מפגשים של פיוס
כבר שמונה שנים ששלי ודיויד ברין, תושבי מעלה אדומים, משתתפים במפגשים קבועים המתקיימים בין תושבי העיר, יהודים, לבין תושבים ערבים פלסטינאים מעזריה ואבו דיס; המטרה היא לפגוש את האנשים עצמם, בלי פוליטיקה ובלי דעות קדומות, ולמצוא את המשותף ; שלי מספרת על המפגשים והחברויות שנוצרו, על הבעיות המשותפות לנו ולהם ועל הרצון של כל הצדדים לחיות חיים שקטים, להתפרנס בכבוד ולגדל את הילדים
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
לפני כשמונה שנים, שלי ודיויד ברין, תושבי מעלה אדומים, ראו פרסום של לאה לובלין ז"ל, תושבת העיר, שבו שיתפה במפגשים קבועים המתקיימים בין מספר תושבים לבין ערבים פלסטינאים המתגוררים מעבר לכביש. "כשראיתי את הפרסום זה עורר בי סקרנות, לקח זמן עד שהחלטתי ששווה לנסות. אני לא מתייגת את עצמי כשמאלנית. זה בכלל לא הסיפור, אין כאן אמירה פוליטית, יש פשוט רצון משני הצדדים של אנשים רגילים הרוצים להכיר זה את זה", מסבירה שלי.
שלי אומרת שסביב נוהגים לשייך קבוצות תחת קטגוריות, וזאת הסיבה לדעתה שנדרשת "עבודה" לפגוש את הפנים האנושיות ולראות שלא כולם רוצים להורגנו ושיש לא מעט אנשים המתגוררים מעבר לכביש, באל עזריה, שעסוקים בחיי היום יום, בפרנסת הבית ובחינוך הילדים. למפגשים מגיעה קבוצה קבועה של יהודים ממעלה אדומים, וקבוצה קבועה מהכפרים הסמוכים אלינו - עזריה ואבו דיס. "אחרי שלאה נפטרה החליפה אותה קרן פרוייר בריכוז, והיום אנחנו הרכזים", מספרת שלי.
יש פרופיל המאפיין את המשתתפים?
"המשתתפים ממעלה אדומים ברובם סביב גילאי 50 ומעלה, וכולם נולדו בחו"ל. מהצד הערבי דווקא מגיעים צעירים יותר, סביב גילאי 35, חלקם עובדים כאן בעיר או במישור אדומים, ומכירים הרבה אנשים. יש לנו כאלה שעובדים במאפיית נאמן, ברמי לוי, יש אחד שעובד בסודה סטרים והוא עבר לדרום ונוסע בכל יום שעה וחצי לכל כיוון. בגלל שהחברה הערבית מסורתית, המשתתפים מהצד שלהם הם גברים, הנשים נשארות בבית עם הילדים".
מה קורה במפגשים?
"אנחנו נפגשים אחת לחודש במרכז נייטרלי ברחוב שבטי ישראל, חלקם נדרשים לאישור מיוחד כדי להיכנס. אף אחד לא מחמיץ את המפגשים, ובתקופת הקורונה נפגשנו בזום. בגלל הזום המפגשים היו הרבה יותר גדולים, פתחנו לכל הארץ, ומהצד הערבי הצטרפו מרמאללה, יריחו ואפילו אחד מעזה. אנחנו בכל פעם דנים בנושאים שונים, כשהרעיון הוא שפוליטיקה נשארת מחוץ לתחום. פעם דיברנו בנושא הסביבה, כשהיו חגים מקבילים כמו רמדאן ופסח, כל אחד בתורו סיפר זיכרונות מילדות על החגים. יש לנו יהודים, נוצרים, מוסלמים ולאחרונה הכנסתי גם בדואי. לא מזמן רצינו לצאת מהחדר ועשינו על האש באזור של דרום קדר, וזה היה מפגש מקסים מול נוף נהדר, עם אוכל טוב. הגיעו אליו גם ילדים. אנחנו שמים דגש על המשותף, ומבינים שבסוף רוב בני האדם - כאן ושם, רוצים להתפרנס, לשלוח את הילדים ללימודים טובים, לחוגים, לאכול בריא ועוד. יש בינינו לא מעט מהמשותף. פעם אחת גם עשינו תפילה משותפת, זה היה עוצמתי. לצערי, כשהצטלמנו באירוע שעשינו על האש, המוסלמים ביקשו שלא נפרסם בפייסבוק מחשש לתגובות לא אוהדות מאנשים שיתקשו להבין את הרעיון".
