גם כשהיה עם מכונת חמצן חיצונית שהחליפה את ריאותיו הוא לא הפסיק עם העשייה • חברי מספרים על חזי בר איל
כל מי שהכיר את חזי בר אילן, תושב העיר וממקימיה, אשר הובא בשבוע שעבר למנוחות, מספר על איש שהיה עסוק בהתנדבות 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע • הוא התנדב במד"א, במשטרה, בעמותת צח"י, כיו"ר איגוד הרפלקסולוגים וכמקים סיירת העיסוי שמעניקה טיפולים חינם לחיילים ולבעלי צרכים מיוחדים • ראשי הארגונים שבהם התנדב מספרים על איש שהיה חבר אמיתי, פרפקציוניסט עם לב ענק
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
המונים הגיעו להיפרד מד"ר חזי בר אילן בבית העלמין שבמישור אדומים, בהם ראשי וחברי ארגוני ההתנדבות בהם פעל, לצד אנשים רבים בהם נגע במהלך חייו, חברים ונציגים ממד"א, מתחנת משטרת מעלה אדומים, מאיגוד הרפלקסולוגים, מהמתנ"ס, מעמותת צח"י ועוד הרבה מאוד חברים ומכרים, כולם ביקשו להגיע ולכבד את חזי בדרכו האחרונה.
בר אילן, תושב העיר מאז הקמתה, שכל מי שהכיר אותו יכול להעיד שמה שאפיין אותו במיוחד היו התכונות של נתינה ורוח התנדבות יוצאת דופן. רק אנשים כמותו, עם רצון אין סופי לעשות טוב ויכולות פרפקציוניסטיות, יכולים לנתב את יומם בין כל כך הרבה פעילויות של התנדבות וחסד. מהמעט שידוע על שלל הפעילויות שבהן התנדב במהלך השנים, ניתן למנות את: מד"א, שם היה נהג אמבולנס וחובש, המשטרה, עמותת צח"י, כיהן כיו"ר איגוד הרפלקסולוגים בהתנדבות, היה מי שהקים והוביל את סיירת העיסוי שבה היו מספר מעסים מכל רחבי הארץ שהעניקו טיפולים ללא תשלום לחיילים ולאנשים בעלי צרכים מיוחדים, אימן את קבוצת הכדורסל לילדים עם צרכים מיוחדים ועוד. בהתלהבות גדולה ועם אש בעיניים נסע חזי לכל רחבי הארץ כדי לטפל בחיילים. תמיד נהג לפרסם בקבוצת המטפלים לאן הוא נוסע ומי מוכן להצטרף אליו למשימה, פעם היה זה לגזרת עזה ופעם לאילת, פעם באיו"ש ופעם בגזרה הצפונית. הוא נהג לומר כי ציונות זאת התנדבות למשטרה, למד"א ולצה"ל, ולכן הוא נמצא בשלושתם.
לא מחפש פרסום
את סיירת העיסוי הוא הקים לפני כ-22 שנה, ובתיאום עם צה"ל נהג להגיע עם מעסים נוספים לבסיסי צה"ל השונים ברחבי הארץ, שם העניקו יום כייף לחיילים, שזכו ליהנות מעיסוי משחרר, כיבוד וארוחת צהריים. את כל הנסיעות בארץ עשה ברכבו הפרטי. באחת הפעמים הצעתי לו לכתוב על הפעילות המרגשת הזו, ובתגובה הוא השיב לי: "דליתוש, אולי שמת לב שאני לא מחפש פרסום ובורח ממצלמות ומראיונות, כבר פנו אליי מהתוכנית של פרופ' קרסו מספר פעמים, וגם מעיתון ידיעות אחרונות, אבל אני לא בעניין".
תמיד ראשון להגיע
יו"ר סניף מרחב ירושלים במד"א, יעקב אהרון, התנדב במשך שנים לצד חזי, והשבוע סיפר כי "חזי התנדב במד"א יותר מ-15 שנה. הוא יצא לקורס נהגי אמבולנס, היה חובש וגם הדריך קורס מד"א לנוער. הוא היה איש מסור מאוד ואהוב מאוד, איש עם אין סוף נתינה, תמיד ראשון להגיע. כשמצבו הגופני הדרדר כולנו רצינו להיות לצידו, וכולם הגיעו לבקר אותו במהלך השבוע האחרון - בוגרים ונוער ממד"א. זה מאוד רומם את רוחו, וזה מאוד עצוב להיפרד ממנו מוקדם מדי".
כל הדלתות היו נפתחות בפניו
המש"ק הקהילתי במשטרה, אודי חממי מתחנת משטרת מעלה אדומים, אמר כי "חזי בר אילן, האיש והאגדה, סייע לי רבות בכל הקשור למתנדבי המשמר האזרחי. הוא סייע לי בהיכרות עם בעלי תפקידים בעיר. הערצתי אותו כשראיתי איך כל הדלתות נפתחות בפניו, עד לראש העיר. חזי זכה לקבל תעודות הוקרה והערכה על פעילותיו הרבות ועל תרומתו למען הקהילה ומשטרת ישראל, כולל דרגת רב סמל בכיר שקיבל כשעוד היה נדיר שמתנדב מקבל את הדרגה הזו רק בזכות העשייה שלו. חזי היה חלק בלתי נפרד ממערך המתנדבים בעיר".
