בראש מורם
שני אפלבאום צעדה בשבוע האופנה בתל אביב בתצוגת האופנה של אושיית הרשת יובל כספית שנקראה "בראש מורם" • על המסלול צעדו 20 משתתפים שנבחרו מתוך אלפים, שלהם סיפור מעורר השראה • שני החליטה לספר את סיפורה של אחותה שרה, שלפני 12 שנה נפטרה מאנורקסיה, אירוע טראגי שעיצב את דרכה של שני והביא אותה לעשייה משמעותית לקידום חדשנות ויזמות בקרב בני נוער
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
כששני אפלבאום נתקלה בפוסט של אושיית הרשת יובל כספית, ובו כתבה כי זכתה לקחת חלק בשבוע האופנה הגדול בתל אביב, שם תציג תצוגת אופנה בשם "בראש מורם", המביאה לבמה נשים עם סיפורים מעוררי השראה, היא לא חשבה פעמיים ושלחה הודעה ליובל.
שני עשתה זאת לא כי היה לה אי פעם חלום ללכת על מסלול הדוגמנות עם הבגדים יצירתיים ששנקר מעצבים, החלום של שני היה דווקא שבאמצעות ההליכה על המסלול היא תעביר את המסר שהיא מבקשת להעביר, ותעשה זאת "בראש מורם". גם ליובל היה ברור ששני תהיה חלק מ-20 המשתתפים שנבחרו מתוך אלפים, בתצוגת האופנה שמוטי רייף התעקש שתחתום את שבוע האופנה.
שבוע האופנה קורנית היה שבוע גדוש וחשוב בנושא קיימות, לצדו התקיימו פאנלים שעסקו בביטחון עצמי, דימוי גוף, בריונות ברשת, החרמות, גיל המעבר, תסמונת קדם וסתית, חדשנות באופנה, פגיעה מינית בילדים, טיפולי פוריות ועוד.
"בתצוגת האופנה של יובל כספית, שנקראה 'בראש מורם', כל מי שעלתה על הבמה, על המסלול מאחוריה בגדול נכתבו עליה מספר מילים. יכולתי לכתוב שאני אם חד הורית לשלושה ילדים, ויכולתי לבחור עוד מאפיינים מחיי, אבל היה לי ברור מה בעיקר חשוב לי לזעוק", אומרת שני, שמסבירה כי תשמח אם כל אחת ואחד ייקחו חלק בתובנות אליהן היא הגיעה במהלך 12 השנים האחרונות, בעקבות אירוע טראגי שחוותה.
האירוע התקיים סביב תאריך פטירתה של אחותה שרה, ולשני היה ברור איזה מסר חשוב לה להעביר. "לפני 12 שנה אחותי נפטרה מאנורקסיה, מסע מורכב וקשה שהשפיע ושינה את חיי. מאז אני פועלת בראש מורם למען קידום חדשנות ויזמות בקרב בני נוער, בדגש על גילוי הערך העצמי הייחודי המצמיח ביטחון שאינו מושפע מבחוץ, ושמהווה עבורם כלי ערך יקר להגשים ולהוביל אימפקט בעולם החדשני של היום".
נתחיל מהסוף, מה גרם לך לרצות להצטרף למה שהפך לחוויה כל כך עוצמתית?
"זה פורץ דרך בארץ ובעולם שבלוגרית כמו יובל כספית מקבלת אפשרות להוביל תצוגת אופנה בשבוע כל כך חשוב. יובל כתבה שהיא מחפשת אנשים שחוו סיפורים מעוררי השראה שבאמצעותם הם פרצו לדרך שלהם, וסיפרה שזה ייקרא 'בראש מורם'. היא כתבה שההכנסות מתצוגת האופנה שלה ילכו לאימהות חד הוריות, לחוגים עבור ילדיהן, וזה ריגש אותי מאוד. את המודעה הזאת ראיתי בשבוע של האזכרה לאחותי, לכן כתבתי לה שאני אם חד הורית, סיפרתי על אחותי וכיצד זה שינה את חיי והבעתי רצון להשתתף. היא מיד יצרה איתי קשר וביקשה שאפרט לה יותר".
