העוצמות שבך
גלי אטיאס, תושבת העיר ואמא לבן בעל צרכים מיוחדים, זכתה במקום הראשון בתחרות כתיבת שירים ארצית של חברת "הליקון" • השיר שכתבה גלי – "העוצמות שבך", מכיל מילים מרגשות, עוצמתיות ומלאות באהבה לבן שלה
פורסם בתאריך:
גלי אטיאס, אמא לבן בעל צרכים מיוחדים, זכתה במקום הראשון בתחרות כתיבת שירים הארצית של חברת "הליקון" שפרסמה הספרייה העירונית. נושא כתיבת השירים היה "בין מים למים", אטיאס הגישה את השיר שכתב וזכתה במקום הראשון.
השיר "העוצמות שבך" מכיל מילים מרגשות, עוצמתיות ומלאות באהבה לבנה.
וכך כתבה גלי בשיר: "זה סוחף אותך ובאותה נשימה גם מרגיע. ככל שהעוצמה חזקה יותר, כך באורח פלא, אתה נעשה שליו יותר. הייתכן שהסוד טמון בצליל העוצמתי והכביר נוכח אותה הזרימה? האין ניגודיות בין אותו סחף ואותה הזרימה לשקט שבך ?איך זה שהרעש פתאום מקבל מקום ומעמד של כבוד בקיום שלך?
עת לראות ועת לחוש. בהיותך מתבונן בפלאי הבריאה והטבע, האם אתה חש חלק בלתי נפרד מאותו הסחף ואותה הזרימה? או שמא הטבע חזק ממך? בהיותך נוכח במים, מתנסה, חווה, נוגע, מושיט יד, משתף פעולה – האם באותה העת אתה חש מן רצף, המשכיות, שייכות? הנראות והמגע לשניהם יחד וכל אחד לחוד תפקיד מרכזי בחייך.
עת לחוות ועת לחקור. האם שקיפות המים, היעדר הצבע, הוא זה המגביר ומגלה בכל פעם מחדש את סקרנותך? או שמא הזרם והמגע, נוגע לא נוגע, שחומקים להם בעקביות מבין אצבעותיך, הם דווקא מעוררי ההתפעלות?
האם זו התנועה? החזרתיות? אותו היזון חוזר? חוזר חלילה? עת להשתקפות הנפש שבך
צמאה נפשי לדעת. האם אותו סחף עוצמתי טמון גם בך ילדי שלי? האם זו הדרך בה אתה מצליח לתקשר עם העולם ?באיזה אופן זה מחלחל וחודר? האם זו בריחה משגרת היומיום? מעין מפלט מהתהליכים המצריכים פירוק לתתי שלבים, הבניה, שינון ותרגול? שוב ושוב ושוב.
רב הנסתר על הגלוי. מדוע נוכח אותן העוצמות, דווקא אני ניצבת בסערת רגשות? מה יש במעמקים, בני שלי, שגורם לך להרגיש שלם? האם זה המקום היחיד שמאפשר לך להיות אתה, חשוף, כפי שאתה? האם במקום הזה, בו אתה והקצב מוצפים עם הזרם, אתה בעצם חולש על החוזקות שלך?
מים חיים. המים, בני שלי, בכל מצב צבירה, בכל מקום ובכל זמן, מהווים את העוגן שלך, את המרחב הבטוח. המים מהווים את מקור השלמות ומקור השמחה בך ובעולמך. וכשזה מחלחל אט אט, לפתע בוקעים קולות של אושר וצחוק, אשר אלה יוצרים בנו סדק , וממלאים את חדרי הלב. וכך כמו כלים שלובים, אנחנו מתרוקנים ומתמלאים, בכל פעם מחדש.
ילדי שלי, תן לנו סימן שאנחנו נעים יחד איתך, בדיוק כמו הזרם. בקצב שלך ובאותן העוצמות, טיפין טיפין. לא נעשה מזה רעש, מבטיחה".
להיות אח ל...
את השיר הקריא הראל במסגרת הרצאה של חגית רון רבינוביץ' בנושא "זה אח שלי". בהרצאה נכחו הורים ואחים לילדים בעלי צרכים מיוחדים ונציגים של המתנ"ס והעיריה.
זה להבין כי אבא ואמא לא תמיד יכולים להיות שם בשבילי
זה לקבל כי מצופה ממני לפעמים להיות קצת יותר בוגר ועצמאי
זה להפנים שיש סדרי עדיפויות בחיים
זה לדעת להבחין בין חשוב יותר לחשוב פחות
להיות אח ל...
זה להבין שעליי ללמוד להעסיק את עצמי
זה להפנים שעליי להפעיל את הראש לתכנן לחקור ולחשוב
זה להבין שכדי להקל עליי להסתדר
זה לחוש מקרוב שלא הכל מובן מאליו
להיות אח ל...
זה לעזור לאבא ואמא לחשוב מחוץ לקופסא
זה ליצור תקשורת, חוויות צחוקים ושפה משותפת ביני לבין אח שלי
זה לדעת לתווך כל צעד וכל פעולה
זה לחוות שלתת זה בעצם לקבל
זה להרגיש מהי אהבה ללא גבולות וללא מגבלות
להיות אח ל...
זה לקבל שיש ימים טובים ויש כאלה שפחות
זה לדעת לפעמים לוותר
להיות אח ל..
זה להנגיש לחברים את השונה והאחר
זה להיות רגיש ואכפתי יותר לסובבים אותי
זה להפנים שיש לי תפקיד בעולם הזה
זה להרגיש כי סומכים עליי
להיות אח ל...
זה להבין שנולדתי/ חברתי אל תוך מציאות קיימת
זה לקבל שיש יותר שאלות מתשובות
זה להעריך את קדושת החיים
להיות אח ל...
זה בעצם רשימה ארוכה שלא נגמרת...
