שחשף אותו לתחום הוא מעניק לאחיו, הגדול ממנו ב-13 שנה. היום הוא כבר אחרי עשרות סדנאות שהעביר במעלה אדומים וברחבי בארץ, בהן הוא מלמד את השיטה שפיתח בעצמו, זאת לצד אימוני כושר קבוצתיים, קבוצות ריצה ואפילו חוברת מתכונים ייחודית שהוציא לאחרונה. הוא לא נח לרגע, ולא מפסיק לחדש, להציב לעצמו מטרות ולכבוש אותן. "אני מאושר מהעשייה ומלא סיפוק מהתוצאות ומהעזרה לאחרים", אומר שטיין בהתרגשות.

מאיפה הרצון לתת ולעזור לאחרים?

"תחום הטיפול עובר אצלנו בגנים, כל המשפחה שלי תמיד עסקה בנתינה ובעזרה לאחרים. סבתא רבא שלי הייתה תורכיה, התגוררה בשכונת נחלאות והייתה רוקחת תרופות סבתא לכל השכונה. את הידע שלה היא העבירה גם לסבתא שלי. אמא שלי עבדה במשרד ממשלתי והתנדבה בזהב"י בעיר, היא זאת שפתחה את קבוצת שומרי משקל במעלה אדומים. אחי, כפי שסיפרתי, מטפל, וגם אחותי מטפלת בשיטת פורשטיין. אחות נוספת שלי עובדת בדקל וילנאי כסייעת בכיתה מיוחדת, כך שכולנו עוסקים בנתינה בדרך זו אחרת".

מתי התחלת להתעניין בספורט?

"זה קרה אחרי הצבא. כנער עסקתי במוזיקה, הייתה לי להקת רוק מגיל 15 ומאוד אהבתי רוק כבד. היינו ילדים טובים בסך הכל, אבל היינו מעשנים במקלט ומתאמנים על הנגינה שלנו. בהתחלה היינו מתאמנים במקלט בכיכר יהלום, משם עברנו למתנ"ס, וניסים טהר היה המפיק המוזיקלי שלנו וטיפח אותנו. הופענו בצוללת הצהובה, בערד, באשדוד ובמועדונים בתל אביב. בשלב מסוים, קצת לפני הגיוס, החלטנו, חבר ואני, שצריך להיכנס לכושר, ולכן התחלנו להתאמן. באותה תקופה לא הייתי בכושר בכלל".

ובכל זאת, מתי החלטת לקחת את זה צעד אחד קדימה?

"הייתי בקשר מצוין עם אחי שגדול ממני ב-13 שנים, ואחרי שהוא השתחרר מקבע הוא למד ביו-אנרגיה והתחיל לטפל באנשים ואז שמתי לב שפתאום הוא הפך לאיש רגוע. ראיתי שזה משפיע עליו לטובה. הדבר שהרשים אותי הכי הרבה זה לראות כמה הוא משפיע על אחרים, הייתי יושב אצלו בסלון ורואה אנשים מגיעים אליו לטיפול, ומספיק היה לי לראות איך הם נראים אחרי שהם יוצאים ממנו כדי  שאקבל את ההחלטה לעזור לאנשים. אני זוכר שאמרתי לעצמי: 'אני חייב לעזור לאנשים. אני לא יודע באיזו דרך אעשה את זה, אבל ברור לי שזה מה שאעשה'. כשהשתחררתי מהצבא נרשמתי ללימודים בווינגייט, שם למדתי קורס מדריכי כושר, לצד רפואה משלימה ברידמן. התחלתי לצבור תעודות של רפלקסולוג מוסמך, מסאג'יסט, פנג שווי, צמחי מרפא ועוד. אחי היה מופתע מכמה שהוא השפיע עליי, והוא נתן לי דחיפה. כשחזרתי מטיול במזרח המשכתי לימודים ברידמן, למדתי בווינגייט מאמן בכיר והמשכתי באוניברסיטת תל אביב ניהול מרכזי ספורט ובריאות. קסם לי להפוך את התחביב למקצוע".

ואחרי הלימודים?

