הנס של טובול
דוד טובול, תושב מעלה אדומים, בן 81, אב לארבעה, נפצע באורח אנוש בפיגוע הדריסה בשוק מחנה יהודה בערב יום הזיכרון האחרון; על הפיגוע: "אני לא זוכר כלום מהפיגוע, פתאום נדרסתי, כיסחו אותי וזהו"; כעת, עם שחרורו מבית החולים ורגע לפני השיקום בתל השומר, הוא אומר: "אני מבקש את הדברים הכי פשוטים. אני אדם אופטימי, תמיד אופטימי"
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
משה ניסנבוים
"אני רוצה לחזור לחיים", אומר דוד טובול, תושב מעלה אדומים, בן 81, מיד עם שחרורו מבית החולים שערי צדק בירושלים, שם טופל מאז שנפצע באורח אנוש בפיגוע דריסה בשוק מחנה יהודה בערב יום הזיכרון האחרון. בימים אלה טובול מתחיל את השלב הבא בהחלמתו, בשיקום במחלקה הנוירולוגית בתל השומר.
לא זוכר כלום מהפיגוע
כזכור, ב-24 באפריל נפצעו חמישה בני אדם בפיגוע דריסה בירושלים, לאחר שמחבל, תושב מזרח העיר, שעט ברכבו לעבר הולכי רגל שחצו את מעבר החצייה בצומת הרחובות אגריפס-כי"ח ופגע בהם.
טובול, תושב מעלה אדומים, אב לארבעה, היה אחד הפצועים בפיגוע, שממנו הוא לא זוכר כלום. "הייתי במקום כי קבעתי פגישה עם עורך דין באיזה עניין", הוא אומר. "הכל היה טוב, ניסינו לחצות את הכביש, ופתאום נדרסתי, כיסחו אותי, וזהו. אני לא זוכר כלום מאותו רגע, לא זוכר לא את הבום, לא את הכיסוח, לא את הדריסה, כלום".
5% סיכוי לשרוד
אלירן, בנו של טובול, מספר כי "הזיכרון האחרון של אבא היה שהוא נמצא על המדרכה, והזיכרון הראשון שלו אחרי הפיגוע היה כשהתעורר בטיפול נמרץ, ואז הרדימו אותו שוב ושוב. כחודש וחצי אחרי הפיגוע סיפרנו לו מה קרה. עד לרגע זה אבא לא זוכר שום דבר מהפיגוע. הוא יודע רק מה שאנחנו סיפרנו לו, שהוא עבר פיגוע דריסה ושהמחבל נוטרל ומת. אחרי הפיגוע הרופאים נתנו לאבא 5% סיכוי לשרוד, והם אמרו שאם הוא ישרוד בכלל אז הסיכויים שהוא יצליח לתפקד כמו שהוא מתפקד עכשיו - הם 5% בערך. הרופאים הכינו אותנו לכך שהוא ישכב במיטה כל החיים שלו, אם הוא בכלל יחיה. לכן הם קוראים לו נס רפואי".
נלחמים על חייו
לבני המשפחה נודע שדוד היה מעורב בפיגוע דרך עורך הדין שאותו פגש טובול, ושנפגע יחד עמו. טובול, שלא היו עליו מסמכים מזהים, פונה לבית החולים שערי צדק.
"התחלנו לחפש לאן פינו את הפצועים", אומר אלירן, "אבא ספג את המכה החזקה ביותר והיה פצוע אנוש. כוחות ההצלה חשבו שהוא מת. כשהגיע לשערי צדק הרופאים היו מאוד אמיתיים. לנוכח המצב והניסיון שלהם, הם תיארו בפנינו בדיוק את מצבו ואמרו שהוא במצב קשה מאוד עד אנוש. הידיעות שיצאו מבית החולים היו ש'נלחמים על חייו'".
יצא מכלל סכנה
אלירן ממשיך ומספר כי "הטיפול באבא היה מאוד אינטנסיבי מצד כולם, הרופאים והאחיות. היה עדכון יומי של מה קורה. אחרי שבוע התחלנו להיות יותר מעודדים. הוא יצא מכלל סכנה מיידית, אבל עדיין היה רדום. הוא התעורר בטיפול נמרץ. בהתחלה ההתעוררות ניכרה רק במצמוץ של העיניים. במצמוץ הראשון של העיניים הייתה התרגשות גדולה אצלנו ואצל הצוות. בכל שלב הייתה התרגשות גדולה, אם זה כשהוא תפס לנו את האצבע, או כשהוא הזיז את הרגל ואת היד. אחרי עשרה ימים בטיפול נמרץ הוא הועבר למחלקה הכירורגית. במחלקה הכירורגית הייתה התקדמות בקצב ממש מהיר, הוא חזר לאכול ולשתות, 50% גוף מתפקד. הוא מדבר כיום, אומנם יש עדיין קצת בלבול מכל התקופה של ההרדמה ומכל התרופות והתקופה הממושכת בה שכב הזאת במיטה. כל הצוות של בית החולים - רופאים, מנהלי מחלקות, אחיות וכוח עזר - עשו מעל ומעבר. גם אנחנו, המשפחה, כל הזמן ליווינו את אבא. כל פעם מישהו מהמשפחה ישב איתו, וקצב ההחלמה שלו היה הרבה יותר מהיר ממה שציפו הרופאים".
ד"ר שורץ: "החלים באופן מעורר השראה"
"דוד הגיע אלינו במצב אנוש, הוא היה מונשם זמן רב והייתה סכנה אמיתית וממשית לחייו", אומר ד"ר אלון שורץ, מנהל יחידת הטראומה בשערי צדק, "באופן מעורר השראה, דוד חזר לדבר והחל לאזור כוחות מחודשים. מעורר השראה לראות אדם כמוהו מוצא את הכוחות להחלים, מתלוצץ עם הרופאים וחוזר לעצמו. אני מודה לכל מי שלקח חלק בטיפול בו - מצוות חדר הטראומה, דרך האחיות המסורות, הרופאים, העובדות הסוציאליות, צוות הטיפול הנמרץ, צוות המחלקה הכירורגית ועד כל יתר הצוותים שסייעו".
מבקש את הדברים הפשוטים
טובול מספר כי "אני מייחס את ההחלמה שלי בעיקר לרופאים, וזה גם השגחה מלמעלה. פשוט לא האמנתי איזו כמות של אנשים התגייסה סביבי בשערי צדק. ישבתי בבית החולים ובכיתי מרוב האהבה והתמיכה שקיבלתי מכולם - הרופאים, האחים, האחיות, המנקה ובנות השירות הלאומי. כולם טיפלו בי מאוד טוב.
אני מקווה שאוכל לרדת לבד מהמיטה, לדרוך על הרגליים, לחזור הביתה, להתקלח לבד, לחזור לטייל קצת, לנסוע לים המלח. אני מבקש את הדברים הכי פשוטים. אני אדם אופטימי, תמיד אופטימי".
אלירן מסכם ואומר: "אין כמו אבא, הוא יצליח".
(צילום: אפרת פרגון, שערי צדק)
מעיין | 11:32 29.10.23