החלימה מלוקמיה, ומחזירה אור למחלקה
איילה ירט בת ה-10, שהחלימה מסרטן הדם לאחר מסע טיפולים ארוך בהדסה עין כרם, מגיעה מדי שבוע לאותה המחלקה כדי לחלק ארוחות חמות, לעודד את המאושפזים ולנטוע תקווה: "זו שליחות שזכינו בה". צילום: דוברות הדסה
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
משה זיגדון
משה זיגדון עורך ובעלים
כשהייתה בת ארבע וחצי, אושפזה איילה במחלקה להמטואונקולוגיה ילדים בהדסה, ויחד עם משפחתה חוותה מסע של טיפולים ממושכים, עד להחלמה. היום, היא "מעבירה את זה הלאה", כשהיא מגיעה בקביעות לעודד ילדים ומשפחות במחלקה שהייתה לה לבית.
איילה ירט בת העשר, המתגוררת עם משפחתה בירושלים, מגיעה מדי שבוע למחלקה להמטו-אונקולוגיה ילדים בהדסה עין כרם כדי לעודד את הילדים והמשפחות המאושפזים בה. היא מחלקת ארוחות חמות שמכינה חווי אימה, משוחחת עם המטופלים ומשפחותיהם, מפזרת את חיוכיה מלאי המתיקות ובעיקר משתפת בסיפורה האישי. לפני שנים אחדות הייתה גם היא מאושפזת באותה מחלקה, לאחר שחלתה בלוקמיה והחלימה, ועכשיו היא מעניקה כוח לאחרים.
הבשורה המטלטלת בעיצומה של הקורונה
הסיפור של איילה בהדסה התחיל עוד קודם למחלתה, לפני כמעט עשור, בערב ראש השנה. איילה הייתה אז בת חצי שנה בלבד, ונפגעה בראשה כתוצאה מנפילה. הוריה בחרו להביאה להדסה, ושם עברה ניתוח מורכב שעבר בהצלחה. "היה ברור לנו שהדסה זה המקום לנסוע אליו כשיש משהו ובאמת עברנו טיפול מצוין ומהיר כצפוי", מספרת חווי אימה.
לאור הניתוח המוצלח, חזרה המשפחה לאחר כמה שנים לאשפוז נוסף בהדסה, הפעם בדרך לא צפויה. במהלך מגפת הקורונה, כשהייתה בת ארבע וחצי, חששו הוריה של איילה שהמשפחה נדבקה בנגיף וביצעו בדיקת דם כדי לשלול אפשרות כזו: "לכל המשפחה היה חום, אך לאחר הבדיקה שיצאה שלילית, שמחנו. רק לאיילה המשיך להיות חום וזה היה מאוד מוזר", משתף שמריהו, אביה של איילה. "לאחר כמה ימים התקשרה אחות מקופת חולים ואמרה שכדאי שנלך בדחיפות לבית חולים לעשות בדיקות מקיפות יותר לאיילה, מכיוון שזוהה בדם שלה ממצא חריג. כבר באותו יום ניגשנו למיון ילדים בהדסה, ולמחרת הגיעה משלחת של רופאים ועובדת סוציאלית. הם הגיעו כדי לבשר לנו שלמעשה איילה חולה בלוקמיה, סרטן הדם".
הוריה של איילה נזכרים ברגעים הקשים של קבלת הידיעה: "זה היה הלם טוטאלי, אי אפשר להתכונן לדבר כזה, ואף אחד לא רוצה להיתקל בזה. זה שוק אמיתי ומבינים שהולכים למסע שהוא לא מוכר ולא ידוע".
"קרקע לעמוד עליה כשהכל מפורק"
במשך כל התהליך המורכב והמתמשך, מספרים ההורים שהצוות של הדסה היה תמיד לצד המשפחה, מהרגעים הקשים של גילוי המחלה ועד להחלמתה השלמה של איילה. "הצוות של הדסה נתן לנו קרקע לעמוד עליה כשהכל היה נראה מפורק והבנו שהבת המתוקה שלנו חולה. כמה שזה נשמע מפחיד, נתנו לנו בהדסה הרגשה שהכל יסתדר ושהכל בר טיפול. עוד כששמענו שאיילה חולה, הצוות הרפואי מיד בא ועטף אותנו נפשית, תמך בנו, והיה לצידנו לאורך כל הדרך. הרגשנו שיש לנו על מי לסמוך, והתמיכה הזו נתנה לנו כוח לצלוח את האתגר הזה בשלום".
לאחר שנה שלמה של אשפוז בהדסה שכלל טיפולים אינטנסיביים, ועוד שנת אשפוז לסירוגין בביתה ובמחלקה, איילה החלימה מהמחלה וחזרה לקו הבריאות.
