אמא ואני
רעות אסולין, נשואה ואם לארבעה, הייתה קוסמטיקאית מצליחה ומבוקשת עד לאירוע ששינה את חייה; לפני שש שנים היא עברה תאונת דרכים קשה כשהיא ברכב עם ארבעת ילדיה, וזה היה הרגע שבו החליטה שהיא עושה שינוי; היא למדה קורסים של גוף נפש, הילינג, תקשור, הנחיית סדנאות והתמחות בהורות ומשפחה, ולפני כחודש הוציאה מארז מרשים של פעילות מקרבת בין אימהות לילדים
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
רעות אסולין, נשואה ואם לארבעה, מומחית לתקשורת מקרבת, יזמה בניית מארז ייחודי - "אמא ואני", המאפשר לכל אמא זמן משמעותי ומודל של אהבה על ידי הקשבה מקרבת ומשתפת עם ילדיה. רעות מלווה את האימהות בקליניקה שלה, שם היא מקיימת סדנאות לאימהות וילדות.
רק לפני חודש הוציאה רעות את המארז המרשים, הן מבחינת העיצוב והן מבחינת התוכן, וכבר למעלה ממאה אימהות נהנות ממנו. המארז חושף את המשתמשים בו לחמשת החושים, והיתרון הייחודי שלו הוא שהוא מותאם לעשר דקות של פעילות בלבד בכל פעם, כך שהתירוץ: "היום שלי עמוס", אינו תופס מקום.
עד לפני שש שנים רעות הייתה קוסמטיקאית מבוקשת. היא התגוררה במעלה אדומים, ולאחר מספר שנים היא ומשפחתה עברו לענתות. "רוב זמני אני עדיין במעלה אדומים, הילדים בחוגים בעיר ואני גם עושה את הקניות שלי במעלה אדומים", היא מספרת.
התאונה ששינתה את חיי
"האירוע ששינה את חיי קרה לפני שש שנים. הייתי ברכב עם ארבעת הילדים שלי, שעת ערב, היה כבר חשוך והייתי ממש בכניסה ליישוב. לרגע קטן הסטתי את המבט לאחור כדי לראות את הבת הקטנה שלי, שהייתה אז בת שלוש ונרדמה, ונכנסתי בעוצמה בעמוד תאורה. הרכב נמעך לגמרי, ראיתי דם, ובעיקר מה שזכור לי זה שהיו שקט ודממה ברכב. הכל היה עניין של שניות. זה היה פחד נוראי. חיכיתי לסימן חיים כמו שאמא ממתינה לבכי של תינוק אחרי לידה. אחרי מספר שניות של דממה פתאום התחילו צעקות ובכי, ואני הרגשתי הקלה", מספרת רעות ועיניה מתמלאות בדמעות כשהיא נזכרת באותו הערב. "ראיתי דם, המסך התנפץ, שמעתי צרחות היסטריות מסביב, והרכב התחיל להעלות עשן. הבנתי שאני לבד ושאני חייבת לתפקד. בשניות האלה הרגשתי פחד נוראי שאולי הרכב עומד להתפוצץ ושאנחנו כולנו במלכודת. פתחתי מהר את הדלת לבתי הבכורה שישבה לידי, והוריתי לה לצאת. הדלת שלי הייתה מעוכה, אי אפשר היה לפתוח אותה. הפעלתי כוח מטורף כדי לפתוח את הדלת, עד כדי כך שהכבאים שהגיעו אחר כך נדהמו שהצלחתי. חילצתי את עצמי ומיד רצתי להוציא את הילדים מאחור. באותם רגעים כבר התחילו להגיע המון אנשים מסביב".
