הלב נקרע
שנה וחצי נלחמו נטלי וסתיו על חייו של אריאל, בנם בן השלוש, שחלה בסרטן נדיר בראשו. ביום ראשון בלילה פרסם האב פוסט קורע לב שבו הודיע כי בנו נפטר. סתיו הודה לאלפי התושבים שליוו אותם בשנה וחצי האחרונות . עצוב צילום מהפייסבוק: גיא סידי
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
את ההודעה הזאת איש מאיתנו לא רצה לקבל. כולנו היינו עם משפחת מירו במשך השנה וחצי האחרונות. כולנו ליווינו בתפילה את המסע הקשה והמכאיב של סתיו ונטלי מירו להצלת בנם הבכור והיחיד, אריאל בן השלוש, שנאבק במחלת סרטן נדיר בראשו. אלא שהמסע הזה הסתיים השבוע בפוסט כואב שהעלה סתיו, אביו של אריאל, בשעת לילה מאוחרת ביום ראשון האחרון. "אני כואב ומפורק לבשר לכם שאריאל, בני הבכורבן השלוש, נפטר מסרטן לאחר שנה וחצי של מאבק ארוך וקשה מנשוא".
"תודה שבחרת בי להיות אבא שלך"
סתיו, שבמשך כל התקופה הקשה שיתף את כולנו בשלומו של אריאל ברשתות החברתיות וביקש שנישא תפילה למענו, פרסם פוסט כואב ובלתי נתפס על מות בנו הקטן והיחיד וקרע את לב כולנו. "בני האהוב, היפה והנערץ היה בעל תעצומות נפש שקשה לתאר במילים. הוא נלחם עד לרגעיו האחרונים ולא הסכים להיכנע, ולו לרגע. אבל מישהו גדול מאיתנו רצה אחרת. הוא נפרד מאיתנו כשהוא מוקף בשלווה ושקט, מפנים ומבין את המשימה אליה נשלח - להיות איתנו שלוש שנים וקצת. כל כך מעט. האופטימיות, האהבה והתשוקה לחיים היו חלק בלתי נפרד ממנו. תודה על כל מה שלימדת אותי. תודה שבחרת בי להיות אבא שלך. אני אנשום אותך ואחיה בשבילך. אתה תמיד איתי. אני אוהב אותך אריאל".
"הוא נפרד מאיתנו שהוא מוקף בשלווה ושקט, מפנים ומבין את המשימה אליה נשלח, להיות איתנו שלוש שנים וקצת כל כך מעט. האופטימיות האהבה והתשוקה לחיים היו חלק בלתי נפרד ממנו. תודה על כל מה שלימדת אותי. תודה שבחרת בי להיות אבא שלך. אני אנשום אותך ואחיה בשבילך. אתה תמיד איתי. אני אוהב אותך אריאל"
תמשיכו להיות טובים
סתיו הוסיף בפוסט שלו גם תודות לכל אלו שליוו ועזרו להם בדרך הארוכה. "תודה ענקית לכם, לכל מי שנתן את החלק שלו, בדרך שלו, למען אריאל - בכל התהליך שעברנו. האהבה שקיבלנו מכם לא מובנת מאליה. תודה. שתדעו רק בריאות ותמשיכו להיות טובים."
חגג יום הולדת שלוש
בשישה במרץ חגג אריאל יום הולדת שלוש. הוריו התרגשו שהצליחו להגיע לרגע הזה, ויחד איתם תושבי מעלה אדומים ואזרחים רבים במדינה שסיפורו של אריאל נגע לליבם. עשרות איחולי יום הולדת ואיחולי החלמה ורפואה שלמה מילאו את קירות הפייסבוק של נטלי ושל סתיו, כשאליהם מצורפת תמונתו של אריאל המתוק והחייכן.
