"הפכו אותנו למקבצי נדבות"
בין משרתי המילואים הרבים גויסו גם בעלי עסקים ועצמאים שמצאו את עצמם ביום שאחרי המלחמה – בלי כלום; משה זרזר ומשה ציון, תושבי העיר, בעלי מקצוע בתחום המיזוג, מספרים כיצד התהפכו חייהם מאז השבעה באוקטובר, כועסים על הממשלה שלא דואגת להם ומתחננים שמישהו יעזור להם להציל את העסק ולהביא פרנסה הביתה
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
לפני חמישה חודשים הם לקחו את התרמיל, נישקו את האישה והילדים והתייצבו למשימה בלב שלם, באהבה עצומה למדינה ולאזרחיה ומבלי לעצור ולשאול שאלות. חלקם הגיעו כי "הוקפצו" למילואים בצו 8, וחלקם הגיעו גם בלי הצו, רק מתוך תחושת שליחות ואהבה לעם. המשותף לכולם, אף אחד מהם לא חשב באותם הימים על גורלו הכלכלי.
ארבעה וחצי חודשים לאחר אותה השבת השחורה ששינתה את פני המדינה לעד, הם מבינים שהטרגדיה הגיעה גם לחשבון הבנק ולמקרר הריק בביתם, רבים מהם ללא אפשרות לקנות פת לחם. "הגעתי למצב של קיבוץ נדבות", מספר אחד מהם בבכי, בחוסר אונים ובעלבון צורב, "איפה המדינה, איפה הממשלה?".
גם הפעם, הדרך לסייע בהעדר תשובות ברורות לעצמאים בעקבות המלחמה ובהעדר תוכנית מסודרת לביטחון אזרחי, היא בידינו, העם. "זמן מעלה" החליט לפנות לתושבי העיר ולתת במה לאותם בעלי מקצוע ששירתו במילואים ונפגעו. עלינו לספק להם עבודה, הם בעדיפות הראשונה.
משה זרזר ומשה ציון, תושבי העיר, בעלי מקצוע בתחום המיזוג, מספרים כיצד התהפכו חייהם ב-7.10.
משה זרזר ומשה ציון מספרים בכאב ובחרדה על מצבם. הם זועקים גם את זעקת חבריהם העצמאים, "כולנו באותה הסירה, אין לנו למי לפנות. חברי הכנסת והשרים עם משכורות מנופחות, מבטיחים הבטחות, אך בפועל כלום לא קורה".
משה זרזר, נשוי ואב לשני ילדים קטנים, מתנדב למילואים כל חייו, וכך גם קרה הפעם. עד שנת 2022 היה שכיר ועבד כמנהל שירות בתחום מיזוג אוויר. בעקבות מגפת הקורונה, החברה בה הועסק נאלצה לפטר חלק נכבד מהעובדים, ומשה ביניהם. מאז הוא עצמאי ומתקין מזגנים לחברות, מוסדות ולקוחות פרטיים. עד לשבת השחורה, הכל התנהל כשורה.
"בשמחת תורה התארחנו אצל חמותי בירושלים, ובמהלך השבת קיבלתי צו 8. לא שאלתי שאלות, נפרדתי מהאישה והילדים, לקחתי מונית הביתה למעלה אדומים, ארזתי תיק ויצאתי למילואים", מספר זרזר, "התגייסתי ל-124 יום. יותר מארבעה חודשים היינו ביער בארי, נכנסים ויוצאים למשימות בעזה. עזבתי משפחה ועסק, והתמקדתי בלחימה. אף אחד שם לא חושב על העסק או על הבית, יש מלחמה, צריך אותנו ואני שם", אומר זרזר ומתאר את המצב הבלתי אפשרי אליו נקלע, "עכשיו אני והחברים במצב כל כך מורכב, ללא אנרגיות וחשק, העסק התמוטט, הלב נמצא שם. מי שחוזר משם לא יכול להבין איך אנשים מטיילים, שותים קפה וממשיכים בחיים שלהם, כששעה וחצי מפה דרומה, מלחמה, ושעתיים צפונה, מלחמה. זה הזוי ממש".
בזמן שזרזר ניסה להתאושש מהמראות, רעש הפגזים והיריות שסבבו אותו בארבעת החודשים שחלפו, הוא הבין שהבעיה חמורה אף יותר, "השתחררתי מהמילואים, חזרתי הביתה וגיליתי שכל הלקוחות הגדולים שבהם העסק שלי תלוי - עזבו אותי כי לא נתתי מענה ושירות, ובלית ברירה הם התקדמו לטכנאים אחרים.
"התחננתי אליהם שיחזרו אליי, אבל הם לא יכלו לחכות לי וכבר סגרו חוזה עם אחרים. כשאני פניתי למדינה, המענה שלהם היה מביש, אמרו לי שאקח הלוואה. אני לא רוצה הלוואה, הלוואה צריך להחזיר, זה לא כסף שהוא מתנה", אומר זרזר בכעס ועל סף בכי, "כל חודשי הלחימה לא שאלתי שאלות: למה זה לא מתגייס וזה כן? עזבתי הכל, עסק ומשפחה, והלכתי במשך ארבעה חודשים וחצי אינטנסיביים לשרת את המדינה. בכל התקופה הזו הגעתי לבית פעם בחודש וחצי. כשאני פונה למדינה לבקשת עזרה, המדינה מרימה ידיים ונותנת מענק שהוא פשוט בדיחה, רק כדי להשתיק אותנו. כשפניתי לקרן למילואימניקים, נעניתי בתשובה מכעיסה במיוחד: אתה לא היחיד".
