חיים שלמים שנגדעו ברגע
מעבר החצייה בשכונת נופי הסלע, שאמור להיות המקום הבטוח ביותר, הפך למלכודת מוות קטלנית שגבתה את חייה של גילה איבגי ז"ל והותירה עיר שלמה באבל כבד. אהרון, בעלה: "המראה שלה לא יוצא לי מהראש, אני לא מצליח להירדם בלילה. הוא נסע כמו מטורף, הוא העיף אותה מרחק עצום של עשרות מטרים"
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
יש רגעים שבהם הזמן עומד מלכת, רגעים שבהם השגרה השקטה של העיר שלנו נסדקת באחת ומפנה את מקומה לכאב בלתי נתפס. במוצאי שבת האחרונה, ברחוב המרכזי של מעלה אדומים, התרחשה טרגדיה מחרידה במקום שאמור להיות המעוז הבטוח ביותר עבור כל הולך רגל - מעבר החצייה.
עבור גילה איבגי בת ה-66, תושבת העיר, הדרך חזרה מביקור קבוע ומלא אהבה אצל אימה הפכה למלכודת מוות אכזרית. בשבריר שנייה אחד של מהירות מטורפת וחסרת אחריות, נחרבו חייה של משפחה שלמה. הכתובת, כך אומרים כעת בכאב עצום ובזעם מבעבע, הייתה על הקיר.
48 שנות אהבה שנגדעו ברגע
גילה הייתה אישה מלאת חיים, מוארת ומחייכת, טובת לב ואשת חסד, שאהבה את החיים ונהגה לתרום רבות. רק לפני חודשים ספורים יצאה לפנסיה מחברת "רפא" אחרי שנים ארוכות של עבודה קשה, ורק עכשיו החלה לטעום את טעמו של החופש.
היא הייתה אישה בריאה מאוד, שהקפידה על שיעורי פילאטיס יומיומיים והשקיעה בעצמה ובעיקר באחרים. היא סייעה בטיפול באימה המתגוררת בסמיכות, הייתה אמא למופת לארבעת ילדיה וסבתא מאוד פעילה לתשעת נכדיה. שלושת אחיותיה ואחיה מתגוררים אף הם במעלה אדומים - משפחה חמה ומלוכדת.
בעלה, אהרון איבגי, שרוב חייו היה עם גילה אותה הכיר כשהיו בני 17 בלבד ומאז לא נפרדו, היה אמור להצטרף אליה בקרוב ולצאת גם הוא לגמלאות מבנק דיסקונט. "היו לנו כל כך הרבה תוכניות ביחד, ללכת לבתי קפה, לנסוע לחו"ל, לבלות. תכננו את הפרישה שלנו יחד. הנהג הרס לנו את החיים, קטע את כל החיים שלנו ברגע".
במוצאי השבת האחרון, גילה יצאה מביתה כדי לבקר במסירות את אימה, המתגוררת במרחק של כמאתיים מטרים בלבד משם. מעלה אדומים נחשבת לעיר שקטה ובטוחה, מקום שבו חמש דקות הליכה לא אמורות להיגמר באסון. גילה סיימה את הביקור, ויצאה חזרה לכיוון ביתה. היא עשתה את הדבר הנכון, היא חצתה את הכביש במעבר חצייה - ומצאה שם את מותה.
"שמעתי שיש תאונה, לא קישרתי"
אהרון ישב באותה עת בבית. הוא עודכן על כך שהתרחשה תאונת דרכים לא רחוק משם. בשלב הראשון, המחשבה שזו גילה שלו בכלל לא חלפה בראשו. הוא לא קישר. "חשבתי שבטח מדובר בשני רכבים, כמו שקורה לפעמים ונגמר בשפשוף של רכב". רק כשהזמן עבר - זמן רב מדי עבור מרחק הליכה סמלי של חמש דקות בלבד - החלה להתגנב לליבו תחושת חרדה עמוקה. הוא התקשר לבית של אימה, שם ענתה לו אחותה של גילה. "איפה גילה?", שאל, והתשובה שקיבל הקפיאה את דמו: "היא יצאה לדרך לפני 40 דקות".
