אני זוכר אותה מהמכולת
חנות המכולת המיתולוגית "סלסלה" – נסגרת אחרי ארבעה עשורים של פעילות; הבעלים – יקי בן חמו, מספר על ההחלטה לסגור את החנות, שהייתה מקום של מפגשים והיכרויות; על הסיפורים האישיים אליהם נחשף, על חוויית הקנייה והשירות האישי שהעניק לכל לקוח, על הילדים ש"גנבו" מסטיקים ונתפסו, על ליגת הכדורסל שהקים לנוער ועל התרומות למשפחות מעוטות יכולת; וגם, על ההיכרות עם אשתו אביגיל לפני 40 שנה, שהתרחשה אצלו בחנות
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
מספיק לקרוא את מאות התגובות המפרגנות והמתרפקות על הנוסטלגיה שצצו עם פרסום המודעה כי החנות "סלסלה" המיתולוגית של משפחת בן חמו בכיכר יהלום – סוגרת את שעריה אחרי ארבעים שנה, כדי להבין עד כמה היא הייתה משמעותית לכל כך הרבה תושבים במשך ארבעה עשורים.
יקי בן חמו הגיע למעלה אדומים בשנת 1985, שלוש שנים בלבד מרגע האכלוס הרשמי של מעלה אדומים, כשהעיר הייתה קטנטנה בתחילת דרכה, במיוחד כדי לפתוח את "סלסלה". את החנות הוא פתח כש"סלסלה" הייתה רשת של שלושה סניפים בירושלים, כאשר את הסניף הרביעי הוא פתח עם אחיו משה במעלה אדומים. במהלך השנים הרשת התפרקה, אך החנות נשארה. גם האח עזב, ויקי נשאר לבד.
מקום של סיפורים, זיכרונות ושידוכים
"כשפתחתי את המקום קיבלתי את ברכת אבי, שאמר לי: 'רק תהיה ישר'. הברכה של אבא תמיד ריחפה מעליי, נהגתי לקום בכל בוקר בתחושה של שליחות ושמירה על יושרה", מספר יקי.
מכולת זה לא רק מקום שבו קונים לחם וחלב, הרבה דברים מתרחשים שם, שיחות והיכרויות. גם יוסי סיאס, שהייתה לו תוכנית רדיו מאוד פופולרית ברשות השידור בשנות השמונים, הבין את זה והתקשר מדי יום שישי ליקי, בבקשה שיספר לו סיפורים מהמכולת. יקי סירב וענה לו: "אני לא דברן, אני אדם שמקשיב".
מאז יום הפתיחה ועד היום, "סלסלה" חלק בלתי נפרד מהעיר. לאורך ארבעה עשורים יקי מקבל מדי יום את התושבים בחיוך שובה לב. "יש לנו כל כך הרבה לקוחות שכבר ארבעים שנה איתנו. תינוקות שהיו בעגלה וראיתי אותם גדלים, מתחתנים והופכים להורים בעצמם".
"סלסלה" הוא מקום המגלם בתוכו הרבה מאוד זיכרונות, סיפורים, עזרה למשפחות ואפילו שידוכים מוצלחים. אפילו את רעייתו אביגיל, איתה הקים משפחה חמה, הכיר יקי במכולת.
בזכות החנות אתה נשוי לאביגיל ואתם חובקים את יולי, הנכדה בת השנה. איך זה קרה?
המפגש הגורלי והמשעשע התחיל בקופת החנות ונמשך בחנייה, וקשר את יקי ואביגיל יחדיו כבר 40 שנה. "קצת אחרי שפתחתי את החנות, אביגיל, שהייתה אז גננת, נכנסה לחנות, ובסיום הקנייה שכחה את הארנק. כשהיא חזרה לקחת את הארנק פלירטטתי איתה, והיא בתגובה אמרה: 'תיזהר שבעלי לא ישמע אותך'".
