לעשות טוב ולהפיץ אור
זו צוואתה של עומר הילי לוי ז"ל, שנפטרה ממחלת הסרטן לפני שנתיים • אמה של עומר, לבנה לוטם לוי, מספרת על הלימודים שאליהם נרשמה במקומה, על הקמת הגמ"ח לכלות שעומר רצתה להקים, על ההתנדבות ב"אורות של תקווה", המקום בו עומר התנדבה • וגם, על החלום הגדול שהולך ומתגשם – הקמת בית גיבורים בבית חולים איכילוב, שיאפשר מגורים בדירה סטרילית לחולה ולבני משפחתו • מוזמנים לתרום למטרה החשובה
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
שנתיים חלפו מאז שעומר הילי לוי נפטרה ממחלת הסרטן, ומאז ועד היום פועלת משפחתה כדי להנציח אותה ולהמשיך בדרכה ובמה שהכי אפיין אותה - להפיץ אור ונתינה לכולם. אחרי שירותה הצבאי כתומכת לחימה בכיפת ברזל, החלה עומר הילי ז"ל לעבוד באגף המחשוב בהדסה עין כרם. היא חסכה כסף לטיול הגדול בדרום אמריקה, וחלמה על לימודי ציור בבצלאל. אבל אז עולמה התהפך והיא קיבלה את הבשורה הקשה שהיא חלתה בסרטן. ההתמודדות הקשה והכואבת עבורה ועבור משפחתה לאורך תקופת המחלה הובילה את אמה, לבנה לוטם לוי, לצאת לתהליך הנצחה שיעזור לחולים ולבני משפחתם. "אני לא יכולה להחזיר את הגלגל חזרה", אומרת לבנה בבכי מרסק, "אבל אני יכולה להמשיך את דרכה ולעזור לאחרים". היא מספרת שהחלום הגדול שלה הוא להנציח את עומר בבית הגיבורים באיכילוב, עבור משפחות החולים והחולים.
"באתי לסיים את מה שהיא לא הספיקה"
כשעומר הייתה בנסיגה מהמחלה הייתה התרגשות ושמחה גדולה על כך שהיא שבה לחיים. בגלל שהיא הייתה אמנית בנשמה והבינה שלימודי בצלאל מתרחקים ממנה, היא מיד נרשמה והחלה ללמוד איפור אצל ירין שחף. במקביל, היא התנדבה באיכילוב עם ילדים חולי סרטן, אותם נהגה לשמח בתספורות וקעקועים. אלא שהאופוריה הסתיימה אחרי שלושה חודשים בלבד, המחלה התפרצה, ומשם החלה ההידרדרות שממנה עומר כבר לא יצאה. מאז אותו יום ועד היום לבנה ממשיכה את מה שעומר החלה. היא יצאה ללימודי איפור כדי לאפר בהתנדבות כלות שידן אינה משגת, "עומר רצתה לפתוח גמ"ח כלות, אבל היא לא סיימה את זה, אז אני המשכתי את הלימודים שלה ואני אפתח את הגמ"ח אחרי שאצליח לגייס כסף עבור בית הגיבורים. לאורך כל הקורס לא סיפרתי למשתתפות, כולן צעירות, בגיל של עומר, את הסיבה לכך שאני שם. ביום האחרון, בסבב הסיכום שנעשה בין כולן, שיתפתי אותן. בתמונת המחזור ביקשתי שישימו את התמונה של עומר במקום את שלי, כי הגעתי לשם כדי לסיים את מה שהיא לא הספיקה. סיפרתי להן על הגמ"ח שאני רוצה לפתוח, וכולן ביקשו לקחת חלק במיזם. חילקתי להן את הצמידים שהוצאנו אחרי מותה, בהם חרוט המוטו של עומר: 'לעצור, להתבונן, להודות".
