יש מנהלים ויש את דניאל
מנהל בית החינוך אמי"ת איתן, דניאל בארי, בריאיון מיוחד לאחר זכיית בית הספר בפרס החינוך הארצי של החמ"ד • על הילדות במעלה אדומים, על השירות הצבאי בקבע והיציאה לקצונה, על התפיסה שבית הספר הוא קהילה משפחתית, על הדאגה לתלמידים גם לאחר שעות הלימודים ועל החשיבות שהוא מקנה להקניית ערכים והתנדבות לצד ההשקעה בלימודים ופתיחת מגמות טכנולוגיות ולימודי י"ג • "החינוך הוא שליחות שצריך להגיע אליה בתודעה ובענווה"
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
ביום שישי האחרון, בשעות הבוקר, נפגשתי עם מנהל בית הספר אמי"ת איתן, דניאל בארי, אחרי שלילה קודם הוא חזר מצו 8 לאחר שהוקפץ מספר ימים קודם לכן לגזרה הדרומית. מספיק לשהות בבית הספר למשך שעתיים כדי לספוג את האווירה הכל כך ייחודית שאותה דניאל מתווה יחד עם צוות המורים בבית הספר.
חיבוק, שיחה ומילה טובה
תוך כדי הריאיון חזרה קבוצת תלמידים שיצאה יחד עם המחנך להעלות את המורל ולשמח את תושבי העיר, כשבידיהם דגלי ישראל. "חילקנו עוגות ושרנו", סיפרו לי התלמידים הנרגשים, "את מבינה למה אנחנו כל כך אוהבים לבוא לבית הספר? יש כאן אווירה שלא מוצאים באף מקום", שיתף אותי אחד התלמידים שזיהה אותי ככתבת "זמן מעלה". בדיוק באותו רגע נכנס תלמיד לשעבר, היום חייל עם מדים ונשק, שזכה לקבל באופן ספונטני חיבוק דוב חם ואוהב מדניאל ומהמורה שהיה במקום. בכל אותו הזמן, המזכירה, רעייתו של הרב אילן מארק, ניהלה שיחה ערה עם התלמידים, כשהבן של דניאל נכנס לחדר לחיבוק מאבא ולכוס מים, "גם הילד השלישי שלי ייכנס בשנה הקרובה לבית הספר", אומר לי דניאל בגאווה.
חי ונושם את בית הספר
דניאל בארי, בן 38, נשוי לאורטל ואב לחמישה ילדים, נולד במעלה אדומים ומשפחתו המורחבת כולה עדיין מתגוררת בעיר. הוא איש קהילתי שמשמש כדוגמה לארץ ישראל היפה - קצין בצה"ל, מחנך ומנהל ששם לנגד עיניו את הילד, האדם, לפני שהוא בוחן הישגים וציונים. ברוח זו, שאותה הוא מתווה בבית הספר, נוהגים כל אנשי הצוות החינוכי - וכנראה זה גם סוד ההצלחה של בית הספר, אשר מגיע להישגים רבים הן בתחום הלימודי, בבגרויות, והן בתחום החברתי והערכי.
את הריאיון החלטנו לקיים עם דניאל לאחר זכיית בית הספר בפרס החינוך הארצי לחינוך הדתי ואחרי שתלמידי בית הספר יצאו לחמם את הלב של התושבים בצמתים של העיר, וכדי להכיר את דניאל האיש, האדם הפרטי, אלא שהוא חי ונושם את בית הספר, את הילדים, את הצוות ואת ההורים, כך שמהר מאוד השיחה מתערבבת גם לפן המקצועי, הניהולי, וכשהוא מדבר על בית הספר, עם האור בעיניים, ניתן להבין את הנשמה הגדולה שבוערת בו.
"מעלה אדומים זה נוף ילדותי"
"נולדתי במעלה אדומים, וגם משפחתי המורחבת מתגוררת כאן. לא מזמן הגננת שלי סימה פרשה, הסייעת התקשרה לספר לי והפתעתי אותה עם תמונת מחזור. זה היה מאוד מרגש. בבית הספר היסודי למדתי בשדי חמד עד כיתה ח', ובתיכון למדתי בבית הספר הילמפרב בבית וגן. כילד הייתי פעיל בתנועת הנוער בני עקיבא, התנדבתי במד"א ושיחקתי כדורסל. מעלה אדומים זה נוף ילדותי, אני מאוד מחובר למקום, לאנשים, לרוח ולאווירה, אני אפילו מתפלל באותו בית הכנסת בו התפללתי בנערותי. יצאתי אחרי התיכון למכינה בעלי, ובשנה השנייה הייתי בכולל של הגרעין התורני 'בית מורשת', שם גם הכרתי את הרב אלי קפלן. התגייסתי לשריון ויצאתי לקצונה, וכשהייתי בקבע התחתנתי עם אורטל. בתקופה ההיא, כשהייתי בצבא קבע, התגוררנו בדרום הר חברון. אחות של אורטל, כנרת מנדל ז"ל, נרצחה יחד עם בת דודתה שהתחתנה חודשיים קודם לכן בפיגוע בגוש עציון. חמותי וחמי הם אנשים נפלאים ומאוד חזקים. התוכנית שלי הייתה לחתום קבע ולהישאר בצבא לכל החיים, אבל אחרי מלחמת לבנון השנייה יצאתי לחופשה למשך שנה וחיפשתי מה לעשות, למדתי שנה בכולל והתאהבתי בחינוך".