הפרשת חלה ב"חצר"
את סיפורו של אריאל הכרנו בסביבות חודש נובמבר שלפני שנה וחצי. הוא היה אז בן שנה ושמונה חודשים בלבד. אמו, נטלי, אם צעירה ולוחמת, פרסמה כי בנה לקה בסרטן מזן נדיר בראשו, וביקשה מהציבור להתפלל לרפואתו. הידיעה הגיעה לכל קצוות הארץ, ובמקומות רבים ברחבי הארץ התקיימו באותו השבוע תפילות והפרשות חלה לבריאותו. בבתי ספר, אפילו באילת, התפללו למען התינוק המתוק כחול העיניים, בתקווה שייעשה נס והוא יבריא במהרה. גם כאן, במעלה אדומים, מאות נשים הצטופפו באולמי "החצר" בכיכר יהלום וקיימו תפילה המונית והפרשת חלה לרפואתו של אריאל. "אנחנו לא מבקשים איסוף תרומות או כסף, רק בקשה אחת יש לנו - שכולם יישאו תפילה למען אריאל", אמרה אז אמו נטלי בלב כואב ומלא בדאגה, "אנחנו רוצים להגיע לכל אדם אפשרי שאולי מכיר את סוג הגידול הנדיר שיש לו ויוכל למצוא לנו פתרון כדי להציל את חייו".
הבשורה הנוראית
עד לאותו יום בו גילו את המחלה של אריאל היו סתיו ונטלי זוג צעיר ומאושר עם ילד חייכן ומקסים. יום אחד אריאל לא חש בטוב. הוא החל להקיא ללא הפסקה, והוריו סרו במהירות לחדר המיון בבית חולים הדסה. שם, לאחר מספר בדיקות, הם קיבלו את הבשורה המרה כי לבנם התגלה גידול סרטני מזן נדיר בראשו. הטלטלה שאחזה בהם מאותו רגע התעצמה לאחר שהתברר להם כי מאחר והסרטן כה נדיר, אין בידי הרופאים מענה או טיפול, ולדבריהם, נותרו לו חודשים ספורים לחיות. משפחתו יצאה בקריאת עזרה בארץ וברחבי העולם לחיפוש אחר מידע על ילדים שהיה להם את אותו הגידול שהתגלה אצל בנם.
"היו גם לא מעט רגעים שחשבתי שזה מאחורינו, המחלה הזאת. רגעים של קצת שקט ממנה, רגעים של תמימות. למרות שידענו עד כמה הסוג הזה אגרסיבי וקשה. לא רק שזה סרטן ראש וכל סרטן ראש הוא קשה, אז אריאל שלנו קיבל את הסוג הקשה והנדיר ביותר"
לא הרימו ידיים
נטלי וסתיו לא הרימו ידיים לרגע אחד. זה היה מסע ארוך וקשה, אליו יצאו נחושים ומלאי מוטיבציה לנצח. זמן קצר אחרי שהתגלתה המחלה הם כבר היו על המטוס לארה"ב, שם נשארו עד שרופאיו בישרו שאין ביכולתם לסייע עוד. הם טסו לשם כדי שאריאל יקבל טיפולים ויעבור את הניתוח המורכב. הם היו אז מלאי תקווה, וסתיו כתב גם אז פוסט מרגש מהול בתקווה ובעצב. "במקום שאתה נמצא בו, השמש לא זורחת. הטיפול שמצאנו לך הוא לא פחות מנס. בזמן שאתה עובר טיפולים מתישים שהיו ממוטטים כל בן אדם אחר, מתגלה לנגד עיניי גיבור עם חוזקות שאין להן הסבר. ההרגשה היא כאילו שמים לי אזיקים על הידיים והגוף שלי משותק. אנחנו במנהרה חשוכה שלא חסר בה מכשולים, אבל בסופה יש אור. כשנצא, אבא יראה לך את היופי שיש לעולם להציע".