באותו שבריר שנייה אהרון הבין את הנורא מכל. הוא התלבש בבהלה ורץ בכל כוחו לעבר זירת האסון. כשהגיע, מצא זירה חסומה ומבוהלת. השוטרים והצוותים הרפואיים ניסו לעצור אותו מלהתקרב. "אין עליה תעודות מזהות, אנחנו לא יודעים מי אתה", אמרו לו, אך אהרון סירב להקשיב. הוא התעקש לפרוץ את המחסום ורץ קדימה. כשהגיע לאמבולנס, נאלץ להביט במראה המזעזע שיקבע את חייו מעתה והלאה: הוא ראה את אשתו, אהבת חייו מגיל 17, כשהיא ללא רוח חיים, הרוגה במקום כתוצאה מהעוצמה ההרסנית של הפגיעה.
"המראה שלה לא יוצא לי מהראש, אני לא מצליח להירדם בלילה. הוא נסע כמו מטורף, הוא העיף אותה מרחק עצום של עשרות מטרים", מספר אהרון בכאב ובכעס. "איך אפשר לנסוע שם כל כך מהר?"
בתה, עמית, שהגיעה גם היא לזירה דקות ספורות לאחר מכן, משחזרת את רגעי הזוועה: "ירדתי ראשונה כי הבנו שאמא לא הגיעה. ראיתי את האמבולנסים כמעט בכיכר הגדולה ואמרתי לעצמי 'זה לא אמא, אמא לא תעבור בכיכר הגדולה, היא צריכה לפנות לכיכר הקטנה כדי לבוא הביתה'. רק אחר כך הבנתי מעוצמת המהירות המטורפת שלו, הוא פשוט העיף אותה עד לשם. אם הוא לא היה נוסע במהירות מטורפת כזאת, היא אולי הייתה נפצעת. אבל הוא הרג אותה במקום. נהג שהורג הולך רגל במעבר חציה, הוא רוצח".
"היום של סבתא, היא לא תבוא?"
"גילה הייתה אמא מדהימה וסבתא יוצאת דופן לתשעה נכדים, שהיו קשורים אליה בנימי נפשם. היא הייתה סבתא פעילה ודומיננטית במיוחד, כזו שמשקיעה בכל נכד ונכד". המשפחה מספרת בבכי על המסורת הקבועה של ימי שני: בכל יום שני היא הייתה מגיעה לטפל במסירות בילדיו של בנה החרדי, מוציאה אותם מהמסגרות, משחקת איתם, לוקחת אותם לגן השעשועים ומעניקה להם רגעים של אושר.
בעיצומו של שבוע השבעה, הגיע יום שני הנורא מכל. הנכדים הקטנים, שרגילים לידיים המחבקות של סבתא, מביטים סביבם ולא מבינים. "היום הנכד אמר לי 'זה היום של סבתא, היא לא תבוא?'", מספר אהרון בשיברון לב. הטרגדיה כואבת שבעתיים כשחושבים על הנכדה החדשה שנולדה רק לפני ארבעה חודשים, ביתה של ירדן, שזכתה לחוש את חמימותה של סבתא גילה למשך זמן קצר כל כך, ולא תכיר עוד את האישה המופלאה שחיכתה לה כל כך.
זעם, כאב ומסר נוקב לכל הורה
הכאב של בני המשפחה מהול בזעם קשה כלפי הנהג הצעיר, תלמיד תיכון, וכלפי משפחתו. "הם צריכים להתבייש", אומרת עמית בנחרצות. "אם אני הייתי לוקחת חיים של מישהו, או אפילו פוגעת בו קלות, רק שריטה, ההורים שלי היו מתהפכים, ממררים בבכי ומבקשים סליחה בפתח הבית. נתתם לו את הרכב שלכם, אבל איפה ההשגחה שלכם?".