"חודשים שלמים ישנתי על הכורסה בבית החולים"
גם ב"אורות של תקווה", המקום בו עומר התנדבה בשלושת החודשים שבהם הייתה נסיגה למחלה, לבנה ממשיכה את דרכה. היא מתנדבת שם וממשיכה לפעול כדי להצליח לגייס את הסכום שבו ניתן יהיה להנציח את עומר בבית הגיבורים. על משמעות בית הגיבורים עבור החולים ומשפחותיהם מספרת לבנה מתוך מצוקתם האישית בתקופת המחלה של עומר, "במשך שנתיים וחצי שעומר הייתה חולה, כמעט לא היינו בבית. חודשים שלמים ישנתי על הכורסה בבית החולים, נתונה לחסדי אחרים. היו טיפולים מאוד קשים שעומר עברה, עשרות הקרנות במשך חודשיים שלמים, וטיפולי כימו קשים מאוד. היינו צריכות לנסוע כל יום הביתה למעלה אדומים, וזה היה עינוי עבורנו. כל זה מתרחש כשלחולה אין כמעט מגע עם המשפחה. לאדם בריא קשה לבלות שעות ברכב בפקקים, אז כשיש כאבים והקאות זה פשוט סיוט. לפעמים פשוט נשארנו בבית החולים ולא חזרנו הביתה, או שנאלצנו לשהות אצל משפחות שאירחו אותנו. זה היה מאוד לא נעים להקיא ולהרגיש לא טוב בבתים של אחרים. היו פעמים שבחרנו ללון בבתי מלון ולהוציא סכומי כסף גבוהים שלא היו לנו, רק כדי להימנע מהנסיעות הארוכות האלה. כשאני מדברת על אותם הימים זה מציף אותי", אומרת לבנה ולא מצליחה לעצור את הדמעות.
בית סטרילי לילד החולה ולמשפחתו
הקושי העיקרי שעליו לבנה מספרת הוא הנתק המשפחתי. במשך חודשים היא לא שבה הביתה, כשברוב הזמן הם הצטרכו לשמור על סביבה סטרילית עבור עומר. כך יצא שהבן הצעיר, שהיה רק בתחילת גיל הנעורים, נשאר תקופות ארוכות לבדו בבית. "במשך שלושה חודשים ראיתי פעמיים בלבד את הבן הקטן שלי מרחוק, כי הוא לא יכול היה להיכנס למחלקה. היו שלושה סבבים של בידודים, כלומר, במשך קרוב לשנה ראיתי אותו פעמים ספורות בלבד. ילדים קטנים מתחת לגיל חמש בכלל לא מורשים להיכנס לאונקולוגית. הקושי הגדול של מי שחולה בסרטן הוא לא רק הכאב וההתמודדות עם המחלה, אלא גם הניתוק מהמשפחה. בנוסף, במחלקה האונקולוגית אין פרטיות. אם משפחה רוצה להיות לבד עם הילד, אין להם מקום להתאחד. במקום לשלוח ילדים חולים הביתה עם כאבים, חשבנו לבנות דירה סטרילית שיש בה את כל מה שילד חולה צריך, כולל חדר משחקים, חדר אמנות ומוזיקה, מקום לשיעורים פרטיים גם לאחים, מטבח וגן ירקות אורגני, כך שכל המשפחה תוכל להיות ביחד עם הילד החולה. גם ככה קשה לילדים, והניתוק רק מגביר את הקושי", אומרת לבנה ומסבירה שהרעיון הוא להסב קומה שלמה לחדרי אירוח, ממש כמו בית מלון, כדי להעניק למשפחות ולילדים החולים הרגשה של בית ועל מנת שלא ייאלצו להתנתק מבני משפחתם. "גם ברמה המשפחתית זה חשוב, כדי שהאם והאב יוכלו להיות יחד. בדרך כלל כשילד חולה וצריך להיות איתו במשמרות בבית החולים, ההורים מתחלפים ביניהם ולא יכולים להיות ביחד, הכול מתפרק שם. אני ישנתי במשך שנתיים וחצי על כורסה, סביבי הגיעו הורים בכל יום ממרחקים כדי לטפל בילד. המשפחות והילדים החולים עוברים מסע קשה, ואנחנו רוצים להעניק להם בית כדי להקל עליהם. רשת מלונות פתאל בנתה קומה שלמה עבור המטרה הזו, והיא מיועדת להורים ולאחים, כשהציוד הפנימי נתון לחסדי התורמים".
רוצים שזה יצליח כדי שעומר תישאר פה עבור אחרים
כאמור, כדי להנציח את זכרה של עומר הילי, החליטו הוריה, בשיתוף עמותת "אורות של תקווה", להקים בית סטרילי באיכילוב עבור משפחות לילדים חולי סרטן. "החלום שלי הוא שחדר האמנות יהיה על שמה של עומר, שהתנדבה באורות של תקווה, העמותה שמרימה את בית הגיבורים. יש כרגע קומה, ונשאר לצייד אותה. מספיק שכל אחד יתרום חמישה שקלים כדי שנגיע לסכום שאנו צריכים. עומר שולחת קרניים של אור ואוספת אנשים טובים בדרך. כל מי שקרא את הפוסטים שכתבה במהלך חייה יודע שהיא תמיד דיברה על החלום שלה להחזיר טוב ולהפיץ אור. יש כל כך הרבה ילדים חולים ומשפחות מיוסרות, ואנחנו כל כך רוצים שזה יצליח, שעומר תמשיך להישאר פה גם עבור אחרים".
לתרומות: JGive