מצב חרום
"רבש"צ היישוב עדכן את בעלי, ותושבת היישוב, שהיא אחות במקצועה, הגיעה למקום, ראתה את היד והרגל של הבת הקטנה שלי ואמרה מיד שנראה לה שמשהו לא תקין ושכולנו צריכים להתפנות מידית. עד שהגיע האמבולנס הבן שלי אמר שהוא מתקשה לנשום", מספרת רעות ואומרת שבמשך מספר שנים היא הרגישה נקיפות מצפון שלא היא זאת שהזמינה את מד"א. אמבולנס אחד בלבד הגיע לכל החמישה שהיו ברכב, אך כשהוא החל בנסיעה כבר הובן שמדובר במצב חרום ומיד הוקפץ אמבולנס נוסף שהמתין להם בחיזמה. "בעלי הספיק להגיע לאמבולנס, ותוך כדי נסיעה כל רגע הבנתי שקורה משהו נוסף. בדרך כבר התחלתי להבין שמדובר באירוע רציני, התקשרתי מהאמבולנס לאמא שלי שגרה בפסגת זאב, אמרתי לה שקרתה תאונה ושתגיע מיד לעין כרם".
הילדים בחדרי ניתוח
קשה לרעות לדבר על אותה התקופה, עיניה מוצפות בדמעות והיא מספרת כיצד בדיעבד ניחמה את עצמה שהאירוע הסתיים בניסים רבים. "זה אזור שהולכים בו הולכי רגל רבים, ובערב אנשים רצים במסלול הזה, זה היה יכול להסתיים אחרת. כשהגענו לחדר הטראומה בעין כרם, זה הרגיש כאילו חיכו רק לנו, החדר היה ריק. ביקשתי שיבדקו קודם את הילדים. הכל היה עניין של שניות. פתאום הרופא צעק להוציא את כולם החוצה, ותוך שניות אופיר היה מורדם ומונשם בחדר הניתוח. נקרע לו הטחול והיה לו דימום בראש. כל שנייה קרה סביבי משהו אחר, ואני לא מצליחה לעכל. הוא היה בטיפול נמרץ, הבת הקטנה שברה את עצם הגדילה ברגל והיה לה גם שבר מורכב ביד כך שגם היא נכנסה לחדר ניתוח, ושני הילדים הנוספים היו אחת עם מכות יבשות ואחר עם קרע בקרנית".
התפללתי לאלוהים שייקח אותי
"בכל אותו הזמן, בגלל האנדרנלין שבגופי לא הרגשתי כלום, ואז בבת אחת הרגשתי כאב חד. מסתבר שהייתה לי פריצת דיסק, ובמשך מספר שעות לא הצלחתי לדבר בגלל שהייתי בטראומה. כולם בסופו של דבר השתקמו, אך הפצע הנפשי עדיין איתנו. הסתובבתי שנים עם רגשות אשמה, הילדים מטופלים עם סוסים וטיפול באומנות, ואצלי התפתחה פיברומיאלגיה. כאמא זה מאוד קשה, היו לי המון רגשות אשמה, לקח לי זמן לסלוח לעצמי. היו לילות שהתפללתי לאלוהים שייקח אותי".
החלטתי לא לחזור לקוסמטיקה
"בזכות בעלי אני נוהגת היום. כשיצאנו מבית החולים הוא התעקש שאנהג, הוא אמר לי: 'כשנצא מבית החולים, את תוציאי את כולם'. הוא התעקש. לקח זמן, וכשעליתי על הרכב כל הדרך רעדתי ובכיתי. קיבלנו חיבוק ענק מהיישוב, הם דאגו לנו לאוכל ועוגות, הבית היה מקושט. תקופה ארוכה דיברתי אל עצמי וידעתי שיש לי את כל הסיבות לשקוע, אבל אני חייבת להעסיק את עצמי. בזמן של השיקום מהפציעות של כולם החלטתי להיות עסוקה ולשפץ את הבית. זה היה קרוב לחג פורים, והוצאתי את הילדים לתהלוכה ביישוב. לילדה שהייתה עם כיסא גלגלים אמרתי שהיא נסיכה על כרכרה, ועיצבנו את כיסא הגלגלים שלה. לבן שהיה לו המטומה קשה בעין אמרנו שהוא שודד ים. הילדים היו מאושרים באותו החג. למרות שהייתי קוסמטיקאית עם יומן מלא, הבנתי שלשם אני כבר לא חוזרת, גם בגלל הכאבים".
