המסע של ליזי מנסורי מהתהום אל קדמת הבמה: כבר לא שקופה
לפני שנתיים היא הייתה "נציגת השקופים", מתמודדת נפש שנאבקה במערכת; היום, כסטודנטית לשיקום באמצעות אמנויות, היא חוברת לד"ר היילי רוזנבלום כדי להוביל שינוי חברתי; ב-3.2 הן יפתחו יחד את אירועי "פברואר יוצא מן הכלל" במעלה אדומים: "אני פה כדי שלא תצטרכו להיות לבד בדרך"
פורסם בתאריך:
לפני כשנתיים פורסמה כתבה על ליזי (עליזה) מנסורי – אז נציגת "השקופים", מתמודדת נפש, אם לחמישה, אשת עשייה קהילתית, אישה שידעה משברים, נפילות, וגם תקומה. היום, שנתיים אחרי, הסיפור ממשיך – אך נקודת המבט השתנתה. לא עוד רק הישרדות, אלא בחירה מודעת בשיקום, בהכשרה מקצועית, ובהובלת שינוי.
"כשאני מסתכלת אחורה", אומרת ליזי, "אני רואה אישה שנלחמה יום-יום כדי להחזיק את הראש מעל המים. היום אני לא רק שורדת – אני בונה דרך. לעצמי, ולאחרים".
איפה הייתי? המציאות מאחורי השקיפות
ליזי לא מסתירה את עברה – להיפך. היא מדברת עליו בגלוי, מתוך הבנה שדווקא שם נמצא המפתח לשינוי חברתי אמיתי. התמודדות נפשית ממושכת, דיכאון לאחר לידה, חרדות, פיברומיאלגיה, פוסט־ טראומה ופגיעות פיזיות – כל אלו לא היו עבורה “פרק חולף”, אלא מציאות יומיומית נוקבת.
זו הייתה מציאות של תורים ארוכים, חוסר מענה, בדידות, ולעיתים תחושת שקיפות צורבת מול המערכת. “היו רגעים שהבנתי שאם אין לי מישהו שמחזיק אותי – אני נופלת בין הכיסאות. לא כי אני לא רוצה עזרה, אלא כי אין מענה מותאם, אנושי, זמין ומכבד.” דווקא מהמקום הכואב הזה נולדה העשייה: הרצאות, הסברה, קידום מודעות, פעילות קהילתית, וחיבור בין מתמודדים, משפחות ואנשי מקצוע. עשייה שלא צמחה מתוך תיאוריה – אלא מתוך החיים עצמם.
איפה אני היום: בין גוף לנפש, בין כאב למשמעות
היום ליזי היא סטודנטית לשיקום הוליסטי באמצעות אומנויות במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, בקמפוס וינגייט. הבחירה בלימודים אקדמיים לא הייתה מובנת מאליה עבורה. “רציתי ידע. כלים. שפה מקצועית. רציתי לקחת את הניסיון האישי שלי, ולעטוף אותו באחריות, בלמידה, ובהבנה עמוקה של תהליכי שיקום.”
הלימודים חיברו עבורה בין גוף לנפש, בין טראומה ליצירה, ובין כאב למשמעות. הם אפשרו לה לראות את ההתמודדות לא רק כקושי – אלא גם כבסיס לצמיחה, זהות, וחוסן. “אני עדיין מתמודדת נפש. זה לא נעלם,” היא מבהירה בכנות, “אבל היום יש לי עוגנים. הבנה. בחירה. והיכולת ללוות אחרים בדרך – בלי לשפוט, בלי למהר, ובלי להבטיח ניסים.”
שליחות ציבורית: לא לחכות בתור
מתוך המסע האישי והמקצועי, ליזי מבקשת להציף מסר ברור לציבור ולמקבלי ההחלטות: בריאות הנפש לא יכולה להישאר בשוליים. התורים הארוכים, המחסור באנשי טיפול, היעדר מענים בקהילה הבוגרת והפער בין הצורך לבין המציאות – כל אלו אינם גזירת גורל.
"אנשים לא צריכים להגיע לקריסה כדי לקבל מענה. אפשר וצריך לפתח מסגרות קהילתיות, שיקומיות, משלימות ומכבדות – שמחזיקות את האדם, ולא רק את האבחנה". בהרצאות שהיא מעבירה כיום לבני נוער, מבוגרים, צוותי חינוך ואנשי טיפול, היא משלבת סיפור חיים חשוף עם ידע מקצועי ומזמינה את הקהל לראות את האדם שמאחורי ההגדרה. “שיקום הוא תהליך. הוא קורה כשיש קשר, משמעות, קהילה ותחושה שמישהו רואה אותך באמת.”
