חומת המגן של מעלה אדומים
רפ"ק בדימוס דודו רביבו כבר נהנה מהפנסיה בחו"ל כשהשמיים נפלו בשבעה באוקטובר • תוך זמן קצר הוא כבר היה בדרום בתוך הכאוס, מחפש נעדרים ונלחם • כעת הוא חוזר למדים כדי להקים כיתת כוננות ייחודית בעיר: "אנחנו הראשונים שנגיע לקו היורים. התפקיד שלנו הוא לבלום כל אויב"
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
החדר של יחידת כוננות תחנת מעלה אדומים, מרחב גלעד, רוחש פעילות בלתי פוסקת. על השולחנות מונחים וסטים קרמיים חדישים, בפינה ניצבת נגררת עמוסה בציוד לחימה מתקדם, ובאוויר יש תחושה חריפה של דריכות מבצעית. זהו המטה של כיתת הכוננות אותה הקימה תחנת משטרת מעלה אדומים – כוח שנולד מתוך השברים של אוקטובר והפך לחומת המגן האמיתית של תושבי האזור.
בראש הכוח עומד רב-פקד בדימוס דודו רביבו, איש ששירת שנים ארוכות במשטרה, יצא לפנסיה, וחזר אל המדים ביום שבו הכל השתנה. לצידו יושבים עמי חמאמי, הסגן שלו ומתנדב ותיק עם 25 שנות ניסיון, ויואן, תושב העיר שעובד ביומיום בהייטק. בראיון מיוחד הם מספרים על החשיבות בהקמת יחידת כוננות כה שונה, על האימונים המפרכים של לחימה בשטח בנוי, על הדילמות מול הנשים בבית ועל ההבנה המרה שביום פקודה – הם אלו שיעמדו בפרץ. היום הם מונים 32 מתנדבים, והמטרה ברורה: להגיע ל-70 לוחמים.
גג: מהשלווה בחו"ל אל תוך התופת
"דודו, בוא נחזור לרגע ההוא," אני פותחת.
"אתה בפנסיה, בשקט נפשי. מה גורם לאדם במעמדך לעזוב הכל ולחזור ישר לתוך התופת?".
רביבו לא מהסס: "המלחמה החזירה את כולנו. הייתי חצי שנה בחו"ל וחזרתי בדיוק כשהכל התחיל. הדבר הראשון שעשיתי היה להיכנס לתוך המלחמה הזו. בהתחלה ירדתי לדרום לסייע לחיילים, כמו כל עם ישראל שהתגייס בהמוניו. ראינו שם דברים שלא דמיינו, והמון מתנדבים שירדו להילחם – אנשים בני 70 פלוס שהיו עמוק בפנים. כשהחלה המלחמה וכשהמשטרה פרסמה שגמלאים יכולים לסייע, מיד הגעתי כאן לתחנה. בהתחלה זה היה לביטחון שוטף על הגבעות, חמושים, שוטטנו כל הזמן כדי לתת ביטחון. ואז הגיע מפקד התחנה והעלה את הרעיון של הקמת כיתות כוננות. אמרנו לו מיד: 'אנחנו כאן, בואו נקים את זה'."
עמי, סגן מפקד היחידה ומתנדב כבר רבע מאה, מוסיף על תחושת השינוי: "היה לנו ניסיון, אבל ה-7 באוקטובר עשה מהפך במוח. הבנו שהדרישות שונות לגמרי, זה כבר לא הסיור שעשינו בעבר. דודו מונה להקים אותנו. זכינו בו וזכינו בהנהגה שלו. התחלנו כצוות קטן והלכנו וגדלנו."
גם עבור יואן, המגיע מעולם ההייטק, המעבר מהמחשב למקלע היה מטלטל אך הכרחי: "התנדבתי במשטרה בסיור כבר כמה שנים, אז המעבר היה טבעי אבל שונה מאוד. בסיור אתה בודק אם מישהו פורץ לרכב, כאן זה משהו אחר לגמרי. אחרי מה שקרה בדרום, המחשבה השתנתה. שמעתי שיש גיוס לכיתת כוננות ופשוט הצטרפתי."