לעטוף את הילדים
"באותה התקופה הרגשתי שאני חייבת לעטוף את הילדים כמו בימים שהם היו תינוקות. עשיתי כל מיני פעולות שהרגשתי שהשפיעו עליהם לטובה. אחרי שנתיים, כשהבכורה הגיע לגיל ההתבגרות, הגיל שמחפשים ריחוק והסתגרות, זה פתאום הציף בי את אותה התחושה שהייתה לי אחרי התאונה, שאני מאבדת אותם. זה החזיר אותי לאותה נקודה. התחלתי לעשות פעולות שלימים בניתי מהם את הערכה שפיתחתי".
קבוצת מיקוד
"בכל פעם אחרי שעשינו משהו יחד, בלילה במיטה הרהרתי בדברים שעבדו מדהים, והתיישבתי לכתוב אותם. כתבתי את המשמעות והערך מאחורי המעשים שעשינו, זה פשוט נשפך ממני על המחשב. הבנתי שאני חייבת ליצור מהרעיונות שלי משהו ויזואלי. בהתחלה הכנתי משהו פשוט בקופסה שהכנתי ועיצבתי בעצמי. כדי להבין שזה עובד גם על ילדים אחרים ולא רק על הילדים שלי, הקמתי קבוצת מיקוד עם 12 אימהות ממגזרים שונים - חרדית, אליטיסטית, עקרת בית, אשת קריירה ועוד. התגובות מקבוצת האימהות היו נלהבות, ויצרנו מפגשים כדי לדייק את הערכה. במקביל סגרתי את הקליניקה של בקוסמטיקה וחילקתי את כל הציוד, התחלתי ללמוד קורסים של גוף נפש, הילינג, תקשור, הנחיית סדנאות והתמחות בהורות ומשפחה".
ערכת אמא ובת
עשר דקות של השקעה
"'אמא ואני' זה מארז לחיזוק הקשר ההורי, מארז ייחודי שכולל את חמשת החושים. מדובר בערכה מדהימה ושובת לב, וניתן לרכוש אותה גם כמתנה יפהפייה. בערכה המעוצבת יש חליטות צמחי מרפא עם הסבר ממה מורכב כל דבר, קרם שנעשה בפיתוח ייחודי להרגעה ושלווה עם שמנים אתרים, שעון חול כדי להקדיש לכל אחד זמן איכות של עשר דקות שבהן יש התנתקות מהסביבה, ללא מסכים. בחמש הדקות הראשונות, אחרי שמכינים חליטה, מתחילים עם דמיון מודרך, האמא מטמיעה על הפנים של הילד את הקרם ומקריאה קטע מדמיון מודרך. בחמש הדקות הנותרות ישנן 44 שאלו המאפשרות לתקשורת מקרבת ולפתרון סוגיות שונות בין האמא והילד".
"כשיש חוסר נחת אי אפשר לפתור בעיות, וברגעי נחת לא רוצים לפתור בעיות. דרך הערכה, בשלווה וברוגע, שולפים בכל פעם רק שתי שאלות. למשל: על מה בחייך את מודה? מהן הנקודות שמביאים אותך למחלוקת? על יחסים במשפחה או בין אמא לילד, על החוזקות שיש לכל אחד. במקביל, כשעונים על השאלות שותים את תה הצמחים שבערכה, ולבסוף יש משפטים שהאמא בוחרת לומר כסיכום, כמו: הייתה לי חוויה מדהימה, אני פה תמיד בשבילך, וגם משפטים שמגיע לאמא לשמוע מהילד. זה מגיע עם חוברת של טיפים. המטרה היא ליצור תקשורת מקרבת ולהביא לכך שהאמא והילד ירגישו שהם מתחילים באותה נקודת פתיחה. כל מארז שנקנה משמח אותי, ואני רוצה שהוא יהיה נגיש בכל בית. הרבה אימהות קנו לעצמן או לחברות את המארז, היו כאלה שקנו מתנה ללידה שלישית עבור האם והילדים שבבית והיו גם בעלים שהפתיעו את הנשים שלהם.
אני גם עושה מפגשי אימהות ובנות עם הערכות, ובאמת ממליצה לכל משפחה".
עדן | 11:11 29.10.23