24/7 למען התלמידים
גם כשדניאל מדבר על רמת הלימודים הגבוהה בבית הספר ועל הנתון המדהים של 95 אחוזי הצלחה בבגרויות, במגוון המגמות, הוא בוחר לעצור ולהתמקד במה שבאמת חשוב לו – הפעילויות הקהילתיות, ההתנדבות של התלמידים, החינוך לערכים והאקלים הבית ספרי. "זאת עבודה עם נשמה, ואני שמח שכולנו, כל הצוות החינוכי, עוסקים 24/7 במטרה הזאת. אני מברך כל אחת ואחד מאנשי הצוות שלנו על עבודת הקודש והשליחות שהם עושים, בכל שעות היום ולא רק בלימודים. הצוות מתמקצע המון, ובשלוש השנים האחרונות עברנו השתלמויות של נפש וחינוך, במשך שנתיים עברנו טיפול באמצעות הוראה ולמדנו הנחיית קבוצות, במסגרת המורה משמש כמנחה".
מאוד בולטת לעין הרגישות הרבה שלך כלפי תלמידים והחשיבות שאתה מקנה ליצירת אקלים והקניית ערכים. לרוב, בחירת המסלולים שלנו כבוגרים מושפעים מחוויות הילדות שלנו, איפה זה פוגש אותך, דניאל הילד?
"הייתי ילד עם בעיות קשב וריכוז שכללו בתוכן דיסלקציה ו'מתנות' נוספות. בזמנו לא ידעו לאבחן את הדברים האלו, ומי שהתקשה היה מוגדר כעצלן או כטיפש. כשהיו מחלקים את המבחנים בכיתה הרגשתי תמיד נבוך. כשעברתי אבחון, זאת הייתה סוג של הקלה. כשסיימתי תואר שני הצטערתי שסבתא שלי לא זכתה לראות את זה כי כשהייתי ילד בטח לא האמינו שזה מה שאעשה. הצבא היה עבורי מהפך, שם כבר זיהו את היכולות שלי ויצאתי לקצונה. זה המקום שעשה לי מאוד טוב, ולכן גם חשבתי על קריירה צבאית. כשהייתי מחנך שיתפתי את התלמידים בכך שיש לי דיסלקציה ולכן ייתכן שאכתוב על הלוח בשגיאות כתיב, היום כבר די נדיר שאני טועה. אני בטוח שהחוויות האלה מאוד השפיעו עלי כאיש חינוך וגרמו לי להכיר ביכולות של כל ילד באופן אישי ולתת לו לצמוח. היום אני מבין שבעיית קשב וריכוז היא מתנה שעוזרת לאדם להיות יותר גמיש מחשבתי, יותר יצירתי ויותר פתוח. אין דבר כזה שיהיה תלמיד שלא נראה אותו, אנחנו תמיד נראה בכל אחד את הדברים המיוחדים שמאפיינים אותו, אנחנו מחפשים את החיובי, את מה שהוא 'כן' ולא את מה שהוא 'לא'. לכל אחד יש את היופי וניגון המיוחד שלו. דבר נוסף שמלווה אותי זה שסבא שלי הוא אמריקאי שחזר בתשובה, פעם שאלתי אותו למה הוא חזר בתשובה והוא ענה לי שזאת שאלה מאוד ישראלית שבמקומות אחרים בכלל לא שואלים אותה. השיחה הזו איתו גרמה לי להיות אדם כזה, לחיות בחוסר שיפוטיות, לא לשפוט אנשים על החלטות ומעשים שלהם ולהבין שלא הכל מושלם, וזה בסדר".
מקבלים את כולם, ללא סלקטיביות
דניאל היה מחנך, רכז חברתי וסגן מנהל לפני שקיבל על עצמו את ניהול בית הספר. הוא גאה בכך שבית הספר אמי"ת איתן הוא מוסד חינוכי דתי שמקבל את כולם, ללא סלקטיביות. "ישנו מענה פרטני לכולם, לכן יש לנו נתיב תיכוני ונתיב ישיבתי. היופי אצלנו הוא שאין נתיב טוב יותר, כולם מרגישים שהם נמצאים בנתיב היותר טוב, וזה לא נקבע לפני רמה לימודית אלא על פי אוריינטציה תרבותית. בסוף הכל תחת מטריה אחת - אירועי תרבות, טיולים ומגמות משותפות".
