חבל שלא סגרו לי לפני 20 שנה הייתי צריך לעבור מזמן
שי שבת, הבעלים של "צמיגי רונדו", ניהל קמפיין נגד ההחלטה לא לחדש לו את החוזה לפנצ'ריה בתחנת הדלק פז; לפני כחודש וחצי פתח במתחם של שופרסל באזור התעשייה מקום חדש וגדול, והתושבים לא מפסיקים להגיע ולפרגן; הוא חשב לעזוב את העיר כשהבין שמפעל חייו מתרסק, השבוע הוא כבר מברך על המהלך ומתלוצץ: "הייתי חייב לעבור מזמן"
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
במעונו החדש והמרווח של "צמיגי רונדו" במתחם שופרסל בכניסה למישור אדומים, הבעלים שי שבת אומר בחיוך שהוא לא מצליח למחוק לאורך כל השיחה: "חבל שלא סגרו לי את המקום לפני עשרים שנה, הייתי צריך לעבור כבר מזמן". הוא מוסיף בהומור: "מזל שיש לי אוזניים שעוצרות את החיוך, אני כל כך מאושר".
החיוך, התובנות והאושר שמציף אותו כבר למעלה מחודש מאז שעבר למישור, הגיעו אחרי תקופה קשה במיוחד של מאבק, תסכול ועצב. היו לו אפילו מחשבות למכור את הבית בעיר ולעזוב את מעלה אדומים לאחר שקיבל את ההודעה שהחוזה שלו לא יחודש אחרי 23 שנה בהן ניהל את הפנצ'רייה בלב העיר, בתחנת הדלק פז, והיה חלק בלתי נפרד מתושבי מעלה אדומים.
האהבה של תושבי העיר
מי שנמצא ברשתות החברתיות רגיל לקרוא איזה פוסט פרגון על שי, המופיע לפחות פעם בשבוע מתושבי העיר שטיפלו אצלו. התושבים מפרגנים לו על היחס הלבבי, על השירות המהיר והמקצועי או על המחירים ההוגנים. כולנו הורגלנו לקבל יחס חם וקבלת פנים נעימה אצל שי, זאת למרות הצפיפות שהייתה במשרד ומחוצה לו במקום הישן.
כששי שיתף ברשת החברתית שהוא נדרש לעזוב את המקום בתום החוזה, התושבים הגיבו קשה ובאופן שחימם לו את הלב. כתבו לו הודעות, התקשרו אליו להביע הזדהות, הגיעו פיזית לפנצ'רייה הקטנטנה שלו כדי לחבק, הביעו זעם ברשתות החברתיות על העזיבה את מרכז העיר ואף ניסו להעלות פתרונות.
במשך תקופה ארוכה שי לא מצא שום אלטרנטיבה, וכשהרים ידיים נחשף לאהבה העצומה של התושבים, "הייתי בהלם מכמות הפניות של התושבים שלקחו את מה שעבר עליי באופן אישי, ממש נעלבו בשבילי".
עוזב את העיר
בלב כבד שי הודיע כי הוא עוזב את העיר, והיה ניכר כי הוא עצוב במיוחד, מאוכזב ועושה מעשה שכלל לא תכנן. בפוסט שפרסם כתב: "כותב לכם בלב כבד שאחרי 22 שנים של נתינה מהלב והנשמה, מפנים אותי מתחנת הדלק פז ואני נאלץ לסגור בקרוב את הפנצ'רייה (רובכם כבר יודעים את הסיבה). מודה לכולכם, לקוחות ותושבים יקרים, על האמון בי לאורך כל השנים, על הפירגון והתמיכה". מאות אנשים הגיבו לפוסט והביעו תמיכה בו.
שי מתאר את הימים שעברו עליו מהרגע שקיבל הודעה מבעלי תחנת הדלק פז כי עליו לסגור את המקום בשל האכלוס הצפוי של הבניינים בכיכר קדם ובשל העומסים הצפויים במקום. "לפני 23 שנה, כשפתחתי את העסק, הייתי לבד בתחנת הדלק. עדיין לא נפתחו שם עסקים נוספים, העיר הייתה קטנה. בינתיים העיר גדלה, הגיעו תושבים נוספים ונפתחו עוד עסקים במתחם תחנת הדלק, נעשה שם צפוף. אבל אני חשבתי שבכך שאני ממוקם בצד, אני לא מפריע, אלא שבעל התחנה אמר לי: אתה מפריע. עברתי תקופה מאוד קשה, רק על זה חשבתי ביום ובלילה, מאוד דאגתי מהבאות, הרגשתי עצוב, פגוע, מאוכזב ומודאג".