בתקופת הלימודים עבדתי בחדרי כושר כשכיר, בבתי מלון מצודת דוד וקראון פלאז'ה בירושלים, כמאמן כושר בחברת אמדוקס ועוד. במשך חמש שנים בלבד הייתי שכיר, כשהחלום שלי היה להפוך לעצמאי. את התודה אני חייב למלון מצודת דוד, שבעקבות מספר שינויים שבוצעו בו פוטרתי משם, ואז התחלתי כעצמאי באימוני כושר אישיים בבתים, בפארקים, בגנים, באצטדיון האוניברסיטה, ובשלב מסוים חבר טוב שלי בנה חברה של מאמנים אישיים ושם הייתי מנהל כשתחתיי עשרה מאמנים. הכשרתי אותם והענקתי להם את התובנות שרכשתי בעצמי, עד שנמאס לי ורציתי להיות עצמאי לחלוטין. התחלתי לבנות את עצמי כמאמן כושר עצמאי, וזאת עבודה מסביב לשעון. כל היום הייתי בדרכים, נוסע מקצה לקצה לאימונים אישיים, בונה לאנשים מסגרת, תפריט לאורח חיים בריא, הדרכה ובקיצור, כל מה שלמדתי ברידמן ובווינגייט". 

מכאן עברת תפנית נוספת.

"כשמאמנים באופן אישי מעבירים את הידע רק לאדם אחד, ואני הרגשתי שאני לא מנצל את הזמן שלי נכון. הבנתי שבמעט הזמן שיש לי אני יכול להספיק להעביר את הידע והניסיון שלי ליותר אנשים. חלפו עשר שנים בדרכי המקצועית, ובמרוץ השנים נתקלתי בלא מעט מצבים וסיטואציות עם לקוחות שלא ידעתי איך להתמודד איתם מבחינה התנהגותית, למשל כאלה שהיו עם הפרעות קשב וריכוז. היו חסרים לי הכלים לתחום הזה, וזה מה שהוביל אותי להירשם ללימודי קואצ׳ינג להיפראקטיביות. באמצעות הכלים שנרכשו בקורס הזה הצלחתי להשפיע, להדריך, להנחות טוב יותר את הלקוחות שלי ולהוביל אותם בהצלחה אל עבר המטרה שלהם. הבעיה שלי הייתה שלא היה לי מספיק ביטחון לעמוד מול קהל, אבל זה לא מה שגרם לי להרים ידיים. נרשמתי לקורס מדהים של עמידה מול קהל, ושם גם התחלתי לבנות את המצגת שלי להרצאות שרציתי להעביר לאחרים".

את הסדנאות שלך התחלת דווקא עם קבוצות מאתגרות. 

"כדי להתנסות בהרצאות שבניתי ניגשתי ליד שרה והצעתי את עצמי בהתנדבות. עבדתי עם קבוצות של משפחות נפגעות פעולות איבה, קבוצות מבוגרות מהגיל השלישי, קבוצות עם בעיות פיזיולוגיות ועוד. עבדתי איתם על תזונה, ספורט, מתח נפשי ובניתי מערכי שיעור שלמים. ההתחלה הזו הכשירה אותי לעבודה עם אנשים נוספים בהמשך. במהלך העבודה רכשתי מיומנות של יחסי אנוש ותקשורת בינאישית, למדתי להכיר מנעד רחב של אוכלוסייה בעלת צרכים שונים, מטרות ורצונות ליעדים שונים. בדיעבד הבנתי שהתחלתי דווקא עם קבוצות מאתגרות". 

במעלה אדומים התחלת לפני כארבע שנים, וכבר כבשת את העיר?

"בהתחלה עבדתי בהרבה מקומות בארץ, אבל לא במעלה אדומים. נרשמתי לקורס נטוורקינג כדי שיכירו אותי טוב יותר בעיר, ושם נולד הרעיון של קבוצת הריצה. התחלתי בימי שישי בשעה שש בבוקר עם שלושה נרשמים, שעלו לאחר מכן לשבעה. הבנתי שהשעה והיום בעייתיים, ולכן החלטתי לנסות לפתוח קבוצה נוספת בימים ושעות אחרות. לשמחתי, צדקתי. לאותה קבוצה נרשמו 25 אנשים. בקבוצה שלי זה לא רק ריצה, אני משלב בה אימוני כוח, סיבולת ומכשירים. המטרה שלי היא לתת כלים למשתתפי הקבוצה. לפני שנה וחצי הכרתי את שרית אקסלרוד כהן מהמתנ"ס, והיא הציעה לי לפתוח סדנת תזונה. אני מאוד אוהב שיתופי פעולה, ולכן מיד קפצתי על הרעיון. היום, אחרי שנה וחצי, פתחתי את הסדנה ה-16 שלי במעלה אדומים, כשבמקביל אני מעביר סדנאות במשרד ראש הממשלה, במשרד התיירות, בעיריית ירושלים, במשרד איכות הסביבה, בבנק ירושלים, באיירפורט סיטי, באורט תעופה וחלל ועוד".

מה המטרה שהצבת לעצמך בסדנה שאתה מעביר?