לא שקופים! נראים, נשמעים ומחוברים
אם בעבר ליזי קראה לעצמה “נציגת השקופים”, היום היא מדייקת את השליחות שלה: “אני לא מדברת בשם השקופים – אני מדברת כדי שלא יהיו יותר שקופים.” החזון שלה ברור: קהילה שמבינה שבריאות הנפש היא עניין של כולנו; מערך מענים נגיש, מותאם ומכבד; וחברה שמפסיקה לפחד מהשיח ומתחילה לדבר, להקשיב ולפעול. “רק מי שהיה רעב – רואה את הרעב של האחר. ואני הייתי שם. היום אני כאן – כדי שלא תצטרכו להיות לבד בדרך.”
מבט קדימה: פברואר יוצא מן הכלל במעלה אדומים
את המשך הדרך ליזי לא משאירה רק על הדף. בתאריף 3.2.20226 תפתח ליזי מנסורי את אירועי "פברואר יוצא מן הכלל" של החברה למתנ״סים במעלה אדומים כמשתתפת 'עמיתים' - בהרצאה אישית, חשופה וסוחפת. המיזם "פברואר יוצא מן הכלל" מוקדש ליצירת חברה שיוויונית המשלבת אנשים עם מוגבלויות דרך אירועים קהילתיים המפרקים סטיגמות.
ליזי פועלת במסגרת 'עמיתים לבוגרים', תוכנית ארצית של החברה למתנ"סים ומשרד הבריאות, הפועלת לקידום החלמה של מתמודדי נפש באמצעות השתלבות בקהילה. "פברואר יוצא מן הכלל הוא לא רק תאריך בלוח השנה", אומרת ליזי, "זו הזדמנות לעצור, לראות אחד את השני באמת, ולהבין שבריאות הנפש היא עניין קהילתי - לא פרטי".
לצד ליזי תתארח ד״ר היילי רוזנבלום – מהדמויות המרכזיות והחלוציות בישראל בתחום השיקום. ד"ר רוזנבלום, שגיבשה את התשתית לחוק שיקום נכי נפש בקהילה בשנת 1997, עומדת כיום בראש תוכניות הכשרה במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט. המפגש בין השתיים יוצר חיבור נדיר בין ניסיון שטח חשוף לבין ידע ושיטה מקצועית.
סיכום וקריאה לפעולה
ראש העיר מעלה אדומים, מר גיא יפרח, סיכם את חשיבות המהלך: “מעלה אדומים מחויבת לקידום שיח פתוח ורגיש סביב בריאות הנפש. קהילה חזקה נמדדת ביכולתה לראות את מי שקולו כמעט ואינו נשמע ולוודא שהוא כבר אינו שקוף. סיפורה של ליזי מנסורי מביא אל הבמה קול אנושי ואמיץ המדגים כיצד התמודדות אישית הופכת לכוח של צמיחה."
זהו לא עוד אירוע; זו הזמנה לראות, להרגיש ולהבין – שאף אחד לא אמור להישאר שקוף.
???? מתנ"ס מעלה אדומים | ???? 3.2 פרטים ורישום באתר המתנ"ס תחת הכותרת: "פברואר יוצא מן הכלל – אירוע פתיחה".
שיקום שרואה אדם:
ריאיון עם ד״ר היילי רוזנבלום
ד״ר רוזנבלום, מה עומד בבסיס העשייה המקצועית שלך?
הבסיס הוא תפיסה פשוטה ועמוקה: שיקום נפשי איננו רק טיפול בסימפטומים, אלא תהליך התפתחותי של אדם שלם – גוף, נפש, רגש וקהילה. כשאדם מרגיש שרואים אותו מעבר לאבחנה, מתחיל שינוי אמיתי."
את מזוהה עם חוק שיקום נכי נפש בקהילה. איך נולד המהלך ההיסטורי הזה?
"בשנת 1997, כאשר הוצגה בכנסת הצעת חוק שיקום נכי נפש בקהילה, גיבשתי את נוסח החוק והתשתית המקצועית שלו. זו הייתה נקודת מפנה – מעבר מתפיסה מוסדית לתפיסה קהילתית, הרואה בהתפתחות אישית, תפקיד ומשמעות כחלק בלתי נפרד מהשיקום."
כיצד תפיסה זו מיושמת כיום בעשייה שלך?
היא ממשיכה להתממש בשטח – בהכשרות מקצועיות ובפיתוח מענים. כיום אני עומדת בראש התוכנית להכשרת מטפלים ושיקום בתנועה ואומנות, ומרכזת את תחום 'רגשות כגשר לחיים' במרכז האקדמי לוינסקי–וינגייט. האומנויות עוקפות לעיתים את ההגנות המילוליות ומאפשרות ביטוי, ויסות וחיבור דרך תנועה ויצירה."
מהו המסר החשוב ביותר שלך לציבור הרחב?
שבריאות הנפש נוגעת לכולנו. שיקום מיטיב קורה כשיש ידע, קשר וקהילה. לא צריך לחכות למשבר עמוק כדי לבקש עזרה – אפשר וצריך לבנות מענים אנושיים, נגישים ומכבדים כבר עכשיו."