"האבסורד, שאמא שלי תמיד אמרה שהפחד הכי גדול שלה זה לדרוס הולך רגל, שלפני מעבר חצייה תמיד צריך להאט ולהסתכל מאה פעם. בגלל שכל כך הרבה פעמים אמרה לנו את זה, כשאני נוהגת אני בכל מעבר חציה ממש מרגישה פחד ומסתכלת מאה פעמים לוודא שאין חוצה", מספרת ביתה ירדן. "הנהגים הצעירים של היום חייבים להבין שיש השלכות למעשים שלהם. בשנייה אחת של פוזה ומהירות הם הורסים משפחה שלמה. חייבת להיות ענישה, לא משום שהדבר יחזיר לנו אותה, אלא למען 'יראו וייראו'. ובאופן כללי חייבת להיות אכיפה יותר רצינית, ככל שיחלקו יותר קנסות, הנהגים יחששו יותר".
המסר שלהם ברור, נוקב ומיועד לכל הורה ולכל נהג צעיר בישראל: רכב הוא כלי נשק קטלני. אל תתנו למהירות של רגע להחריב עולם ומלואו. "גילה לא אהבה להצטלם, לא אהבה לקבל מחמאות, היא הייתה אדם צנוע מאוד, וזה שאנחנו מתראיינים ושהתמונה שלה תופיע בעיתון, זה אך ורק כדי להעביר את המסר הזה. נהרסה כאן משפחה, לכל כך הרבה אנשים היא תחסר. זה חלל עצום בלב שלעולם לא יתמלא עוד – וזה יכול היה להימנע".
בתחילת השבוע ליוו מאות תושבים את גילה בדרכה האחרונה. משפחתה המורחבת, המוכרת היטב במעלה אדומים, עטופה מאז באהבה גדולה. אל בית השבעה מגיעים ללא הרף תושבים רבים - חלקם הגדול כלל לא הכיר את גילה, אך הם הרגישו צורך עמוק להתייצב לצד המשפחה השבורה, לחבק ולהביע זעזוע עמוק מהאסון הנורא.
ראש העיר, גיא יפרח הספיד בלוויה: "היא הייתה רעיה מסורה לאהרון, אמא גאה ואוהבת לילדיה, בת מסורה ואחות בכורה שתמיד ידעה לדאוג, לסייע ולהיות שם עבור כל מי שנזקק לה. רק לפני שבוע עבר אהרון אירוע לבבי, ובזמן שבו המשפחה התמודדה עם הדאגה לבריאותו, באה הטרגדיה הקשה הזו והותירה את כולנו המומים וכואבים.
גם בחייה המקצועיים הייתה גילה סמל של מסירות ואחריות. במשך שנים רבות עבדה כמנהלת חשבונות בחברת התרופות “רפא״, ורק באוגוסט האחרון יצאה לפנסיה. לאחר שנים של עבודה קשה ונתינה, היא עמדה בפתחה של תקופה חדשה - תקופה שהייתה אמורה להיות מלאה במשפחה, בנכדים, בשמחות קטנות וברגעים של נחת. אך לצערנו, הגורל רצה אחרת".
עורכי הדין שלומי בן דור ואלי צמח, המייצגים את הנהג, מסרו: "מדובר בטרגדיה קשה וכואבת. הנהג ומשפחתו משתתפים בצערה העמוק של משפחת המנוחה ושולחים תנחומים כנים וחיבוק אנושי בשעה קשה מנשוא זו. הנהג, צעיר בן 18 וחצי המחזיק ברישיון נהיגה כחוק וללא עבר תעבורתי, מתקשה לעכל את שאירע. הנהג שיתף פעולה והשיב לשאלות בוחני המשטרה. בשלב זה נכון לאפשר לבוחני משטרת ישראל להשלים את החקירה ביסודיות ובמקצועיות, ולהימנע ממסקנות מוקדמות".
