העתיד בלי דמנציה
פרופ' תמיר בן-חור, מנהל אגף רפואת המוח בהדסה, מספר על מחלות האלצהיימר והדמנציה, הנפוצות בגיל המבוגר, על הדרך למנוע את התפרצות המחלות, על האפשרות לזהות מראש מי עלול לחלות בהן – בין היתר דרך בדיקת דם פשוטה, על גורמי הסיכון ואופן הטיפול, וגם – על הבשורה שהוא מקווה להביא בקרוב: חיסון שעשוי למנוע את מחלת אלצהיימר ולהכניס אותה לספרי ההיסטוריה. "אנו בשלבים מתקדמים בניסוי, התוצאות הראשוניות מעודדות מאוד"
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
אלצהיימר ומחלות אחרות הגורמות לדמנציה הן שכיחות בגיל המבוגר, ומשפיעות לא רק על החולה עצמו אלא על כל משפחתו וסביבתו. פרופ' תמיר בן-חור, האוחז במספר כובעים בתחום רפואת המוח, מעניק תקווה לגבי המחלות הללו ואף מסביר כיצד ניתן להקטין את הסיכונים להתפרצות המחלה, מה הם גורמי הסיכון ומהו המחקר החדשני שהוא מבצע, שעשוי לפרוץ דרך בתחום.
50% גנטיקה, 50% גורמי סביבה
פרופ' תמיר בן-חור, הוא מנהל אגף רפואת המוח בהדסה, פרופ' בפקולטה לרפואה של הדסה והאוניברסיטה העברית, מומחה בנוירולוגיה החוקר שנים רבות את נושא המוח. בריאיון מיוחד הוא מסביר כי האגף בהדסה פועל בראייה הוליסטית הכוללת את המחלקות לנוירולוגיה, נוירוכירורגיה ופסיכיאטריה של הילד והמבוגר. "מתווה הפעולה בהדסה משלב את המומחים מהתחומים השונים ברפואת המוח, העובדים כצוות רב תחומי", הוא אומר.
"נושא בריאות המוח הוא הפקטור החשוב ביותר מכל דבר אחר לאיכות חיים טובה ותפקוד טוב בגיל המבוגר, וכיום אין מספיק מודעות לנושא. לצערי זה לא הנושא המרכזי באג'נדה של מערכת הבריאות. מטרה מרכזית היא להבליט את התחום ולהעלות אותו על סדר היום הציבורי", אומר פרופ' בן-חור. "מחלת אלצהיימר היא מחלה ניוונית של המוח, ומהווה הסיבה הנפוצה ביותר לדמנציה. מלבדה ישנן סיבות נוספות לדמנציה. כל המחלות הללו גורמות לירידה ביכולת הקוגניטיבית. לא מדובר רק בזיכרון", הוא מדגיש. "זאת גם היכולת להבין ולקבל החלטות, לשפוט סיטואציות ואפילו עד האפשרות להרגיש. כל היכולות הללו נפגעות במחלה, וכמו בהרבה מקרים ברפואה, בהם אנו סוקרים את נסיבות המחלה– כ- 50 אחוז הם גנטיקה ו-50 אחוז הם גורמי סביבה הניתנים לשינוי".
מה הם למשל הגורמים הסביבתיים המשפיעים על התפרצות המחלה?
"יש רשימה ארוכה של גורמים שניתנים לשינוי או לאיזון: בריאות הלב, כלי הדם, לחץ דם, סוכרת, עישון, תזונה לא בריאה, חוסר פעילות גופנית, כולסטרול גבוה ועוד. מדובר במצבים שהם לא רק גורמי סיכון למחלות לב, אלא גם לאלצהיימר. מדובר בהבנה ובפעולה ברמת בריאות הציבור, ומצבנו בארץ לא רע בטיפול בגורמים שהזכרתי".
איזה גורם נמצא פחות במודעות הציבורית אך משפיע?
"הפרעות שינה, ובמיוחד דום נשימה בשינה. זה נפוץ מאוד, בפרט אצל גברים עם עודף משקל, וזה גורם משמעותי וכמעט מכפיל הסיכון לפתח אלצהיימר. רמת המודעות אליו נמוכה יחסית. אפשר וצריך לטפל בו ברמה מניעתית.
פרופ' בן-חור מציין גורם סיכון משמעותי נוסף, אותו פחות מכירים בציבור. "גם דלקת חניכיים כרונית, מהווה תמרור אזהרה להתפתחות אלצהיימר", הוא מדגיש. " 20-30 אחוז מהאוכלוסייה סובלים ממצב זה ולא מטופלים כמו שצריך, ולהם סיכון כמעט כפול לפתח מחלת אלצהיימר. אנו מכירים את הקשר בין החיידקים בגוף למוח, וכיצד הם מביאים למותם של תאים במוח. במעבדה שלי בהדסה ביצענו מחקרים בנושא, ואנו יודעים לומר שהחיידקים מפרישים חומרים שחודרים למוח, המוח רגיש לנוכחותם, והם הורגים תאי עצב ומאיצים את התפתחות הדמנציה..
