כבוד לאמיצים
משפחת טורג'מן ממעלה אדומים היא אחת המשפחות מארגון "אמיצים" שהגיעו לבית הנשיא כדי לפגוש את נשיא המדינה ורעייתו • נשיא המדינה ורעייתו פגשו 30 יתומים ו-15 אלמנים ואלמנות מארגון "אמיצים" – אלמנים, אלמנות ויתומים בישראל • הארגון הוקם במטרה לדאוג לכ-15 אלף משפחות שחייהן השתנו ברגע אחד
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
משה זיגדון
משה זיגדון עורך ובעלים
כ-30 ילדים יתומים המלווים ב-15 הורים שכולם אלמנות ואלמנים, הגיעו לביקור במשכן נשיאי ישראל. לאחר סיור במשכן הם נפגשו עם הנשיא יצחק הרצוג ורעייתו מיכל ויעניקו להם ספרון המספר את סיפורי חייהן של משפחות ''האמיצים''. הרבה משפחות עם סיפורים נוגעים ללב משתתפות בעמותה. חלק מסיפוריהן המיוחדים ייחשפו לראשונה בפני הנשיא ורעייתו בספרון שיוגש להם.
הדס דיסין גליק, יו''ר ארגון אמיצים, התאלמנה בשנת 2001, מיוסי שנפטר לפתע מדום לב, והותיר אותה עם ארבעה ילדים כשהגדול היה רק בן 7 והקטנה בת שבעה חודשים, והיא בסך הכל בת 29. במשך שנים רבות, כשעל כתפיה עול תחזוקת הבית, גידול הילדים והפרנסה חיפשה הדס ללא לאות את הגורם שאמור לסייע לה בהתמודדויותיה היומיומיות, ולשמש לה משענת לחיזוק מעמדה כהורה. לצערה היא לא מצאה כל גורם כזה.
סיפורה של משפחת טורג'מן ממעלה אדומים
שמי מאיה טורג'מן, אני ובעלי אלעד ז"ל הכרנו לפני כעשר שנים, יצאנו שלוש שנים והיינו נשואים עוד כשבע שנים. יש לנו 3 בנות - נועה (בת 6), תהל (בת 4) ותמר (בת 3).
בתאריך 22.9.22 בבוקר, אלעד החל להרגיש לא טוב והנשימה שלו התחילה להיות מאוד כבדה. זה היה בדיוק בתחילת הסגרים של הקורונה כשכולנו היינו בבית. אני עבדתי מהבית, ולבנות לא הייתה מסגרת. אלעד היה צריך לצאת לחל"ת מהעבודה שלו, ולקראת הצהריים, בסביבות 12:00, הכנתי לנו ארוחת צהריים והושבתי את הבנות במרפסת לאכול. אלעד אמר לי: 'מאמי, תזמיני אמבולנס דחוף'. התקשרתי למד"א, והם ניסו לדבר איתו כמה משפטים וכנראה שהבינו שהמצב שלו מאוד קשה ולכן שלחו מיד ניידת טיפול נמרץ. לי אמרו בטלפון שעדיף שמישהו ידריך את הפרמדיקים מהחנייה איך להגיע, וכך היה. רצתי מיד לקומת הכניסה של הבניין במעלית כדי להדריך אותם באיזה קומה ולאיזה דירה להגיע. לקח לי מעט מאוד זמן לחזור חזרה לדירה, וראיתי אותו שרוע על הספה. יום לפני הודיעו לנו שהוא צריך להיכנס לבידוד עקב חשיפה למאומתת קורונה, ולכן הפרמדיקים התעכבו על מנת שיוכלו להתמגן בעצמם. כשאני ראיתי אותו שרוע על הספה צעקתי להם מיד שהוא מעולף על הספה, היום אני מבינה שזה היה מתמימות ואפילו לא הערכתי שהוא עבר דום לב. מיד כשהפרמדיקים נכנסו, ביקשו ממני להכניס את הבנות לחדר על מנת שיוכלו לטפל באלעד. אני הייתי בהיסטריה מטורפת, הבנות בכו כי הן לא הבינו מה קורה. בזמן הזה אחד מהפרמדיקים ביקש להתקשר לאמא שלו, ופשוט אמרו לה שמפנים אותו לטיפול נמרץ ושהוא במצב קשה מאוד. אני הולכת וחוזרת מהחדר לסלון כדי לוודא מה קורה איתו, ולפתע אני רואה שהוא מתחיל לשנות את הצבע לצבע לבן, ואני מתחילה לצעוק לפרמדיק למה הוא מחליף צבע. הם עשו לו החייאה והוציאו אותו על כיסא גלגלים, כשהוא במצב מאוד קשה ואפילו קריטי, לבית החולים לטיפול נמרץ. בזמן הזה התקשרתי לאבא שלי, ומיד הוא נסע אליי הביתה כדי להיות עם הבנות. לא הבנתי את המצב, פשוט הכנתי לו תיק עם מברשת שיניים, נעלי בית ובגדים כדי שיהיה לו כשיתעורר. השכנה שלי לקחה אותי לבית חולים כי לא יכולתי לנהוג מרוב שהייתי בפאניקה. היו ממש פקקים וסגרו את הכבישים בגלל הסגרים שהיו, וברגע שהגעתי לבית החולים הייתי עם המשפחה שלו. הפנו אותנו לטיפול נמרץ, אלעד היה במצב של בין חיים למוות, הרדימו אותו והנשימו אותו. הרופאים לא נתנו לו סיכוי להתעורר. עוד מאותו היום שהוא הגיע לבית החולים הוא היה עם פגיעה מוחית מאוד קשה. אלעד היה כחודשיים בבית חולים כשהוא מונשם ומורדם. לאחר שהורידו לו את ההרדמה העברנו אותו להרצוג, למחלקת מונשמים, ולאחר כשנה אלעד נפטר מקריסת מערכות.
בתאריך 5.1.22, ג' בכסלו תשפ"ב, הוא נפטר. אלעד היה בן 37 במותו. אלעד היה אבא מדהים, בעל אוהב וטבח מופלא. הוא היה מאוד אהוב עליי, על המשפחה והחברים.