גג: ההכשרה שאינה מתפשרת
המעבר ממתנדבי משטרה קלאסיים לכיתת כוננות קרבית דרש הכשרה חסרת פשרות. "לקחנו מתנדבים קיימים ועשינו להם 'אישור קו'," מסביר דודו. "ההכשרה היא לחימה בשטח בנוי, עבודה במחסות מורכבים, תנועה בצוות, עבודה בחוליה. זה מותאם למשטרת ישראל ולאופי האורבני של העיר. הרעיון הוא פשוט: אתה הראשון שמגיע לקו היורים. אם חלילה קורה משהו, אתה שם כדי לבצע את הבלימה הראשונה עד שצה"ל, יס"מ או הימ"מ מגיעים. אנחנו לא מחליפים את גולני או את היס"מ, אבל אנחנו אלה שנעמוד מול כל אויב שירצה להיכנס לעיר."
היחידה פועלת לפי מודל גיאוגרפי חכם. העיר מחולקת ל"פוליגונים" (אזורים), ובכל אזור כזה יש צוות ומפקד שיושב בתוכו. "המטרה היא שמתוך השכונה יצא הכוח, יחד עם תושבים חמושים נוספים שמכירים את השטח מצוין. בכל רגע נתון יש כוח פרוס בעיר."
דודו מדגיש כי הניסיון המר מהדרום הוא המורה הטוב ביותר: "הניסיון הזה לימד אותנו הכל. יש לנו כאן מקלעים, וכולם הוכשרו להשתמש בהם. יש לנו צוותים שיושבים על הגגות עם המקלעים בנקודות אסטרטגיות, כמו הכניסה לעיר שהיא פרצה גדולה. למדנו מה קרה בצמתים בדרום, ואנחנו יודעים בדיוק איך להגיע ולהתייצב."
דוגמה לנחישות ולתפיסת העולם של היחידה ניתנה בפיגוע בכביש 1. "בפיגוע ליד המחסום, כולם רצו לשם. את יודעת לאן אנחנו רצנו? לכאן, לתחנה. למה? כי הבנו שזה יכול להיות אירוע מסיח. דמיינו שבעוד שכולם רצים לכביש 1, מחבלים נכנסים לעיר מהצד השני, כמו שקרה בשדרות. אנחנו לא מחפשים להיות 'רמבו' ולרוץ לכל זירה. התפקיד שלנו הוא לשמור על מעלה אדומים מבפנים. כל היחידה שלי ביקרה בדרום אחרי המלחמה כדי ללמוד מהשטח. למדנו איך המחבלים פעלו בצמתים, למדנו מה הילדים הקדושים שלנו עשו שם כדי לבלום אותם עם אקדחים אישיים. זה מה שאנחנו מתכוננים אליו."
קודם כל דברו עם הנשים
דודו מציב תנאים ברורים להצטרפות: "חובה להיות לפחות רובאי 3 בצה"ל, שירות מלא, ללא עבר פלילי, בריאות תקינה, גיל 21 ומעלה, ורישיון נשק אישי הוא יתרון." אך אחד הכללים המפתיעים ביותר שלו נוגע דווקא למה שקורה מחוץ לתחנה, בבתים הפרטיים של הלוחמים.
"כשמגיע מתנדב חדש, אני לא רוצה לשמוע אותו לפני שהוא הולך הביתה לדבר עם אשתו. אני אומר להם: 'דבר עם אישתך, ואם היא מוכנה תחזור אליי. אם לא, תכבד אותה ותישאר שם'. האישה חייבת להיות מעורבת ולתת את ה'אוקיי' שלה."
יואן מעיד שזה המצב אצלו: "אצלנו התנדבות במשפחה זה טבעי. הילדים שלי בני 19, 15 ו-12 רואים דוגמה אישית וזה מדהים. אשתי תומכת, היא מבינה את החשיבות של זה."
תמיכה אזרחית וציוד טקטי
למרות שהם פועלים בחסות המשטרה, הרבה מהציוד המתקדם הגיע בזכות תרומות ואנשים טובים. דודו מציג בגאווה את הנגררת הייחודית שלהם. בניגוד ליחידות רבות שמסתמכות רק על תקציבי המדינה, כיתת הכוננות כאן נהנית מתמיכה אזרחית רחבה ומערכת יחסים הדוקה עם הממסד המשטרתי והתורמים.
