מרחב בטוח. גם בתוך הבית
יהודית גפן, MSW, מטפלת בילדים ובני נוער עם התנהגות מינית לא מותאמת ופוגעת במרכז מיטל בשער בנימין, בטור מיוחד על מוגנות מינית בתוך הבית
פורסם בתאריך:
כששומעים שאני מטפלת בילדים ונוער עם התנהגות מינית לא מותאמת ופוגעת, התגובות מעורבות ומגוונות, אבל תמיד משהו במרחב מתעורר: ''את ממש פוגשת את אלו שפוגעים? באמת את יושבת איתם באותו חדר?' – יש קושי אמיתי לשאת את זה שהם הילדים שלנו. ובאמת, אלו ילדים שמגיעים ממשפחות טובות. ממש משלנו. כאלו שאנחנו רוצים שיהיו חברים של הילדים שלנו.
לצערנו, ילדים ובני נוער רבים שפגעו, עשו זאת בתוך המשפחה. באחים ובאחיות שלהם.
נתון שחשוב להכיר הוא כי 45% מהמטופלים במרכז מיטל בשער בנימין הם פגיעות בתוך המשפחה. מספר כה גדול שבלתי נתפס לעכל אותו. כדאי שנתחיל לדבר עליו.
השיח על מוגנות מינית והדיבור על חשיבות התיווך למיניות בריאה מקבלים מקום מרכזי יותר מבעבר. נראה כי להורים כיום ישנה מודעות גדולה יותר להתבונן על הנושא ועל הקשר בין תיווך למוגנות, אך עדיין האינסטינקט אומר להיזהר מאלו שבחוץ. בתוך הבית ניזהר פחות.
לפני זמן שוחחתי עם חבר ליישוב שבו אני גרה, אבא לילדים. כשסיפרתי לו במה אני עובדת הוא אמר לי: ''אני מרגיש שזה לא בריא לפחד מפגיעות בתוך המשפחה, זה אומר שאני צריך לחשוד בילדים שלי ואני לא רוצה את זה. איך אני אגדל אותם בבריאות ככה?''.
אז מה באמת אפשר לעשות? איך אנחנו מגדלים ילדים בריאים אבל גם מוגנים ושמורים מפני פגיעות ומפני פוגענות גם בתוך הבית?
רוב המקרים שמגיעים אלינו למרכז הם ילדים-נערים שפגעו כשהיו בני 14-11, בזמן שההתפתחות המינית הגופנית שלהם מתקדמת בקצב שאינו תואם את ההתפתחות הרגשית. מה עוד מאפיין אותם? הם טובים, מתוקים, יצירתיים, אחים טובים לאחים שלהם, ושיח רגשי עוד לא מפותח אצלם. הם חשים התעוררות מינית, אך הידע שלהם מסתכם במה שמגיע משיעור מיניות בריאה או משיח עם חברים וחשיפה לתכנים מיניים במדיה. והם חסרי אונים עם ומול הגוף שמתעורר.
כשהילד-נער מתחיל את גיל ההתבגרות, הגוף שלו מתעורר ומוצף מינית בקלות – בלי סדר גבול וארגון. בגיל הזה, הבשלות הרגשית ההתפתחותית עוד בתחילת דרכה, אבל הגוף כבר משדר הורמונים של מיניות בעוצמה שהולכת וגדלה. יתרה מכך, אם הילד-נער התמודד בילדות עם בעיה של ויסות חושי, יש סיכוי טוב שגם בנעורים הוא יחוש את הגוף שלו מתעורר בעוצמה גבוהה יותר מאחרים.
כדי להעמיק את ההבנה בנושא, חשוב לשים לב להבדל בין משיכה מינית לבין התעוררות מינית, ובמיוחד התעוררות מינית בשנים הראשונות של גיל ההתבגרות. בנוסף לכך, חשוב לכם ההורים לדעת כי ההתעוררות הגופנית הזו מתרחשת לעיתים גם ביחס לחברי משפחה; קטנים כגדולים.
כשזה קורה, לילד-נער הזה אין מושג שההתעוררות הגופנית אינה אומרת דבר על משיכה. לפעמים יכולות לעלות אצלו מחשבות שהוא רע, סוטה, מוזר. הפחד ממה שקורה בגוף הולך וגדל, ואיתו הצורך בהסתרה. איש אינו מספר לו שמה שקורה בגוף הוא טבעי, בריא, אקראי וחולף. לרבים מהם אין מי שהם יכולים לדבר איתו על הנושא בפתיחות ולחשוב איתו איך ניתן להרגיע את הגוף ולהמשיך הלאה.
כשהבלבול מציף, החרדה מתעוררת, ועימה עולים חששות, רגשי אשמה ופחד והרבה בדידות בתוך כל זה.