אביגיל מסבירה שבאותו הזמן שיערה שהוא גבר נשוי, וכך מצאה את הדרך להרחיק אותו. "קצת אחרי אותו מפגש טסתי לארצות הברית, ובינתיים אביגיל הספיקה לרכל עם החברות שלה עליי ואז התברר לה שאני בכלל פנוי", מספר יקי בחיוך, "עבר חודש מאז סיפור הארנק, ראיתי אותה יוצאת מהקו-אופ, שהיה בזמנו בכיכר יהלום, עם ארגז לכיוון הרכב, והצעתי לה עזרה. היא בתגובה אמרה לי: 'אם תרצה להזמין אותי לסרט, אלך איתך'. מאז ועד היום אנחנו בסרט, עם שלושה בנים מקסימים, שניים משותפים ואחד שלה מהנישואין הראשונים, שעבורי הוא כבן לכל דבר, ונכדה בת שנה שגורמת לנו לאושר שאין מילים לתאר אותו".
מה סוד ההצלחה בחנות שהצליחה כל כך הרבה שנים?
"יש מספר דברים שתמיד הקפדתי עליהם. המוטו שלי היה שלא יחסר כלום בחנות, משרוך נעליים ועד חומרי ניקוי מיוחדים. אנשים תמיד נהגו לומר שזה ידוע שכאשר נכנסים ליקי לחנות מוצאים מה שצריכים. היה חשוב לי שתמיד המדפים יהיו מלאים. למשל, כשאין בשום מקום באזור עלי גפן, אצלי יהיה כי אני נוסע במיוחד לכפר יונה להביא אותם. כשביום שישי בכל המקומות כבר נגמרה הכוסברה, אצלי תמיד היה. מאוד הקפדתי על ניקיון וסדר מופתי. כל דבר נמצא במקום שלו, מאוד נעים להסתובב בחנות נקייה עם מדפים מלאים, וגם למצוא הכל בקלות. הלקוחות נהגו לפרגן על הניקיון והסדר".
אך לא רק הניקיון, הסדר והמגוון העשיר של המוצרים, לא פחות חשוב היחס האישי והמזמין, "אני מאוד אוהב אנשים, והרגישו את זה הלקוחות. כל אחד הרגיש שהוא נכנס אליי הביתה, קיבלתי את כולם בסבר פנים, גם בימים שהיו לי קשים יותר, עם נפילות פיזיות, תמיד קיבלתי את כולם בחיוך ובשיחה. אם זה לקוח שנכנס לקנות מסטיק בלבד או לקוח שיוצא עם עגלה, כולם זכו לקבל את אותו היחס ואת אותו החיוך. לפעמים הייתי כמו פסיכולוג. היו מקרים שגם אחרי שנסגרה החנות אנשים נשארו לשתף ולספר לי דברים, גם שעה אחרי הסגירה ואפילו יותר. אני אדם שבעיקר מקשיב, ואנשים מרגישים נוח לשתף כשמקשיבים להם. את כל מה שסיפרו לי, דברים אישיים על גירושין או בגידות, מעולם לא שיתפתי איש, גם לא את אשתי".
עם השנים נפתחו עוד חנויות, ובעיקר סופרים גדולים, עד כמה זה השפיע עליכם?
"כשפתחתי את החנות בשנת 1985, בקרבת החנות היה את הסופר של מעלה אדומים – הקו-אופ. צריך אומץ ותעוזה לפתוח מכולת כל כך קרוב לסופר, ובכל זאת עשיתי את זה, ותמיד הייתה עבודה. לעומת זאת, כשיוחננוף נפתח הרגשתי את זה מצוין, אבל הירידה נמשכה כשלושה שבועות ואחריה הכל חזר לקדמותו".
גג: עשינו הרבה למען הילדים, הנוער והספורט
"עשינו דברים רבים למען העיר. לפני 20 שנה פנו אליי חיים לוי, שהיה מנהל אגף הספורט, ואורי מסיל, שביקשו את עזרתי בהקמת ליגת כדורסל – 'ליגת סלסלה'. לקחתי על עצמי את הנושא, השקעתי המון כסף והייתי הספונסר של הקבוצה - קניתי תיקים, בגדים, נעליים. לא מזמן יצחק ג'אנו התקשר אליי ואמר לי שעד היום יש לו את התיק הזה אצלו. אחר כך הייתי גם ספונסר של הג'ודו של גדי בן לולו. ספורט תמיד דיבר אליי. הילדים שלי אוהבים ספורט, ובנוסף, עיצוב האדם מתחיל בילדות, ולחוגי ספורט יש הרבה מאוד מה לתרום לילד. הרגשתי שכך אני יכול לתרום לעיר, לילדים ולנוער".