מתנדב בכל רמ"ח אבריו
גם בעמותת צח"י התנדב חזי במשך מספר שנים. אורן לוי, מנהל העמותה, מספר עליו כי "חזי היה מתנדב בכל רמ"ח איבריו. הוא היה זה שתמיד מגיע ראשון והולך אחרון. יכולתי לסמוך עליו בעיניים עצומות. איש מסודר מאוד. תמיד ידעתי שאם אני נותן לחזי משימה, זה ייעשה באופן הטוב ביותר. כשהוא יצא מהמחסן, המחסן היה מסודר ונקי. הוא תמיד נהג בכבוד לאנשים, הוא לא הסכים שנאמר משפחות נזקקות, אלא מוחלשות. הוא גם היה חבר טוב, כל מה שהייתי צריך היה עומד ראשון. זכור לי למשל שעשיתי תאונת אופנוע, והוא הגיע אליי הביתה ומיוזמתו עשה לי פיזיותרפיה וטיפולים, וסירב לקחת תשלום. חזי היה מאוד מתוקתק, תמיד לבוש מסודר, מגוהץ ונקי. יותר מהכל חזי היה איש טוב".
הוא היה כופה עלינו מצוינות
גם אורי מסיל, מנכ"ל המתנ"ס, נפרד מחזי בכאב: "אני מכיר את חזי מעל 20 שנים, הוא חלק בלתי נפרד ממסדרונות המתנ"ס. אדם מעורב, מתנדב בכמה וכמה תחומים, איש של נתינה. הוא היה אוהב ספורט ובעל ידע נרחב בתחום, וזה חיבר בינינו. הוא ליווה אותי בהתנדבות כשהייתי מאמן כדורסל, גם במעלה אדומים וגם בהפועל ירושלים נשים. הוא היה בא איתי אימון אימון, מאמן כושר, עושה טיפולי פיזיותרפיה לשחקנים, ואף פעם לא ביקש מאום. היה אומר לי: 'זה בגלל שאני אוהב אותך ואני רוצה שתצליח'. הוא היה קרוב משפחה של שלמה שטרית, חבר לעבודה, ושלמה סיפר לי, לא אחת, במעלותיו של חזי. בעיקר התרגשתי שהוא סיפר שחזי הולך כמעט יום יום לבקר את אמא של שלמה כדי להיות לה לחברה. חזי גם היה חבר אמיתי. הוא מסוג החברים שתמיד היה אומר לך את האמת. היה גם נותן לך נאומי תוכחה. בהתחלה היה לי קשה איתו, אבל בהמשך למדתי להעריך את זה כי הוא באמת היה עושה את זה מאהבה וכוונה טובה. הקמתי ואימנתי בשנה הזו קבוצת כדורסל של צעירים בעלי מוגבלויות. הוא מתקשר אלי יום אחד ואומר לי: 'אורי, אני רוצה לעזור לך'. בימים אלו הוא לא היה במיטבו, הוא סחב מכונת חמצן חיצונית שהחליפה את ריאותיו. לאור זאת אמרתי לו: 'עזוב חזי, לך תנוח, איך תעזור לי בכלל?'. הוא התעקש כהרגלו ואמר לי: 'עזוב, לא שואל אותך, אני בא'. מדי שבוע, אימון אחרי אימון, הוא היה מתייצב באולם הכדורסל, מגיע חצי שעה לפני, מתקשר אליי ואומר לי שאני מאחר. הוא היה מאמן את החבר'ה כמו ילד בן 16. עם מכונת הריאות שלו תלויה על הכתף הוא רץ, רודף, דוחף, מתקן, מסביר וגם כועס עליהם. הייתי אומר לו: 'חזי, זה קשה להם', והוא היה צועק עליי: 'זה לא קשה, הם לא רציניים'. הוא ממש אהב והאמין בהם, יותר ממני. הוא פתח קבוצת ווטס-אפ עם ההורים, התקשר אחד אחד, לשאול מה הבעיה של הילד ואיך אפשר לעזור לו. ככה הוא היה, דבקן. עושה הכל עד הסוף ולא מוכן לוותר, לא לעצמו ולא לאחרים, היה דורש ממך כל הזמן 100%. אותי זה מאוד אתגר, היה לי קשה איתו אבל אי אפשר היה כבר בלעדיו. היה כופה עליך את המצוינות. בשמי, בשם צוות המתנ"ס, בשם קבוצת הכדורסל שלנו ובשם כל הצוותים במסגרות בהם התנדבת, אנחנו מודים לך ומוקירים על התרומה שלך. אנחנו מאוד עצובים בלכתו של חזי, אבל שמחים על שזכינו בך. תודה על כל מה שהיית בשבילנו".
דוד כהן | 15:32 29.09.22