"הרעיון הוא לשנות את אורח החיים, את התפיסה והחשיבה לגבי ספורט ותזונה. הסדנה מורכבת מעשרה מפגשים, ובכל מפגש אני מודד משקל, מסת שריר ושומן בטני. יש לכל הקבוצות שלי קבוצות וואטצאפ פעילות שאני חבר בהן, אני זמין במשך כל היום ושם ניתן להתייעץ איתי בכל שעה. מאוד חשוב לי לומר שהמשקל אינו המטרה, לפעמים אנשים מצמצמים היקפים ונראים נפלא גם אם הם ירדו מעט במשקל. המטרה היא שהמשתתפים יהיו מרוצים מאיך שהם נראים, כי אם נראים טוב ויש מצב רוח נפלא, מה זה משנה המשקל? בכל מפגש לומדים דברים חדשים, ויש לי הרבה מאוד סיפורי הצלחה. זה ממלא אותי אושר. מההתחלה זאת הייתה המטרה שלי - לעזור לאנשים ולשמח אותם. היה לי אדם שהיה מאוד שמרן לגבי תזונה וספורט והוא חלה בסרטן. משיחה איתו הבנתי שהוא מאוד מוטרד מגירושין ועבודה, ולכן הוא ישן מעט מאוד בלילה. לא יעזור אם אוכלים בריא ומתאמנים אבל הנפש לא רגועה. התפקיד שלי בליווי הלקוחות שלי הוא לאגד בין הדברים, ולשמחתי זה מצליח".

חוץ מהסדנאות אתה מפעיל קבוצות ריצה ואימון והרצאות.

"בכל שנה אני מקפיד להמשיך ולהעשיר את הידע המקצועי שלי בכל תחום שיכול לסייע לי להגיע למטרה ולעזור ללקוחות שלי, שבהם יש מתאמנים, מטופלים, אנשים עם בעיות היפראקטיביות וקשב וריכוז ועוד. אני מעביר הרצאות מגוונות לקהלים שונים בנושא אורח חיים בריא, סדנאות, אימון קבוצות ספורט וכושר, קבוצות ריצה, יציאה למירוצים ומרתונים ועוד. אני עובד עם כל הגילאים, מילדים קטנים ועד גיל 98. חלק מהמשתתפים שואפים להיות חזקים, גמישים, רגועים ובריאים יותר, חלק רוצים לרדת במשקל – וכולם רוצים חברה בזמן העיסוק בספורט. אני שם על מנת להקשיב להם ולגוף שלהם, ולעזור להם לסגל לעצמם חיים מאושרים ובריאים יותר".

הקבוצות שלך כל הזמן גדלות, מה לדעתך הסוד?

"היום אני יודע שאמנם יש לי הרבה הכשרות מקצועיות שרכשתי במהלך השנים, אך לא הם אלו שמושכים אליי את הלקוחות. מה שמושך אותם לדעתי זו ההכרה ברמת התקשורת האישית שלי, יכולת ההכלה, הנתינה והעזרה לאחר לצד המענה שאני נותן לכל שאלה ובקשה בכל זמן נתון. אנשים מתייעצים איתי בזמן שהם עורכים קניות בסופר, בבחירת מנה במסעדה, או ברביצה מול הספה כשהם מחפשים מה לנשנש. הם יודעים שברגעי משבר אני ארים אותם ולא אתן להם להרים ידיים, וזה סיפוק עצום בשבילי. בסוף כל שיעור אני שולח מייל למשתתפים עם סיכום השיעור, סרטונים ותכנית אימונים" 

יש המלצה שתוכל לתת לקוראים שאינם רשומים לקבוצת ריצה או סדנה?

"הרעיון הוא במודעות, צריך להיות מודע למה שמכניסים לפה. בגדול, אוכלים כשרעבים. לא לאכול הרבה סוכר, לדעת מינון ולדעת איזו פחמימה לאכול. לפעמים יוצא שאוכלים בהגזמה, אם יש אירוע למשל. ברור שיש לזה מחיר, אבל זה לא סוף העולם ותמיד אפשר לתקן. את כל הסדנאות והתכניות שלי בניתי על סמך עשרות מחקרים, לפחות מאה. השיטה שפיתחתי הוכיחה שהיא עובדת. היום יש במעלה אדומים עשרות אנשים שעברו את הסדנאות ורואים עליהם מצוין את התוצאות. אני כמובן מתייחס גם להורים, חשוב לי שיזכרו שהורים בריאים הם מודל לחיקוי ודוגמא אישית לילדיהם".

הזכרת הדרכת הורים, איך אתה עושה את זה?