רק בתוך העיר
שי חש בהלה שכל מה שהוא בנה בעשר אצבעות, מה שהביא פרנסה למשפחתו, מתמוטט לנגד עיניו. לצד זה הוא גם הרגיש עלבון צורב שלא העריכו עד כמה הוא מתאמץ לא להפריע לבאי התחנה. "ניסיתי כל השנים כמו שוטר לסדר את התנועה, עמדתי תמיד בחוץ וכיוונתי את הלקוחות: 'תעמוד כאן, לא להפריע'. עשיתי עבודה של שוטר במקביל לעבודה עצמה, ובכל זאת אומרים לי לסגור את המקום. זו הייתה מכה. היה לי ממש קשה. לא מצאתי מקום חדש במרכז העיר, ולמישור אדומים לא רציתי לרדת. אני בן 50, עם משפחה, לאן אני אלך? חיפשתי ללא הפסקה מקום בתוך העיר, חשבתי על מקום קטן, עד עכשיו הייתי במקום קטן ולמדתי להסתדר, ולכן אמרתי לעצמי שבכל מקום בעיר אני אסתדר כדי להמשיך לתת את השירות לתושבים. הבנתי שזה מאוד נוח לתושבים שאני נמצא בתוך העיר, ולכן התמקדתי בחיפוש בעיר עצמה ולא באזור התעשייה. לצערי, נעניתי בסירוב".
מחשב מסלול מחדש
במקביל לחיפושים האינטנסיביים למקום חלופי בתוך העיר, ולבסוף גם במישור, שי הבין כי עליו להתחיל את חייו מחדש. "הבנתי שאני לא יכול לעבוד כאן, וזה מה שאני יודע הכי טוב, אז אני הולך. זאת הייתה החלטה מאוד קשה וכואבת, מכרנו את הבית במעלה אדומים והתחלנו לתכנן לאן לעבור".
ניכר על פניו של שי שזאת הייתה תקופה מאתגרת וכואבת. הוא היה מופתע מכמות התגובות המפרגנות שקיבל מהתושבים, רובם אמרו לו: 'נבוא אחריך לאן שתלך'. התגובות האלו גרמו לו לחשב מסלול מחדש. "דמיינתי את עצמי מתגורר במרכז הארץ, ואז החלו להגיע מאות תגובות של תושבים. זה היה משהו לא רגיל, זה כל כך חימם את הלב. ראיתי מה חושבים עליי, איך מדברים עליי, וכל כך התרגשתי. הבנתי שאי אפשר לעזוב כזה דבר".
חבל שלא עזבתי מזמן
היום הוא מאושר ולא מפסיק להודות על המהלך שעשה. "הייתי בתקופה כל כך לא פשוטה, ובסוף רק טוב יצא מזה", הוא אומר בחיוך ועם עיניים בורקות, "הכל לטובה, מאוד פחדתי לעשות את הצעד הזה, והיום אני אומר: חבל שהוא לא אמר לי לעזוב לפני 20 שנה. אני כל כך שמח, מאושר וטוב לי. יש לי 300 מטר של הכל מהכל, אני יכול לאחסן הרבה סחורה שמעולם לא יכולתי. יש לי משרד רחב, עם פינת המתנה וחנייה בשפע. היום אני מבין עד כמה קשה היה במקום הקודם. היה מאוד צפוף, המון רעש, לקוחות היו מגיעים, רואים את העומס ועוזבים. רק עכשיו אני מבין שעבדתי בלחץ, פתאום אני מרגיש שאני מגיע לעבודה ונושם. בדיעבד אני שמח שזה קרה. זה כמו לעבור מדירה קטנטנה לווילה", אומר שי.
ותודה לאשתי קרן
שי מספר כי "התושבים לא מפסיקים להגיע לכאן ולפרגן. אני כל כך מודה לאשתי קרן, הכל בזכותה. היא נחשפה לכל התגובות והבינה שאסור לי לעזוב, היא דחפה והייתה המנוע שלא ארים ידיים ואחפש מקום עד שאמצא. היא זו שגרמה לי לשנות תפיסה ולהתחיל לחפש במישור במקום בתוך העיר. את המקום החדש היא עיצבה ותכננה, היא ראתה בעיני רוחה בדיוק איך זה ייראה. מאז שפתחתי לא מפסיקים להגיע תושבים עם פרחים ועם ברכת העסק, כדי לברך ולפרגן. הייתי כל השנים בשביל התושבים, נשארתי כאן בזכותם".
הצלחה אדירה
מאז שהפנצ'רייה "רונדו" עברה למיקומה החדש במישור אדומים, היא זוכה להצלחה אדירה. קהל הלקוחות, שלעולם לא הפסיק להאמין במקום, לא רק שלא אכזב, הוא אף גדל והתרחב. למרות החששות שהיו לאחר ההודעה על סגירת הפנצ'רייה המיתולוגית במיקומה הקודם, העובדה שהמקום החדש זוכה לפופולריות רבה מעידה על כך שלקוחותיו האמינו בה, והם מגיעים בהמוניהם. ההצלחה מראה את נאמנות הלקוחות ומאוד מרגשת את שי, "השמחה שלהם על כך שלמרות הכל אני כאן כל כך כנה, וזה גורם לי כל היום להיות בהודיה. אין ספק שלעבוד בתוך העיר הרבה יותר נוח ונגיש, אבל מכורח הנסיבות המצב כרגע הרבה יותר טוב מקודם" .
תגובות