יובל כספית ומוטי רייף בחרו בי
"אחרי הטרגדיה המשפחתית חשבתי שאני רוצה להעצים נשים ונערות, הבנתי שלא מדובר בכלל בדימוי גוף אלא בערך עצמי. אם אדם יסתכל על עצמו רק כגוף, הוא תמיד ימצא בעצמו דברים שהוא לא אוהב, אבל אם הוא יכיר בערך בעצמי שלו, גם הדברים החיצוניים שאולי היה רוצה לשנות בעצמו לא ישפיעו על איך הוא מתנהג בחברה. במשך עשר שנים הכנסתי בנות לבית שלי דרך הרווחה כבית אומנה, חלקן בנות שהוצאו מהבית והגיעו דרך בית משפט. התחלתי בהתחלה במעלה אדומים עם הנוער, ומאז אני מקדמת חדשנות ויזמות, בדגש לנוער, כדי להביא להם ערך ייחודי שלהם, כדי שיוכלו לעשות עם זה אימפקט ייחודי בעולם. היא ומוטי רייף בחרו בי, וזה היה מאוד מרגש".
הרגשתי שהבגד שבחרו לי נתפר עבורי
"הם חשבו בהתחלה על שמלה אחרת, אבל העבירו אותה לדוגמנית היחידה שבעצם צעדה בתצוגה. לבסוף בחרו לי שמלה של מעצב המפתח של שנה ג', דוד אוקס. אז לא ידעתי, ורק אחר כך נודע לי שהייתה לו תצוגת אופנה משלו בשבוע האופנה. זאת הייתה תצוגת אופנה מאוד עוצמתית, לא תצוגת אופנה של בגדים. היו מעצבי אופנה רבים, אבל הדגש היה סיפורים מעוררי השראה, דרך הבגד לספר את הסיפור. כל השבוע הזה היה שבוע מאוד עוצמתי, עם פאנלים חשובים מאוד. נוצרו שם חיבורים אישיים מדהימים מאחורי הקלעים. בדיעבד הבנתי שהבגד שלבשתי היה שייך לי, בגד שמספר אותי, זה היה מעורר השראה. התחברתי למעצב שאמר שהסיפור שלי זה הוא, זה הבגד שהוא תפר. השמלה הייתה מעור לבן, והיו שזורים בה חוטים שיצאו מבפנים לבחוץ, וזאת אני, שמצד אחת שקופה לאנשים, ומצד שני אדם מאוד דיסקרטי, פרטית. אני בוחרת מה להוציא החוצה, קיבלתי המון מהאירוע הזה".
מה לקחת מהחוויה הזאת?
"הבנתי מספר דברים: שעולם האופנה הולך למקוריות ואותנטיות, שהפער מצטמצם בין מה שאנחנו חווים במסכים, ברשתות חברתיות, בעיתונים ובפרסומות, לבין מה שאנחנו באמת רוצים להביא לקדמת הבמה - את האישה האמיתית, את הייחודיות של האדם, הגוף לא משנה, ואני מאוד התחברתי לזה, כי זאת אני.
אנשים בסוף מתחברים לאנשים אמיתיים, וצריך להעביר את כל זה להגדרות של עצמו. אנחנו יותר מחוברות לאישה שמתאימה את עצמה לבגדים מאשר ההפך, הרי בחיים לא נגיע לשלמות. לפני מספר שבועות הנחיתי אירוע האקטון של שוויון מגדרי ומיניות בריאה, הבנתי שהילדים בדור הזה פתאום צמאים לזה. אם ננתב את עולם האופנה והשיווק לייחודיות שבנו, למקוריות, המסחר יהפוך לגדול יותר, אנשים יתחברו יותר למה שהם מוכרים, והכל יהיה יותר עם משמעות.