"אני מקיים סדנאות להורים שבהן אני מדבר על השמנה אצל ילדים ועל חשיבות הדוגמא האישית. כשהורים מזמינים אותי לפגוש את הבן שלהם שסובל מהשמנת יתר, אני קודם כל מתחקר את ההורים על הרגלי התזונה בבית ואפילו פותח להם את ארונות המטבח. פעם אחת הגעתי לבית שההורים סיפרו לי שהבן שלהם בן ה-12 מסתיר ממתקים, וכשחיפשתי במטבח את מגירת החטיפים לא מצאתי, ואז האמא אמרה לי שבלית ברירה היא מחביאה אותם. שאלתי אותה מה היא מצפה, הרי הבן שלה לומד ממנה להחביא ממתקים. היום כמעט ואין לי זמן לעבוד באופן פרטי, אני עובד רק עם קבוצות. היום שלי מאוד מלא, מחמש בבוקר ועד הערב אני מפעיל קבוצות ריצה, אימונים וסדנאות. ביום שלישי אני לא עובד בכלל, זה יום שאני מקדיש למשפחה שלי".

ספר לי על מקרה מיוחד ומעצים שהיה לך עם מטופל?

"היו לי כל כך הרבה מקרים מיוחדים ומעצימים שקשה לבחור אחד. פעם התקשרה אליי גברת נחמדה, בת 80, שרצתה להתחיל להתאמן ולהגשים חלום ילדות שלה - ללמוד לקפוץ בחבל. ימים אחדים אחר כך נפגשנו, ואז הבנתי שאני קצת בבעיה כי לא די בכך שהגברת בת 80, היא גם סובלת מכאבי פרקים, סוכרת ולחץ דם גבוה. בנוסף, בימי חייה היא לעולם לא עשתה פעילות גופנית סדירה. שברתי את הראש מה אני עושה ואיך אני גורם לה, עם כל החבילה שהיא נושאת איתה, לקפוץ בחבל. ראיתי שהיא נחושה ומאמינה בעצמה, ולכן הבנתי שהיא יכולה להגשים את החלום שלה. התחלנו להיפגש פעמיים בשבוע על בסיס קבוע, ואחרי כחצי שנה הגברת קפצה 32 קפיצות בחבל. היא גרמה לי להאמין שלא משנה בן כמה אתה ומה המגבלות הרפואיות שלך, אם אתה נחוש, עקבי ומאמין בעצמך - אתה תצליח. היא איבדה את בנה ממחלת הסרטן כשהיה רק בן 57, וזו הייתה טרגדיה נוראית. בחודשים האחרונים לחייו, כשכבר ידעו מה מצבו הרפואי, היא המשיכה להיפגש איתי למרות הכל. אני זוכר שבכל פגישה שלנו היא הורידה דמעה ואמרה לי משהו שלא אשכח כל חיי: 'בחיים שלי לא בכיתי, לא ליד משפחתי ולא ליד חבריי. חינכו אותנו לא לבכות, אבל רק כשאני איתך אני מרשה לעצמי. אתה תמיד גורם לי לעשות דברים שלא עשיתי בחיי, גם להוריד דמעה'. זה מתמצת את כל מה שגורם לי לצאת בכל יום עם חיוך, היכולת שלי להשפיע ולסייע לאנשים והיכולת שלהם להיפתח בפניי, זו תחושה של סיפוק אדיר".

הוצאת לאחרונה חוברת מתכונים נהדרת.

"פניתי לנישה נוספת כי זה חלק מההתפתחות שלי, ובמקביל אני גם כותב ספר. חוברת המתכונים הגיעה מתוך רצון לעזור לאנשים, ומכיוון שאני מאוד אוהב שיתופי פעולה, הוצאתי יחד עם החנות 'שום פלפל ושמן זית' ועם הצלם יוני זילברמן, את החוברת". 

מה המוטו שלך?

"יש לי מוטו שאני נוהג לומר והכנסתי אותו גם לחוברת: י'ש לנו את היכולת לבחור בחיים בריאים ופעילים יותר, אם רק נחליט להיות מודעים, קשובים ומעשיים, נתמכר לאנרגיה, לכוח, למצב רוח הטוב, לקלילות ולאושר שהתנועה והתזונה מביאות איתן, ונהפוך אותם לחלק משגרת חיינו".

בימים אלה בני שטיין ובני משפחתו נסעו לאמסטרדם כדי לשלב טיול משפחתי וריצת מרתון שבו בני השתתף, כשהיעד הבא הוא ריצת מרתון בניו יורק. בני מבטיח שהוא לא מתכנן לעצור ושהיעד הבא שלו הוא להכשיר מאמנים נוספים שיעבירו סדנאות וקבוצות ריצה בשיטה שלו.

 

תגובות