"חשוב לי לציין שיש לנו תמיכה מאוד רחבה. תחנת המשטרה במעלה אדומים והמחוז (מחוז ש"י) עומדים מאחורינו. הם נתנו לנו את החדר הזה בתחנת המשטרה, שזה לא מובן מאליו במצוקת המקום שיש כאן. המשטרה נתנה לנו את העיקר: כלי נשק, קראמיים וציוד הגנה בסיסי. אבל יש גם פילנתרופים, יהודים טובים שסייעו לנו המון."
הוא מדגיש את המוסר שמאחורי הרכש: "המודל שלנו מאוד ברור – אנחנו לא נוגעים בכסף. העמותות והתורמים מעבירים את הכסף ישירות ליצרנים הישראליים. חשוב לנו לתת פרנסה קודם כל לעיר שלנו ולארץ שלנו. אפילו הנגררת הייחודית שלנו נבנתה על ידי קריספין, תושב העיר, כי קודם כל דואגים לעיר שלנו. פנינו גם לקיבוץ דורות בדרום למדים. הווסטים החדשים הם ברמה הכי גבוהה, המדים, המכנסיים חסינות אש. הכל נמצא בנגררת שלנו, שיש בה ציוד למלחמה ולאימונים."
המדים החומים: סימן של ביטחון
אחד הנושאים הבוערים בשיחה הוא הנראות של הלוחמים בשטח. בניגוד למדי המשטרה הכחולים המוכרים, חברי כיתת הכוננות נעים במדים טקטיים בגוון חום מדברי. "הניסיון מהדרום לימד אותנו לקח מר – היה בלאגן שלם בזיהוי הכוחות. החלטנו לאפיין את הכיתה במדים טקטיים בצבע חום מדברי כדי שנהיה מזוהים. חשוב לי מאוד שהציבור יכיר את המראה הזה. כבר קרו מקרים שביצענו חסימות או סריקות ואזרחים נבהלו ודיווחו על 'חמושים חשודים'. אני רוצה להרגיע את התושבים: אם אתם רואים לוחמים במדים חומים-מדבריים, עם וסטים וציוד טקטי, אלו אנחנו. אנחנו מסתובבים בכוונה גם בסופרים ובמרכזים מסחריים כדי להקנות תחושת ביטחון, שנהפוך למזוהים."
המתנדבים מלאי מוטיבציה, ורביבו אומר בגאווה כי הם כבר הפכו למשפחה, נפגשים גם עם המשפחות ונוצרו קשרים אישיים חמים. "החבר'ה שלנו כבר עשו כמעט 1,800 שעות התנדבות. אנחנו עושים 'אובר בוקינג' של שעות כי יש פה מוטיבציה מטורפת. אנשים נמצאים פה מתוך רצון חופשי, אנחנו בסך הכל בני אדם שחיים פה ואכפת לנו. לקחנו על עצמנו משימה, ואנחנו נהיה שם בכל זמן נתון אם יקרה משהו."
כיתת הכוננות של מעלה אדומים היא כבר מזמן לא רק יוזמה מקומית. היא מודל לאופן שבו קהילה לוקחת אחריות על גורלה, בשיתוף פעולה מלא עם המשטרה והמחוז. כשהם מסתובבים ברחובות במדים החומים שלהם, הם מבקשים רק דבר אחד: שתדעו שהם שם בשבילכם. אל תבהלו מהנשק הארוך או מהמדים השונים, אלה הם תושבים שעושים הכל כדי לוודא שמעלה אדומים תישאר מבצר בטוח.
דודו רביבו מסכם במסר לתושבים: "המסר הוא שיש על מי לסמוך. אנחנו בסך הכל בני אדם שחיים פה ואכפת לנו. אם חלילה יקרה משהו, אנחנו נהיה שם בכל זמן נתון כדי להגן על המשפחות שלנו ועל העיר."
מעוניינים להצטרף?
אם אתם אחרי שירות מלא בצה"ל (רובאי 3 ומעלה), ללא עבר פלילי, בריאות תקינה וגיל 21 ומעלה – כיתת הכוננות מחכה לכם. רישיון נשק אישי מהווה יתרון. בואו להיות חלק מחומת המגן.
לפניות בהודעות וואטסאפ בלבד:
- דודו (מפקד היחידה): 056-2722208
- עמי (סגן מפקד): 050-5413213
- ליטל (ממלאת מקום המב"סית): 052-8496616
תגובות