זרזר ממשיך ואומר כי "אם הייתי שכיר, היה אולי פשוט יותר כי עצמאים במלחמה הפכו לחסרי אונים. כל הלוחמים לא שאלו שאלות, כולנו שם נלחמים כתף לכתף, משמאל ומימין, אין דעות ואין הבדלים בינינו, כולנו יחד. ראינו זוועות, שרק מי שהיה שם באמת מבין מה עם ישראל עבר. עכשיו החברים שלי מקבצי נדבות, מפרסמים בפייסבוק בקשות לעזרה. המדינה זרקה אותנו לכלבים - זה כל כך פוגע. חודשים נתנו מעצמנו למדינה, וגם היום ברור לי שאם יקראו לי שוב, אקח תיק, אתן נשיקה לאשתי והילדים ואצא ללא היסוס. אני מצפה שיקום שר האוצר וכל שר בכיר אחר, וייתן לנו פתרון. אין לנו מאיפה להביא כסף לחיות כדי לקיים את הבית והילדים, אנחנו זועקים לעזרה".
משה ציון, הבעלים של "מ.צ מזגנים", גם הוא טכנאי מזגנים. כשהחלה המלחמה ליבו הרחב משך אותו לעשות הכל למען החיילים, הוא נסע בין המוצבים והבסיסים, התקין מזגנים, תיקן, חילק שלטים, ארגן על האש לחיילים, קיים ערבי הצדעה כדי להרים להם את המורל, יצא להלוויות של חיילים והיה שם עבור כל מה שהחיילים היו צריכים. במקביל, העסק שלו, שספג הפסדים רבים עוד בימי מגפת הקורונה, המשיך להפסיד. המצב העגום הלך והדרדר בימי המלחמה, עד שהעסק נשאר ללא עבודה, כפי שקרה לעסקים רבים.
גם לו הייתה ציפייה שתהיה דאגה לביטחון אזרחי במצב שנקלענו אליו, אך העצמאים זועקים על הקריסה הכלכלית עד לרמת מקרר ריק, ובעיקר על ייאוש וחרדה קשה. "כשחברי משה זרזר תיאר את מצבו וסיפר על חבר שפנה ברשתות החברתיות בבקשה לתרומות, הוא דיבר עליי. נעשיתי קבצן. כשאני נכנס לאתר שפרסם האוצר לעצמאים בתקופת מלחמה, אני מבין שהכל בדיה. האתר לא נגיש, יש פער בין מה שהם אומרים למה שקורה בשטח. הלכו לנו החיים, איפה המדינה? הכל כאן מתייקר, הם לוקחים משכורות שמנות, הם צוחקים ואנחנו בוכים. אין יותר אוויר לנשימה, אני כל היום בוכה".
ציון אומר בקול רועד ומיואש כי "120 אוכלי חינם הם יותר גרועים מהטרור, הם פוגעים בנו האזרחים. העיקר שיש להם כיסא ומשכורות מנופחות, הם אוכלים ורוקדים על הדם שלנו. אין עצמאי אחד שלא נפגע קשה. אני מוקף בחברים כאלה. כבר חמש שנים ש-120 חברי כנסת מביאים אותנו לקיבוץ נדבות, אני לא מבין את זה, איפה אנחנו בסיפור? רק לקחת מאיתנו יודעים. הם מציעים הלוואות, בדיחה. פתחנו עסק בשתי ידיים, והמדינה סוגרת לנו את העסק. כשהעסקים שלנו עבדו שילמנו כל כך הרבה מיסים, ועכשיו, כשאין לנו מה לשלם, הם מפנים לנו את הגב. העיקר להגיד החמאס לא דואג לעם שלו ולא איכפת לו ממנו, במה אתם שונים?. אני בדמעות ולא יכול להסתיר את הבושה שיש בתוכי. המדינה הביאה אותי למצב של קיבוץ נדבות, תמיד עזרתי לחיילים ולכל מי שביקש, הפעם אני בצד שידו אינה משגת. המדינה אינה דואגת לנו העצמאים, כאילו אנחנו לא אזרחים במדינת ישראל. הגעתי לשפל המדרגה, אני ללא עבודה ולא רציתי להגיע למצב הזה, תמיד שידרתי עסקים כרגיל, היום אני כבוי. העסק שלי לא כשל, המדינה הביאה את האסון הכבד הזה עלינו, אי אפשר לקחת לי את מה שבניתי בשתי הידיים".
תושבים הזקוקים לשירותי טכנאי מזגנים ורוצים לפרגן לשניים, מוזמנים לפנות אליהם ישירות:
מ.צ מזגנים – משה ציון 0547903200
משה זרזר- 0532230280