אחרי הגשם השמש יוצאת
נטלי, אמו של אריאל הקטן, לא חדלה מלפנות לחבריה בפייסבוק ובשאר הרשתות ולבקש מהם להמשיך להתפלל להחלמתו ולהצלחת הטיפולים. באופטימיות מעוררת הערצה היא כתבה באותם ימים כי "גם כשהשמים נכבים, העננים מכסים אותם ויורד עליכם גשם - תזכרו שאחרי הגשם השמש יוצאת והעננים מסתלקים".
במהלך התקופה הזו אריאל הקטן עבר ניתוח ראשון להסרת הגידול, דלקת קרום המוח והקרנות. הוריו המשיכו במרוץ להצלת בנם הבכור והיחיד, כשהם ממשיכים לשתף ולומר עד כמה הם כמהים לראות את בנם שמח, רץ, קופץ ובריא כמובן. ליווינו אותם בימים שבהם אריאל נראה כשהוא חש טוב, יושב על כתפיו של אביו ומחייך אלינו בתמונה. התרגשנו כשראינו אותו מתועד כשהוא מתרוצץ על הדשא. היינו שם והתפללנו יחדי איתם לפני כל הניתוחים שהוא עבר, וכאבנו איתו את טיפולי הכימותרפיה הקשים.
אין תקווה, חוזרים לארץ
לפני כשלושה שבועות ארזו נטלי וסתיו את החפצים, ובלב כבד חזרו לארץ. סתיו פרסם פוסט קורע לב, בו כתמיד, לא שכח לומר תודה.
"היום היינו בבית החולים והתבשרנו בבשורות הקשות ביותר. הודיעו לנו שהגידול בראש חזר והתפשט לכל אורכו של עמוד השדרה. אין לרפואה הקונבנציונלית איך לעזור לנו עוד (מי היה מאמין). כותב לכם בגרון חנוק כדרך של הערכה על כל התמיכה והחיבה שקיבלנו מכם (עם ישראל, משפחה, זרים ומי לא). כולכם ליוויתם אותנו מהתאריך 7.11.2018, אותו יום ארור שבו אריאל אובחן כחולה סרטן. הוא עבר הרבה מאוד מאותו נובמבר. עברנו טיפולים קשים, והיו גם מלא רגעים יפים של אושר שאנשים בעוד עשרות ומאות שנים לא יחוו. 15 חודשים שאנחנו לא עובדים. השגרה היומיומית הנורמלית, כמו של רוב האנשים, מי זוכר אותה? כאילו מעולם לא הייתה קיימת. האמת, לפעמים מסתכלים מהצד ורק מקנאים ורוצים בה. תקופה שאנו מקדישים יום יום, דקה דקה, בשבילך ובשביל ההחלמה שלך מהמחלה הרעה הזאת. היו גם לא מעט רגעים שחשבתי שזה מאחורינו, המחלה הזאת, רגעים של קצת שקט ממנה. רגעים של תמימות. למרות שידענו עד כמה הסוג הזה אגרסיבי וקשה. לא רק שזה סרטן ראש וכל סרטן ראש הוא קשה, אז אריאל שלנו קיבל את הסוג הקשה והנדיר ביותר".
אילו יכולנו ללוות אותו בדרכו האחרונה
אילו לא היו הגבלות של מגפת הקורונה, אשר מתירות רק לעשרה אנשים להגיע להלוויה, קרוב לוודאי שזאת הייתה הלוויה המונית. כל אחד ואחת מאיתנו היה רוצה לחבק את ההורים הכואבים וללוות את אריאל ז"ל בדרכו האחרונה. כולנו היינו רוצים להיפרד מהילד שנגע בכולנו והפך כבר מזמן, בעל כורחו, לילד הלוחם והגיבור של העיר. כל שנותר הוא לחבק את ההורים מרחוק ולהשתתף בצערם העמוק. יהי זכרו ברוך.
סימה | 18:02 24.04.20