האחות הקטנה תרמה כלייה לאחותה הגדולה: בגוף של ורד יש חלק מלימור
לימור מטלוב מזרחי תרמה כליה לאחותה ורד, ובזמן ששתיהן בחדר הניתוח, תחת סכין המנתחים, האם רחל מספרת על החששות, השעות מורטות העצבים ובעיקר על הקשר החם שיש בין השתיים
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
יום אחרי שלימור מטלוב מזרחי תרמה כליה לאחותה, ורד יהל מטלוב, רחל, אמא של השתיים, מתפנה לספר ולשתף אותנו בתחושות והרגשות הרבים שמציפים אותה כאם, ובעיקר על הנס הגדול בכך שהתגלתה התאמה של מאה אחוז בין בנותיה.
בזמן שורד מתאוששת בטיפול נמרץ תחת השגחה קפדנית ובבידוד מוחלט לקראת קבלת מח עצם מאחותה לימור בעוד מספר ימים, לימור נמצאת בחדר ליד, מתאוששת מהניתוח.
רחל כבר יודעת שצעד משמעותי ועצום כבר מאחוריה, "אני אחרי לילה ללא שינה. אתמול, יום הניתוח, היה קשה ביותר. זה היה מתח גדול והמון פחד ודאגה שקשה לתאר. לימור נכנסה ראשונה לחדר ניתוח, לניתוח שנמשך ארבע שעות, ובמקביל אליה ורד המתינה בחדר הניתוח כדי לקבל את הכליה שלה, וגם הניתוח שלה נמשך בערך ארבע שעות", כך רחל מתארת את התחושות שליוו אותה בשעות מורטות העצבים הללו, כששתי בנותיה תחת סכין המנתחים.
ורד, בת 47, אם לשלושה, ולימור, בת הזיקונים, בת 34, אם לארבעה. בספטמבר אשתקד ורד חלתה במחלת כליות, ומשפחתה פנתה לעמותת "מתנת חיים" כדי לחפש את התורם המתאים ביותר. המשפחה הבינה שהשעון מתקתק, והילדים והחתנים התגייסו למטרה ויצאו להיבדק בתקווה שאחד מהם יימצא מתאים ויוכל לתרום כליה.
"הכליות שלה לא מתפקדות, והחלטנו שאנחנו לא מחכים לתורמים זרים אלא בודקים במשפחה. כשקיבלנו את שיחת הטלפון מהפרופסור שלימור מתאימה במאה אחוז, עבור כולנו זה היה בלתי ייאמן. התאמה גנטית מלאה שכזאת היא רק בין תאומות זהות. מכיוון שנמצאה כזאת התאמה, הוחלט שורד תקבל גם מח עצם מלימור, ובכך יחסכו טיפול תרופתי מאסיבי בהמשך. כרגע ורד תיכנס לבידוד לקראת ההשתלה הבאה למשך עשרה ימים, ולאחר מכן, במשך חודש, היא תישאר בבית החולים להקרנות".
רחל מתארת את התהליך המורכב גם טרום הניתוח ואומרת כי "מדובר באין סוף של בדיקות, נסיעות לתל השומר ובדיקות בקופת החולים, וכל זה לא מסתכם רק בבדיקות פיזיות. לימור עברה אין סוף של תחקורים וועדות רבות כדי להבין שהיא מגיעה לתהליך בלב שלם וללא לחץ מהסביבה. היא נשאלה למשל האם אמרו לה שישלמו לה כסף עבור הניתוח ועוד שאלות קשות נוספות".
רחל מספרת על קשר מיוחד בין בנותיה, "כל ארבע הבנות ואני נוהגות לצאת לבלות ביחד מדי שבוע, וגם החמה של הבת שלי היא חלק מהחבורה. עבדתי 40 שנה במשרד החינוך, ואני יכולה לומר שחינוך מגיע מהבית ובית הספר. אני מאוד גאה בילדים שלי, ולכולם היה ברור שמי שיימצא מתאים ייכנס לחדר הניתוח. לימור נכנסה זקופה ומתרגשת, והצעד הבא יהיה תרומת מח עצם. היא הצילה את חיי אחותה".
רחל מספרת שללימור יש תאומה, וכשהן נולדו, ורד הבכורה כבר הייתה בת 13, "כשהגעתי עם התאומות הביתה, ורד, שהייתה נערה צעירה, שאלה: 'בשביל מה הבאת אותן?', היום כבר יש תשובה. מי היה מאמין שזה דבר שיקרה? היום הן חברות טובות, ומעבר לזה בגוף של ורד יש חלק מלימור".