כהורים אתם יכולים לשים לב מתי הילד-נער שלכם מתחיל את גיל ההתבגרות. לעיתים ניתן לראות סימני התבגרות ראשונים או לחוש בבטן ההורית שלכם שהוא שם. הורים רבים רוצים שהילדים-נערים שלהם ישוחחו עימם בנושא. הם רוצים להיות שם בשבילם ולהרגיע, אך הם מתקשים ליזום זאת. לעיתים הם חוששים שהבן לא ירצה בכך, חוששים ממה שישמעו אם יפתחו את הנושא עם הבן, חוששים שלא ידעו מה להגיד, או שלא ידעו מה נכון לענות, חוששים להציף מחשבות שאולי לא קיימות ולייצר בעיות שעוד לא נוצרו.
ממפגש קליני עם מתבגרים רבים אני מכירה את האמביוולנטיות בשיח עימם. את התחושה שנעה מרגע כן לרגע הודף. התפקיד שלנו כהורים ובמיוחד אבות למתבגרים הוא להעז לדבר עם הילדים-נערים שלנו, לפתוח את הנושא קצת ועוד קצת. לא שיחה אחת רשמית ומלחיצה, אלא רצף של דיבורים קצרים שפותחים למתבגרים הצעירים שלנו דלת. לנצל הזדמנויות בתוך השיגרה כדי לייצר שיח בנושא. ''חשבתי עליך היום בהקשר ל... לפעמים בגילך זה יכול לעורר הורמונלית את המערכת המינית. רציתי להגיד לך שאם זה קורה לך זה טבעי ונורמלי. גם לי זה קרה בגילך'', "עם הזמן זה יקבל מעט יותר סדר, ושבסוף התהליך זה יתחבר למשהו גדול: לקשר לשייכות, לזוגיות ולהמשכיות", או יותר גלוי: ''אתה יודע, אני חושב עליך לאחרונה. כשהייתי קרוב לגילך התמודדתי עם עוררות מינית של הגוף בסיטואציות מביכות ולא קשורות. רציתי שתדע שזה ממש טבעי ושזה מתישהו נרגע, שזה לא אומר עליך כלום, ושלוקח זמן ללמוד לנהל את זה',' ועוד כיד הדמיון שלכם ולפי הסיטואציות המותאמות שלכם. במילים שלכם.
דברו במסר שהוא גם ישיר וגם עקיף. שיאפשר למתבגר להגיב או לבחור לשתוק. דברו קצר, חכו לתגובה, אל תיעלבו אם היא לא מגיעה. אל תרפו מהילדים-נערים שלכם, ואחרי זמן המשיכו את השיח מיוזמתכם שוב. ''אתה זוכר שזרקתי על זה אז... אז היום שוב חשבתי עליך ורציתי לשאול מה שלומך". ועל הדרך תציפו עוד מחשבות שאולי מתעוררות ותנרמלו את ההתעוררות הגופנית. הבנה שזה הורמונלי, טבעי וחלק מההתפתחות הקסומה של הגוף, תרגיעו חרדות – תאמרו שזה לא אומר עליהם כלום ושאתם פה בשבילם, כדי לשמוע את הפחדים ואת המחשבות. אתם יכולים להוסיף טיפים להרגעת העוררות המינית – יש כאלו שהסחת דעת והתעסקות במשהו אחר מרגיעה אותם, וגם אם לא, תמיד אפשר ללכת למקום פרטי ולהירגע.
לסיום, הורים יקרים, ובמיוחד אבות למתבגרים צעירים, העזו להיות הורים שמשוחחים, שפותחים, ובעיקר תקשיבו לבטן ההורית שלכם. תזכרו שאתם מרגישים גם בשביל הילדים שלכם, ושיש לכם יכולת מדהימה להיעזר ברגשות שלכם בשבילם. בשביל לסייע להם לקבל תשובות, בשביל לסייע להם להבין את עצמם. אם יש דאגה שמציקה לכם בבטן, אל תתעלמו ממנה ואל תישארו איתה לבד, ואם אתם מתקשים לפתוח עליה שיח, תתייעצו עם איש מקצוע ותחשבו יחד איך לעשות זאת. בשבילם ובשבילכם.
מרכז מיטל הינו מרכז טיפולי המטפל בילדים ונוער עד גיל 18 שנפגעו פגיעה מינית או ילדים ונוער עם התנהגות מינית לא מותאמת עד פוגענית. מרכז מיטל פועל מטעם עמותת 'בית לכל ילד' ובפיקוח ומימון משרד הרווחה והביטחון החברתי.
הפנייה לטיפול בשלוחת מרכז מיטל במעלה אדומים הינה דרך אגף הרווחה והשירותים החברתיים בעירייה.
לתגובות ניתן לשלוח מייל [email protected]
בתמונה: יהודית גפן. צילום: פאני אלימלך
תגובות