הדבר השני שאני לוקחת מחזק את מי שאני היום. אני בעצם חוזרת לאותה הילדה שהייתי, ללא איפור. אני מאמינה בטבעיות, מאמינה שגם אם יש דברים שאני אולי צריכה לשנות בי חיצונית, אני לא רוצה לשנות כי זה מה שהופך אותי לייחודית ושונה. אני לא שמה על עצמי צבע בפנים, ואוהבת את השיער האפור שצומח לי על הראש. אני גם לא הולכת ליישר קמטים, כי כל קמט מסמל עבורי משהו ממני ומהחיים שלי, והבאתי את זה לבמה, הפעם לא כאותה הצעירה שהייתי אלא ממקום של כאב של אחותי".
אנורקסיה זה לא רק דימוי גוף
"אנורקסיה זה לא רק דימוי גוף, זה אובססיה להצליח במספר - המספר שעל המשקל, מספר ההצלחות בחיים, איך שאני רואה את עצמי במראה והניקוד שאני נותנת לעצמי. אנשים חושבים שהפרעות אכילה זה רק סביב ירידה במשקל. לרוב זה מתחיל משם, אבל הסיפור האמיתי זה ערך. מתוך הסיפור הכל כך קשה שאני והמשפחה שלי חווינו ושאנו חווים יום יום, אני מאמינה שמצאתי משמעות במה שאני עושה ושאני מביאה ערך לאנשים. מעבר לזה שאני מקדמת אותם טכנולוגית, חדשנות ויזמות, אני מביאה להם את הערך של עצמם, למצוא את עצמם ולהביא את זה לידי ביטוי. לא לנסות להיות מי שהם לא. זה הדבר השני שאני לוקחת מתוך הסיפור הזה, המקום הוא לא להיות עסוק בזה שאנשים יתאהבו בך, אלא קודם שתתאהבי בעצמך".
ללכת בין זהויות
לקראת סיום שני מבקשת לשתף את סיפורה האישי בהליכה בין זהויות, נדבך נוסף שסייע לה מאוד לעצב את השקפתה על העולם ואת מי שהיא היום ושאותו היא תכננה להביא לבמה אך בסוף בחרה להביא את הסיפור לקוראים, "גדלתי בהתנגשויות בין זהויות. נולדתי בארץ לזוג הורים אמריקאים, בשלב מסוים עברנו להתגורר בקנדה, ושם עבור החברה הייתי ישראלית. כשחזרתי לארץ הייתי עבור הסביבה קנדית, כשבתוכי בכלל הרגשתי ישראלית.
בנוסף, אבא שלי הוא רב ואמא שלי היא פרופ' לפילוסופיית החינוך, גיוון וקבלה, וזה די מתנגש עם דת. גדלתי במשפחה עם שתי השקפות עולם בכל הנוגע ליהדות, דת וחוקים ברורים. אמא שלי עסקה יותר במי אנחנו כבני אדם ובלקבל את כולם כולל המיניות והמגדר, וזה התנגש בבית. לקח לי המון זמן להבין שאני לא צריכה להיות קנדית או ישראלית, אני יכולה גם להיות באמצע, אני לא צריכה לבחור בהשקפת עולם של אמא או של אבא, ואפשר לחיות בשלום עם הכל ביחד. אין צורך להגדיר, אנחנו מאוד עסוקים בהגדרות.
אדם הנמצא במשבר זהות לא מבין שגם משבר הזהות הוא מקום. בתוך כל התהליך הזה שקרה לאחותי ובתוך התהליך של הטבעיות, רציתי להביא לבמה את האותנטיות שלי מעבר להכל. ואם כן יש צורך בהגדרה, אז אני מגדירה את עצמי כאדם עם זהות לא מובנת, וזה בסדר, זאת הזהות שלי. אדם שהוא ללא הגדרה, גם כששופטים אותו זה לא ישפיע עליו. בסוף אני לא משתייכת למשהו מסוים אלא שייכת לעצמי".
NathanWah | 16:18 13.04.23