פרופ' בן-חור ממשיך ומונה את הגורמים היותר מפתיעים להיווצרות אלצהיימר, ובהם גם ירידה בשמיעה, בעיה נפוצה בגיל מבוגר, אשר גם לגביה נמצא קשר למחלה. "מחקרים הוכיחו קשר לדמנציה, ושטיפול על ידי מכשיר שמיעה מקטין את הסיכון".
לבסוף, מציין המומחה מהדסה כי גם פטרת כרונית, וכל רמה גבוהה של זיהום חיידקי בגוף מהווים גורם סיכון משמעותי. "כל אלה הם כאמור מצבים הניתנים לטיפול ואפילו למניעה, יש ביכולתנו להשפיע על הפחתת הסיכון לחלות במחלת האלצהיימר.
כשהוא מסיים למנות את הגורמים, מבקש פרופ' בן חור להדגיש: "בין יתר הגורמים בהם ניתן לשלוט ולאזן, חשוב לזכור כי פעילות גופנית אירובית ופעילות מוחית-קוגניטיבית אף הן חשובות להגנה על המוח".
בידוד חברתי
"נושא חשוב ביותר שהתחדד בתקופת הקורונה והוא דרמטי בהשפעתו להתפתחות המחלה, הוא בידוד חברתי בקרב קשישים", מפרט פרופ' בן-חור. "בעיני, חובה עלינו כחברה לתת את הדעת על כך ברמת המדינה. הנזקים של בידוד חברתי בתקופת הקורונה היו משמעותיים מאד מעבר לתחלואה ולתמותה הישירה מהנגיף, ובמיוחד אצל קשישים. הבידוד החברתי הביא ממש להתפרצות המחלה הדמנטית אצל רבים. אפשר וחובה לבצע שינוי בתחום במערכת הבריאות, ברמת המדינה, הרשויות והעיריות - לדאוג לחיים קהילתיים, ולהיעזר ביכולתם של הקשישים לתרום לחברה. "נעשו הרבה מאוד מחקרים על אנשים שבפנסיה שלהם ממשיכים להיות פעילים, לעבוד, והחברה לא מתעלמת מהם. זה מצב שמפחית תחלואה, מאריך תוחלת חיים ושומר על תפקוד קוגניטיבי. אנחנו כחברה צריכים ללמוד להיעזר באנשים בגיל השלישי, להשאיר אותם רלוונטיים, והרווח נצבר בכמה רמות מבחינת המדינה: אנשים פעילים בגיל השלישי חווים ירידה בתחלואה, ולכן יש פחות אנשים לטפל בהם. בנוסף, פעילות מפחיתה בידוד חברתי, שכאמור מהווה גורם סיכון לדמנציה. מעבר לכך, יש להם יכולת לתרום לחברה ולכלכלה. בעבר החברה האנושית הייתה בנויה מקשישים פעילים, הם תרמו את חלקם לחיי קהילה, חיי משפחה ובכפר. לכולם היה תפקיד בחברה והלוואי ויכולנו לייצר מצב שכזה גם היום.
האם ניתן להתערב כשהמחלה מתפרצת?
"מחלת האלצהיימר מתפתחת במוח במשך קרוב ל-20 שנה לפני שהיא מתפרצת קלינית. יש חלון זמנים ארוך ומשמעותי שניתן להתערב במהלכו ולמנוע את התפרצות המחלה. יש אנשים שמגיעים לגיל מופלג ויש להם שינויים של מחלת אלצהיימר במוח, אך היא לא התפרצה ולא באה לידי ביטוי קליני. בבדיקה, המוח שלהם ידגים שינויים פתולוגיים בגלל האלצהיימר, אבל הם ממשיכים להיות אנשים שמורים ופעילים ללא בעיות בולטות. המסר הוא לא לחכות עד למצב של ירידה קוגניטיבית, כי אז זה יהיה מאוחר מדי.
ניתן בהחלט להתערב כשהמחלה רק מתבשלת, לפני שהיא כבר מתייצגת, ואז היא מתנהגת כמחלה ממארת שהורגת", אומר פרופ' בן-חור. "בדיוק כמו שנטפל בסרטן השד כשיש רק גוש קטן ולא נחכה לסימפטומים או למצב גרורתי קשה, כך גם במחלה הזו. ככל שנצליח לזהות את האנשים בשלב מוקדם שבו המחלה מתחילה להתפתח, הסיכוי למנוע מחלה קטלנית הוא גדול יותר.
בעבר הטיפול במחלה נראה לנו "מעבר להרי החושך", אבל היום אנו אופטימיים יותר. שכיחות מחלת אלצהיימר באוכלוסייה מכפילה את עצמה כל חמש שנים. כך, בגיל 85 כ-40 אחוז מהאוכלוסייה עם אלצהיימר, בגיל 80 כ-20 אחוז, בגיל 75 כ-10 אחוז, וכך הלאה. אם אצליח בזכות המחקרים לתרום לפיתוח תרופה שתעכב את המחלה אפילו בעשר שנים, וזה אפשרי, אני מוריד את שכיחות המחלה ב-75 אחוז".
