יקיר הגמלאים
יצחק צרפתי, ממייסדי העיר וגמלאי צה"ל פעיל, קיבל בשבוע שעבר את אות יקיר צוות גמלאי צה"ל ונבחר לזקן הגמלאים הוותיק והפעיל ביותר ▪ בשיחה מרגשת לאחר קבלת האות הוא מספר על הפעילות למען גמלאי צה"ל, השירות ארוך השנים בצה"ל, הילדים והנכדים שהולכים בדרכו והסוד לחיים ארוכים ובריאים
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
בטקס רב משתתפים שהתקיים בשבוע שעבר קיבל סגן מפקד גמלאי צה"ל במחוז ירושלים, יצחק צרפתי, את אות יקיר צוות גמלאי צה"ל, ובכך נבחר לזקן הגמלאים הוותיק ביותר שעדיין פעיל. צרפתי, בעל רשת מוסכי צרפתי ומספר מתחמים נוספים באזור התעשייה מישור אדומים, בן 86, מגיע בכל בוקר לעבודה כבר עשרות שנים. אחת לשבועיים הוא נפגש עם צוות הנהלת הגמלאים, לישיבה הדנה בנושאי הגמלאים. "יש עשרות אלפי גמלאים, אנחנו מטפלים לא מעט במקרים אישיים", הוא מספר.
צרפתי פוגש אותי משרדו במוסך, כאשר על השולחן מונח המכתב הרשמי שמזמין אותו לקבל את אות ההוקרה, ולצידו התעודה הממוסגרת שאותה הוא מציג בפניי בהתרגשות עצומה. "אני עדיין מתרגש ולא מעכל", הוא מספר, "מעולם לא היה טקס כזה, זה טקס שקורה פעם ב-60 שנה, זה גם מצוין במכתב. לא האמנתי שקראו לי לבמה וסיפרו עליי, לא ידעתי שזה עומד לקרות בכזה מעמד. על הבמה קיבלתי תעודה ופרחים, ובאמת שלא ציפיתי לכזה כבוד, אני בסך הכל עושה את מה שמרגיש לי טוב ונכון, מה כבר עשיתי שזכיתי לכבוד כזה?", הוא שואל בצניעות, "הטקס היה מכובד מאוד והופיע בו עידן רייכל שריגש את כולם, ויחד איתו גם להקות צבאיות. פגשתי חברים ותיקים ששירתו איתי ולא ראיתי אותם עשרות שנים, זה היה אחד הערבים המרגשים שחוויתי".
משרדו של צרפתי ממוקם בקומה השלישית, ורק לאחרונה הוא התקין מעלית במקום. "התחיל להיות לי קשה לעלות ולרדת כל כך הרבה מדרגות", הוא אומר, ושלא תתבלבלו, הוא זקוף קומה, מלא במרץ וצלול. כששאלתי אותו מה הסוד לחיים ארוכים ובריאים, הוא השיב לי: "להיות בעשייה. זה אפילו לא לאכול נכון, אני אוכל בעיקר בשר. אני כל יום קם בבוקר והולך להתפלל בבית הכנסת שבניתי, חוזר לאכול ארוחת בוקר ומשם הולך לעבודה, גם בימי שישי. אני לוקח חלק פעיל בכל בנושאים הקשורים בגמלאי צה"ל".
יצחק צרפתי, יליד קזבלנקה, ניהל מוסך קטן במרוקו כשהיה בן 21 בלבד, הוא היה גם פעיל ציוני שחלם לעלות ארצה. בגיל 22 הוא עלה לארץ, וחודש בלבד לאחר מכן כבר התגייס לצה"ל, שם נשאר לעוד 23 שנה. בשנת 1956 הוא קיבל חייל מצטיין הנשיא, ועל הקיר המוביל למשרדו, בין כל התמונות הישנות, ישנו צילום ממוסגר שלו בבית הנשיא, שעליו כתוב: קבלת תעודת חייל מצטיין אצל הנשיא המדינה, יצחק בן צבי 1958. במהלך השנים הוא סייע והוביל בפרויקט נערי רפול, "הם שירתו אצלי בסדנאות, ליוויתי אותם ודאגתי להם, לימדתי אותם מקצוע, ועם חלקם נשמר קשר ואף הוזמנתי לחתונות שלהם. לצערי לא כולם המשיכו במסלול הטוב של החיים", הוא מספר.