מגמות טכנולוגיות, ערבית ומסלול י"ג להנדסאי מכונות
"בשנה הקרובה יתחיל מסלול י"ג של חיל הים טכנולוגית ומכינה שיתקיימו בשיתוף פעולה עם 'בית מורשת', כשהם נותנים את הצד הקדם צבאי ואחנו את הצד לימודי. ישנם 25 תלמידים שנרשמו. התלמידים קרביים והם ילמדו הנדסאי מכונות, שזה אחד התחומים המובילים בשוק. יש לנו תוכנית מעולה לכיתות י' - אקו סטארט-אפ, עם מנכ"לים מהר החוצבים שהתלמידים נפגשים איתם כדי ללמוד. המטרה של התוכנית הזו היא לפתוח את עולם ההייטק לתלמידים. מעבר לכך, יש לנו מגמות רבות, כמו: מכרוניקה, פיזיקה, תקשוב, עיצוב גרפי טכנולוגי, תקשורת, מזרח תיכון ובשנה הבאה גם מגמת ערבית שתתן לתלמידים נתוני פתיחה טובים לחיל המודיעין".
יצאתם בימי המבצע עם דגלים לצמתים כדי להרים את המורל, אתם מאוד מחוברים לקהילה.
"הסיטואציה הנוכחית הייתה לא פשוטה, והנוער הרגיש שהוא רוצה לפעול. נשאלה השאלה מה כדאי שהם יעשו וכיצד לנתב את העשייה למקומות הנכונים, עשינו כינוס תפילה בחצר בית הספר ביום הראשון להפגזות, בקורונה אימצנו משפחות ובכל יום כיתה אחרת דאגה להם לאוכל, פתחנו חמ"ל ודאגנו למשפחות שיצאו לחל"ת ואנחנו כל הזמן מסמנים לעצמנו פרויקטים, גם עם העירייה וגם עם הרב קפלן בבית מורשת. אחרי ששיר חג'אג' ז"ל נרצחה, התחלנו במסורת שממשיכה עד היום. בכל יום ראשון מגיעה לבית משפחת חג'אג' קבוצת תלמידים, כדי ללמוד לעילוי נשמתה של שיר ז"ל. התלמידים מגיעים עם הרב אילן מארק, בשיתוף פעולה עם מקום בלב, ובסיכום סוף שנה הם מקבלים סידור עם הקדשה לזכרה. זה כל כך משמעותי לתלמידים. הבוגרים שלנו שנמצאים בסיום קורס מכי"ם מגיעים להר הרצל, עוצרים ליד קברה ומספרים עליה. זה חינוך לציונות וערכים. בתוך בית הספר פתחנו גמ"ח שמופנה לתלמידים. באותה הרוח, חשובה לנו מאוד הצמיחה האישית של כל תלמיד, ולכן אנו פותחים ומסיימים מעגלי שיח כל שבוע. מעבר ללימודים, אנו מעניקים ליווי רגשי, אישי וחברתי. בקורונה ראינו באמצעות המפגשים במרחב הפתוח עם המורה עד כמה זה עשה טוב. מי שאמר שאפשר ללמוד מהבית - טועה.
אנחנו פריקים של מפגשים אישיים, ולכן גם היום, כשישנם בתי ספר רבים שממשיכים עם הזום באספות הורים, אנחנו מעדיפים להיפגש פנים אל פנים ומאוד מפנקים במפגשים האלו באוכל וכיבוד. אנחנו מעודדים את התלמידים ללכת למכינה ולמקום בלב, שזאת פעילות אחר הצהריים, וכך אנחנו נפגשים עם התלמידים מעבר לשעות הלימודים. האקלים והאווירה שיצרנו הם כל כך משפחתיים ומלאי נתינה. עכשיו, כשיצאתי למילואים, התלמידים שלחו למשפחה שלי פיצה. לא סתם כל מכתב שאנחנו מוציאים להורים נפתח במילים: 'קהילה יקרה', ולא ב'הורים יקרים'. הליווי החם אינו מסתיים בתום הלימודים, אלא גם אחריהם. עד היום, בכל פעם שתלמיד מסיים קורס מכי"ם או קצונה, אני דואג להגיע לטקס עם ספר מתנה עבורו. חשוב לי לעודד ללכת לקצונה, אני מאמין שככל שמדברים על כך יותר וחוזרים על זה כמנטרה, זה בסוף גם יקרה".
לסיום?
"אני רוצה להודות לאורטל אשתי, לעירייה ולרשת אמי"ת. תודה גם ליו"ר ועד ההורים שלנו, יואב וולהנדר, ולכל אחת ואחד מההורים. תודה מיוחדת לרב קפלן ולרב אילן, והכי חשוב, צריך לזכור שהחינוך הוא שליחות שצריך להגיע אליה בתודעה ובענווה. בכל הצלחה עלינו לזכור כי ה' אלוקים הוא הנותן לך כוח לעשות חייל".