איך ניתן לזהות מוח שיחלה, 20 שנה לפני ההתפרצות?
"יש לנו היכולת לזהות את ניצני המחלה או הסיכון להתפרצותה לפני שאנשים חולים ממש. דרך אחת היא במיפוי מוח ברפואה גרעינית, אשר בודק האם יש משקעי חלבון עמילואיד-בטא במוח, כאשר המשקעים נוכחים וניתנים לזיהוי בבדיקה הרבה שנים לפני שהאדם כבר חולה. דרך נוספת ומאוד יעילה לזהות את הופעת המחלה היא על ידי ניקור מותני שבו לוקחים דגימת נוזל מוח מעמוד השדרה, אבל זאת בדיקה חודרנית והיא לא מתאימה או מיועדת לכלל האוכלוסייה.
בשנים האחרונות פותחה שיטה אשר אנו משתמשים בה בהדסה, בה אנו יכולים לזהות בבדיקת דם פשוטה את החלבון המדובר, וכך לזהות את המחלה מספר שנים לפני שהאדם חלה."
בשורה נוספת שיוצאת מהמעבדה שלכם - ייתכן שהמחלה תיכנס לספרי ההיסטוריה?
"בזכות היכולת לאבחון מוקדם, נפתחה הדלת לפתח טיפולים מניעתיים לאנשים בשלב שעוד לפני התפרצות קלינית של המחלה. אנחנו נמצאים בשלבים מתקדמים במחקר, בשיתוף עם ד"ר נעמי חביב ופרופ' הלל ברקוביה ז"ל מהאוניברסיטה העברית, במסגרתו סקרנו 650 אנשים בגילאי 65-80. זיהינו אנשים רבים שאמנם במצב קוגניטיבי תקין, אבל בדיקת דם שלהם העידה על שינויים במוח של מחלת האלצהיימר. לאותם אנשים נתנו חיסון כנגד המחלה, ובדקנו אותם לאחר מכן באמצעות בדיקות דם כדי לראות האם החיסון שיפר את המדדים של מחלת אלצהיימר. מה שמדהים הוא שהחיסון קיים בעולם כבר מאה שנה, הוא נקרא – BCG, והוא ניתן כחיסון למניעת שחפת. מי שקיבל אותו בילדות לא נושא אותו עוד בגופו, כי היעילות שלו בהגנה על המוח נמשכת כ-10-15 שנה. כל מי שקיבלו חיסון במסגרת הניסוי בהדסה, נבדקו שוב בבדיקת הדם, כדי לבדוק האם יש שיפור וירידה בכמות החלבון, מה שיביא להפחתה בסיכון של אותו האדם לחלות בדמנציה. אני יכול לבשר שהתוצאות הראשוניות מרשימות מאוד: בחלק גדול מהמחוסנים חל שיפור בבדיקת הדם", הוא מספר.
"לאחר שנשלים את הניסוי ונבצע אנליזה שתוביל למסקנות, ולאחר שנפרסם אותו בספרות רפואית מדעית, יהיה צורך בניסוי קליני גדול יותר כדי להוכיח שהחיסון לא רק שיפר את בדיקת הדם, אלא (כך אנו מקווים) גם מונע חד משמעית התפתחות של דמנציה. אני מאמין שעם התוצאות של הניסוי שלנו עוד נתקדם לניסוי הקליני הגדול שיעמוד בכל הקריטריונים ויקבל את אישור מערכת הבריאות. מה שבעיקר מדהים הוא שעלות החיסון מגוחכת, בעוד שמנגד מדובר במחלה שפוגעת במיליוני אנשים המהווים נטל רפואי, חברתי וכלכלי ברמת המדינה. חברות התרופות מפתחות תרופות היום בעלויות של עשרות מיליארדי דולרים בשנה, ושום מערכת חברתית, כלכלית ולאומית לא תוכל לעמוד בנטל הזה, מה שיוביל לכך שהתרופות החדשניות תהיינה תרופה לעשירים. לעומת זאת מה שאנחנו בהדסה מביאים זאת בשורה - חיסון זול במיוחד שכל אחד יוכל לקבל ברמה של מערכת בריאות הציבור, ובכך להוריד את נטל המחלה באופן משמעותי.
הכיוון בחקר המוח היום הוא שתוך עשור העולם ייראה אחרת", אומר המומחה מהדסה לסיכום. "יש כבר תרופות מאושרות FDA המאטות את קצב התפתחות המחלה, והן סנונית ראשונה וחשובה, אבל האפקט שלהן לא חזק דיו והן יקרות. אנחנו בהדסה נמשיך לחפש פתרונות אפקטיביים, שגם יוכלו לתת מענה לכולם, לציבור הרחב. אנחנו מקווים שהחיסון יוכיח עצמו כבשורה הגדולה שאנו רוצים להביא לחולים".
צילום: אבי חיון, דוברות הדסה