מה למדת דרכם?
"אנחנו נוטים לחשוב שכולם שם מסכנים ועניים, אבל כשעשינו על האש הם הביאו שפע של אוכל. מצד שני, כשסיפרתי על החופשה האחרונה שלי הבנתי שחלקם לא ראו ים מעולם, חוץ מים המלח. אין להם מושג מה זה באולינג, ואין להם כסף לחופשות בירדן או לטוס משם לארצות אחרות. חלקם לא יצאו לחופשה כי הם פשוט חוששים לפספס עבודה. השכר ברשות נע סביב 2,500 שקלים, ומי שעובד אצלנו ישתכר סביב 7,000- 6000 שקלים.
יש להם באבו דיס אוניברסיטה שבה 12,000 סטודנטים שלומדים הנדסה ורפואה. המבוגרים פחות מבלים באינטרנט, והילדים אוהבים טיק טוק כמו אצלנו. בעזריה יש שני מגרשים, ארבעה קבוצות כדורגל ואין בכלל פארקים. 90 אחוז מהילדים מסיימים בגרות של הרשות, וילדים מחינוך מיוחד ברובם אינם במסגרת, כי אין. הרוב מתחתן בשידוך, ללא מפגשים מקדימים לפני.
באחת הפעמים הארגון סידר להם סיורי משפחות, מדובר על המון אישורים כדי לצאת. אני התבקשתי להיות במעבר, והגיעו משפחות לבושות חגיגי, הילדים עם תיקים על הגב, והבנות עם סרטים בשיער. הם נסעו לטייל בגן חיות. אומנם קשה לחיות כאן עבורם, אבל בסופו של דבר יש להם פה את המשפחה, ולמרות הקושי הם אוהבים את המקום.
פעם אחת שאלתי אותם במה הם מתגאים, באופן מפתיע הם לא הבינו את השאלה. הסברתי שזה יכול להיות משהו קטן כמו להצליח לנגן מנגינה בגיטרה, אבל במנטליות הזאת הם כנראה פחות מתעסקים בחלומות וגאווה, זאת תפיסה מערבית ולכן השאלה הייתה להם זרה.
באחת הפעמים, יסין, רכז מוסלמים, הביא את הבן שלו בן השבע, והוא לא יודע עברית. הוא בעיקר נהנה מהכיבוד ולחץ לנו ידיים, אבל הוא בטוח יצא בחוויה חיובית ולמד שהיהודים נחמדים. כשאני מאזינה לרדיו ירדן אני לא שומעת דברים חיוביים על הארץ, גם אנחנו לרוב שומעים על עזריה רק כשיש גניבות ופריצות, אבל דרך המפגשים לומדים שהרוב לא סובב סביב פשע.
מסתבר שבעיית הפקקים והכביש שיפתור את זה וטרם נפתח, היא נושא המעסיק את שני הצדדים. זו לחלוטין בעיה משותפת. עלי ג'עפר סיפר כי בעיית הפקקים מטרידה ביותר, "יש כביש המגיע מצפון לדרום, כשכל הרכבים מתרכזים בכיכר הכניסה לעזריה, ובכל יום נאלצים להתמודד עם הפקקים. אני לא מבין למה לא פותחים כביש שיקל עלינו".
אתם מתגוררים במעלה אדומים, מעבר לקו הירוק אין התנגשות בפעילות שלכם לתפיסת העולם?
"אנחנו מאמינים שאנחנו צריכים לגור כאן במעלה אדומים, אנחנו לא מגדירים את עצמנו שמאל או ימין, אנחנו והמוסלמים איתם אנחנו נפגשים לא מדברים פוליטיקה. אנחנו מאמינים שצריך לפגוש אנשים, לקיים שיח משותף, ובסופו של דבר רוב האנשים רוצים לחיות בשקט, בחברות ושכנות טובה".
שובל | 11:34 29.10.23