"מצה"ל פרשתי בגלל שנפצעתי, אחרת הייתי נשאר לעוד מספר שנים. הרכב הצה"לי שלנו הדרדר למדרון של מאה מטר באזור חיזמה. ישבתי ליד הנהג, ומאחורינו ישבו עוד שתי חיילות. כולם עלו למעלה, ואני קיבלתי מכה בגב. הרימו אותי ולקחו אותי לגבעת המייסדים, לשם הביאו את רופא היחידה שאמר שחובה להוביל אותי באמבולנס לבית חולים. אשתי בכלל לא ידעה. קיבלתי נכות והמשך טיפול במשרד הביטחון, אבל למרות שהייתי בהחלמה הלכתי לעבוד והם המשיכו לשלם לי עוד מספר חודשים. התחננתי שיפסיקו לשלם לי והודעתי שאין צורך. רק אחרי ששלחתי מכתב רשמי שאני מוותר על הזכויות שלי, הם הפסיקו. מיד אחרי שזה קרה קניתי במישור אדומים קרקע ב-700 לירות, ופתחתי את המוסך במישור יחד עם מסגריה שפועלת גם היום. המוסך היה תחת סככה, והיום הוא על מספר גדול של דונמים. אנחנו נותנים שירות לכל כוחות הביטחון, לאוטובוסים ומשאיות. במשך השנים קניתי עוד קרקעות, והיום יש לי 60 דונם".
יצחק ממשיך ומספר כי "מאז ומתמיד אני מחובר לצה"ל. לא חשבתי פעמיים כשהגעתי לארץ וביקשתי להתגייס. הגעתי עם ניסיון של ניהול מוסף, ובמשך השנים פיקדתי על מספר סדנאות רכב. עד היום יש לי במוסך סדנאות צה"ליות, מחלקה גדולה צה"לית". הוא מספר בגאווה שבמהלך השנים הוא השתתף במלחמות ומבצעים רבים, ואת המורשת לאהבת הארץ העביר לילדיו ונכדיו, "הילדים שלי שירתו ביחידות קרביות, יצאו כולם לקצונה והם בדרגות גבוהות. כך גם נכדיי ונכדתי, שהיום היא מפקדת מחנה 80, סא"ל מעיין צרפתי".
מאז שחרורו מצה"ל הוא מעולם לא התנתק ממנו, דרך הסדנאות הצבאיות שבמוסך ועד הפעילות הענפה שלו בארגון גמלאי צה"ל. "אנחנו נפגשים פעם בשבועיים ודנים בבקשות שונות של גמלאים. לצערי, הרבה מהם זקוקים לעזרה למרות שכלפי חוץ זה לא נראה. זה יכול להיות בביטוחים, בלקיחת הלוואות או בנושאים בריאותיים. אנחנו בקשר ישיר עם בנק אוצר החייל, עם יד שרה ועם ארגונים נוספים, ואנו נותנים תלושים לכל הנזקקים. זה מכאיב לי בלב לדעת שיש אנשים שקשה להם. בנוסף לכל אלו אנחנו מארגנים טיולים ונופשונים. בשבוע הבא אנחנו נוסעים לארבעה ימים לים המלח, אני לא מוותר על אף פעילות ושום ישיבה. הישיבה הבאה תתקיים אצלי כאן במשרד".
הוא מוסיף ומספר כי "אני מקפיד להמשיך בפעילויות כל הזמן. לפני שבועיים יצאתי לטיול במרוקו. הייתי במרוקו עם כל הילדים, הכלות והנכדים, הראיתי להם את הבית שבו גדלתי. נכנסנו לבית, בהתחלה המשפחה נבהלה וחשבה שאנחנו רוצים את הבית, אבל אחרי שהבאתי להם מאה דולר במתנה ואמרתי להם שבאתי לראות את הבית הטוב שגרתי בו, הם הכניסו אותנו לשתייה ועוגיות ולא נתנו לנו ללכת. ראינו גם את המוסך שניהלתי ואת בית הספר שלי, זאת הייתה סגירת מעגל".
לצרפתי חשוב לדבר לא רק על החיבור לצבא, אלא גם החיבור למעלה אדומים, "אני אוהב את המקום ואת האנשים מאוד. בניתי פה מתוך אהבה וחיבור חזק, באזור התעשייה ובמעלה אדומים, את הבית, החברה ובית הכנסת. כששירתי בבקעה הייתי עובר כאן במקום, ועוצר להתפלל עם אורי אריאל בכל בוקר. לאחר מכן התיישבתי בגבעת המייסדים, ומאז אני כאן".
אריק | 22:37 22.06.22