מקום של חסד
אך לא רק בדרך זו יקי תרם לעיר, מעטים יודעים ש"סלסלה" הפך עם השנים גם לגמ"ח, הוא ועוד קבוצת אנשים טובים, תושבי העיר, ששמרו על אנונימיות, נהגו לתרום יחד סכומים נכבדים מאוד, ומדי שבוע ולקראת החגים יקי היה מבצע משלוחים למשפחות נזקקות בעיר. יש ביניהם שהגיעו לחנות, ויקי לא גבה מהם תשלום.
"יום אחד נכנס אליי אדם שהביא לי סכום גבוה מאוד וביקש שאתן לו מצרכים לנזקקים, שאלתי אותו איך הוא יודע שלא אכניס כזה סכום לכיס, והוא ענה לי: 'בדקתי אותך ואני יודע שאני יכול לסמוך עליך", מספר יקי, "יש לי הרבה חובות אבודים, ובחיים לא תבעתי אף אחד. יש לי חבילות של צ'קים שהלכו לעזאזל, ואני שלם עם זה. יש כאלה שמגיע להם, ויש כאלה שלא, אבל שייהנו מזה".
כששאלתי אותו איך הוא ידע מי הם הנזקקים באמת, הוא אומר: "חלק מהשמות קיבלתי מהרווחה, וחלקם זיהיתי בחנות עצמה. מספיק שיש אדם שכל הזמן מבקש שארשום, ואני הרגשתי את המצוקה הכנה שלו".
אביגיל מוסיפה שבמשך שנים לא באמת האמינה כי ישנם בעיר כאלה שאין באפשרותם לקנות אוכל, עד שיצאה למשלוחים. "בתקופת הקורונה, כשהיו חסרים עובדים, עזרתי בחנות ויצאתי למשלוחים, הגעתי לבתים ונבהלתי, ראיתי עוני גם כאן בעיר".
ידוע מאז ומתמיד שיש ילדים שבמעשה קונדס או שובבות מכניסים לכיס ממתק, איך התמודדת עם התופעה?
"זה מצחיק שבאחד הראיונות שעשו בעיתון לשחקן המעולה, גאוות העיר, יניב ביטון, הוא כתב שהיה ילד הוא היה גונב מהחנות 'סלסלה' שבמעלה אדומים. יניב היה ילד מתוק, תמיד מלא בהומור, גם אמא שלו מתוקה, אישה מקסימה ולבבית. בסיטואציות שילדים היו "סוחבים" וראיתי, המוטו שלי היה לא להרים קול, הייתי מכניס אותם לחנות ומבקש טלפון של אמא או אבא. אם הילד לא היה נותן, הייתי שומר על התיק שלו ואומר לו: 'תגיד לאמא שהתיק אצלי'. התערבתי בחינוך לטובה, ועשיתי סדרת חינוך מקוצרת ויעילה לאותו ילד, תמיד ההורים מאוד העריכו אותי, ומבחינתי זה היה שווה.
יש נוהל שקורה כל שנה בארבעת העשורים האחרונים. בימים שבין ראש השנה לכיפור, נכנס לחנות מישהו עם מעטפה ואומר שהוא שליח של פלוני שגנב ממני, ומבקש שאמחל לו. אני תמיד אומר להם שישימו את הכסף בקופת צדקה. השבוע הגיעה מישהי וסיפרה לי שכאשר הייתה ילדה היא הייתה מכניסה למכונת מסטיקים שהייתה בחוץ דיסקיות במקום מטבעות, ולא הבינה שזאת גניבה. עניתי לה: 'אה, זאת את שדחפת דסקיות למכונה? לפעמים זה כבר לא מעשי קונדס, קרו מקרים שמחוץ לחנות היו קופסאות דובדבנים, ומעל קופסאות ירקות ופירות, ובני נוער, במקום לקחת את הדובדבנים, משליכים הכל לרצפה כדי להגיע לדובדבנים. זה מאוד מכעיס, אני רואה במצלמות שמגיעים לפנות בוקר ועושים את זה, וזה לא הנזק הכלכלי כמו שזה מעליב, לשפוך את כל הירקות והפירות, לפזר אותם בכזה זלזול".
למה אתה פורש?
