בין האזעקות לספסל בגן: סיירת ההורים לא עוצרת
מלחמה, שבירת שגרה ואובדן גבולות בקרב בני הנוער - מתנדבי הסיירת בעיר ממשיכים לצאת לשטח גם בלילות מתוחים; רכזת הסיירת הנכנסת, ליאת בראל: "הנוער זקוק לנו עכשיו יותר מתמיד. אל תתלוננו בפייסבוק - בואו להתנדב ולהשפיע"
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
למרות המלחמה, ההתרעות והאזעקות, מתנדבי ומתנדבות "סיירת הורים" לא מוותרים. מתוך תחושת אחריות עמוקה כלפי בני הנוער והעיר, הם ממשיכים בשגרה ויוצאים לסיורים בלילות כדי לפגוש את הצעירים בנקודות המפגש שלהם. "בעקבות המלחמה אנחנו מרגישים שחרור גבולות בקרב בני הנוער. עכשיו חשוב לצאת לא פחות מימי השגרה, ואפילו יותר – והמתנדבים רואים את זה בשטח ונרתמים", אומרת רכזת סיירת ההורים הנכנסת, ליאת בראל, שנכנסה לתפקיד לאחר שהחליפה את דיה גלילי, המרכזת כיום את הרשות לביטחון קהילתי.
ליאת, נכנסה לתפקידה לפני כשלושה חודשים, בעיצומה של תקופה מאתגרת במיוחד. היא נשואה ואם לחמישה ילדים – שלושת בניה לוחמים, שהתחנכו וגדלו בעיר. בשלוש השנים האחרונות היא עוסקת בעיצוב פנים והומסטיילינג, ולפני כן שימשה במשך שנים רבות כתומכת הוראה. "נכנסתי לתפקיד רכזת בסיירת הורים כי זה מאוד עניין אותי", היא משתפת, "אני מאוד אוהבת ילדים ובכלל את הנוער שלנו, ומאוד אוהבת את העיר".
אוזן קשבת תחת אש
בסיירת ההורים פעילים כ-40 מתנדבים ומתנדבות, החל מגיל 21 ועד גילאי פנסיה. "כל המתנדבים הם אנשים מדהימים ואיכותיים שאכפת להם מהקהילה. דור העתיד והמקום בו הם גרים חשובים להם", מספרת ליאת. כל אחד מהם יוצא לסיור בממוצע אחת לחודש, בצוותים הפועלים במוקדי הבילוי של בני הנוער בעיר. לעיתים הם פוגשים את הילדים על ספסל בגינה, בתחנת אוטובוס או במגרש, ושם הם מהווים את המבוגר האחראי, האוזן הקשבת, ולפעמים גם אלו שמונעים אסון ברגע האחרון.
"בזמן המלחמה, למרות הסיכון, החלטנו להמשיך לצאת בימי חמישי ושישי כי הנוער נמצא ללא שגרה", אומרת ליאת. "באחד הסיורים הייתה אזעקה והיינו צריכים לרוץ למרחב מוגן. זה היה מפחיד, אבל מפחיד יותר לחשוב שהנוער היה נשאר לבד ברחוב בלי אף מבוגר אחראי. אנחנו פוגשים ילדים בני 12 ועד בערך 17. עצוב לראות ילד בן 12 מעשן, או כזה שמחפש מישהו שיקנה עבורו אלכוהול. לצערנו, גם את זה אנחנו רואים בשטח".
האתגרים ברחוב: "הם בודקים גבולות"
כשנשאלת ליאת איפה היא מוצאת את הקשיים והאתגרים ברחוב, היא משיבה במורכבות: "יש לנו נוער מדהים וחכם, אני מתפעלת מצורת השיח שלהם. אני שלושה חודשים בתפקיד ורואה שיש גם נוער שצריך הכוונה. למשל בנושא האלכוהול - הם בודקים גבולות, ואנחנו רואים ילדים ששתו יותר מדי וזקוקים לעזרה. זה הרגע שבו מתחדדת עוד יותר הבנת החשיבות של הנוכחות שלנו. לפעמים אנחנו נתקלים תוך כדי סיור במקרים חשודים; למשל, פעם ראיתי רכב חשוד מאחורי פחים ליד בית ספר, ודיווחתי על כך".
בדיקת גבולות היא אמנם חלק טבעי מההתבגרות, אך נראה שהמלחמה החריפה את המצב. "בגלל המלחמה אנחנו מרגישים ירידה משמעותית בשמירה על הגבולות", מסבירה ליאת. "זה בא לידי ביטוי במשחקי כביש מסוכנים, טיפוס על גגות ושימוש באלכוהול או בחומרים אסורים אחרים. שבירת השגרה הזו לא טובה להם, במיוחד כשמדובר בילדים שסוחבים קושי עוד מתקופת הקורונה, ואחריה הגיעה מלחמת 'חרבות ברזל'. אנחנו שם כדי להציל אותם, להיות שם בשבילם במקום הנכון ובזמן הנכון, ולעזור להם להסתכל על העתיד אחרת כדי שיציבו לעצמם גבולות".
התשובה לביקורת: "תצטרפו אלינו"
למרות הקשיים, ישנם גם רגעים של חסד. ליאת מספרת בהתרגשות: "אנחנו משוחחים איתם בין היתר על התחושות שלהם בתקופה הזאת. הכי מרגש אותי לפגוש נוער שאומר לנו שהם שמחים לפגוש אותנו, או כאלו שאומרים 'התגעגעתי'. זה מחמם את הלב ונותן תחושת שליחות אמיתית. אין ילד רע, יש רק ילד שרע לו או ילד שנסחף אחרי החברה".
לליאת יש גם מסר ברור לתושבי העיר המביעים ביקורת ברשתות החברתיות: "כואב לי לקרוא בקבוצות בפייסבוק תושבים שמתלוננים על הנוער. במקום לכתוב או להתלונן – תצטרפו אלינו. יש ביכולתכם לקחת חלק ולהשפיע".
כיום מונה הסיירת כ-40 מתנדבים, והשאיפה היא להמשיך ולהתרחב. "אנחנו כל הזמן מגייסים. ככל שיהיו יותר מתנדבים, הסבב יגדל וכל אחד ייצא לסיור בערך פעם בחודש וחצי - משהו שכמעט כל אחד יכול לעמוד בו. יש לנו צוות מדהים שמדבר עם הנוער בגובה העיניים, ואני מקפידה לשמור על קשר ויחס אישי עם המתנדבים. אנחנו מאוד מגובשים ויש לנו הרבה תוכניות לשדרוג העשייה. אני מזמינה עוד תושבים לקחת חלק בסיירת ההורים".