"התעייפתי מאוד. אני עובד מגיל 12, אני מגיע מבית של 11 ילדים, אבא שלי היה מפרנס היחידי ואני עזרתי. לי לא אפשרו ללמוד, ולכן היה חשוב לי שהילדים שלי יצאו ללמוד, ואכן, כולם יצאו ללמוד, אקדמאים. אחת הסיבות לסגור את החנות היא כדי שהילדים ילכו לחייהם, אי אפשר לעבוד בעסק הזה לבד. מאז המלחמה הבן שלי עזב עבודה מצוינת בתל אביב והגיע לעזור לי, אני לא רוצה שאף אחד מהם יעבוד כל כך קשה, חשוב לי שיממשו את עצמם. זאת עבודה מאוד קשה ותובענית, יש פרנסה טובה, אבל הייתי כל הזמן מוגבל, פותח את החנות בשעה שש בבוקר ויוצא רק לחופשות קצרצרות ועבודה בערב חג, עד כניסת החג".
למה תתגעגע?
"אתגעגע לשיחות הנפש בחנות עם האנשים, זה עשה לי טוב וראיתי שגם להם. אנשים שפכו את ליבם. הרבה לקוחות של 30-40 שנה שעברנו יחד קברת דרך. גידלתי דורות. ילדים והורים, אותם תינוקות, היום באים עם ילדים, וזה מדהים. יש לי זיכרון ויזואלי שבו אני רואה אנשים בוגרים בחנות, וזוכר אותם כילדים. נכנסה אליי אישה חרדית, שאלתי אותה האם היא הבת של, ואמרתי את השם של אמא שלה, היא כל כך התרגשה שזיהיתי אותה וזכרתי אותה כילדה. מאז שהודעתי על עזיבה לא מפסיקים להתקשר אליי ואני זוכה להרבה פרגון. קיבלתי מאות הודעות, חלק מהאנשים אפילו בכו, וזה מרגש מאוד. יש סיפור עצוב על מישהי שנכנסה לחרדות מאז הקורונה ולא יוצאת מהבית, ההורים שלה הם גם לקוחות שלי, ואנחנו מדברים על כך הרבה. כשהיא שמעה שאני עוזב היא התקשרה אליי ופרצה בבכי. אחד הדברים הנחמדים שקרו בחנות הוא שבזכות זה שהכרתי הרבה מאוד תושבים, ידעתי לעשות גם חיבורים, אם מישהו חיפש חשמלאי, אינסטלטור, טכנאי מזגנים, הוא ידע לפנות אליי ולבקש טלפון של בעל מקצוע מהעיר".
מסעדות גריל ופיצריה
במהלך השנים יקי ניסה את מזלו בתחומים נוספים במקביל ל"סלסלה". לפני כעשרים שנה הוא החליט לפתוח שתי מסעדות גריל בבודפשט שברומניה. "זה היה משבר גיל הארבעים", אומרת אביגיל. לאחר שנה וקצת הוא התייאש, "הם אנשים לא פשוטים, לא קל לעשות שם עסקים, ובנוסף כמעט ולא הייתי בבית, הייתי נמצא שם רוב הזמן, ימים שלמים של עבודה קשה, כשכל שלושה שבועות הייתי חוזר למעלה אדומים". הוא גם זה שפתח את פיצה "אנשהו" בפארק הנוער במשך שנתיים, "השקעתי שם הרבה מאוד, סידרתי מקום מקסים, השקעתי בריהוט ווילונות, ונתקלתי בהרבה מאוד ונדליזם מצד בני הנוער. התאכזבתי מאוד מהיחס, וכעבור שנתיים מכרתי את הפיצה".
מה תעשה ביום שאחרי?
"חגגתי יום הולדת 63 בהפרש של יומיים מהנכדה שלי יולי, שהיא מתנת יום הולדת אדירה. אשתי בפנסיה כבר שנתיים, היא נמצאת בחוגים ומטיילת, וגם אני רוצה. אני בטח ארשם לחוגים ואצא להתנדב, אבל קודם כל אני ואביגיל נצא לטייל בעולם, והפעם לחופשות ארוכות. יש לנו בן שמתגורר בארצות הברית 15 שנה, ועכשיו נוכל לנסוע גם לחודשיים כדי לבקר אותו ולטייל בה. עשינו כבר רשימה ארוכה של מקומות שאנחנו רוצים לנסוע אליהם, בהם דרום אמריקה. עד היום החופשות שלנו היו בגיחות קצרצרות, ארבעה ימים עד שבוע. הצענו את המקום לשכירות, ואנחנו פתוחים להצעות".