(איילה וצוות הדסה בתקופת הטיפולים)
כיום, איילה זוכרת את חווית האשפוז כחיובית, בעיקר בגלל צוות הרופאים והרופאות, האחיות ובנות השירות של הדסה שהיו שם בשבילה. היא מספרת על האחות שישבה והקריאה לה סיפור, את החיוך שתמיד קידם את פניה ואת החיבוק שנתנו לה כשהייתה צריכה. הצוות מצידו זוכר את הילדה המתוקה שהפכה לבת בית ונכנסה ללבבות של כולם.
בתקופת הטיפולים המאתגרת, בפורים, סיפרה לצוות כי החלום שלה הוא להתחפש לאחות במחלקה, ממש כמוהן. האחיות תפרו במיוחד תחפושת התואמת למידותיה של איילה וכך הגשימו עבורה חלום קטן, דווקא בימים לא פשוטים. בפעם אחרת, הם מספרים, לאיילה כאבו האוזניים, ואחות שהייתה נוכחת הלכה מיד, קנתה טיפות אוזניים ועשתה לה עיסוי עדין באיזור.
עדות חיה שאפשר לנצח
הזיכרונות החמים של איילה מתקופת הטיפול בהדסה הם גם הסיבה שכיום היא חוזרת למחלקה מרצונה, לא כמטופלת אלא כמי שמבקשת לחזק ילדים אחרים הנמצאים במקום שבו הייתה היא עצמה.
הגעתה של משפחת ירט ושל איילה במיוחד משפיעה רבות ומותירה אוירה נעימה ומחויכת על כלל המשפחות והמטופלים במחלקה. איילה מגיעה ומספרת את הסיפור שלה לכל הילדים המאושפזים, ובעצם כך מהווה עבורם דוגמה חיה לכך שניתן לעבור את הטיפולים, להחלים ולחזור לשגרת חיים מלאה.
ביקורם של איילה ומשפחתה נותן למאושפזים כוחות להתמודד עם המצב הנתון, ונוסך בליבם תקווה לגבי העתיד. "כשאנחנו מגיעים ממקום של משפחה שהייתה שם ועברה את כל מה שהם עוברים, כולל הרגשות והחששות, ההתמודדויות והתקוות, ואנחנו תומכים בהם, זה הדבר שהכי ממלא אותנו והכי מרגיע אותם. זו שליחות מטורפת שזכינו וזוכים לעבור, מהרגע שאיילה סיימה את הטיפולים ועד היום."
ד"ר סיגל וינרב, אונקולוגית וסגנית מנהל מחלקת המטואונקולוגיה ילדים בהדסה, הייתה הרופאה שטיפלה באיילה לאורך תקופת התמודדות עם מחלתה: "איילה הגיעה אלינו ילדה קטנה, חמודה ומפוחדת, אך לאט לאט הכירה את אנשי הצוות, וכולם הכירו ואהבו אותה. במיוחד בלט הכישרון שלה בציור ויצירה, ותמיד תליתי בחדר ציורים שהכינה לי.
היא סבלה מלויקמיה מסוג נדיר אצל ילדים והטיפול היה ממושך וקשה, עם תופעות לוואי רבות.
לשמחת כולם, לבסוף החלימה. גם הוריה של איילה השתלבו במחלקה, התחברו עם ההורים האחרים, קיבלו כוחות מהם וכיום הם נותנים כח לאחרים. במהלך הטיפולים נולד אחיה הקטן של איילה, דבר שהוסיף קושי טכני אך גם הרבה שמחה. היום, כשאיילה מגיעה לביקורות כולנו נהנים לראות אותה גדלה, לקבל סרטונים שלה מחוג ריקוד או מבית הספר והיא מגיעה בשמחה ומרגישה במחלקה כמו בבית. כל המשפחות שמאושפזת בסופי שבוע נהנות מהאוכל שמשפחת ירט מקפידה להביא כל שישי ולפנק את כולם, זה מחמם את הלב".
סירים חמים בכל סוף שבוע
את המיזם בחרו משפחת ירט לקיים בימי שישי דווקא, מהסיבה שבשאר הימים ישנם ארגונים שונים שבאים להתנדב ועוזרים למטופלים, אך בסופי שבוע מפלס ההתנדבות יורד בשל חוסר זמינות של רוב האנשים, ולכן, דווקא אז העזרה של משפחת ירט והשמחה שהם מביאים בולטות ומורגשות יותר במחלקה ובכלל.
בנוסף, מעבר לחלוקת המנות החמות בימי שישי למאושפזים ולשוהים במחלקה, המשפחה דואגת לסיר חמין גדול עבור אלו שנשארים לשבת במחלקה, ואף מחלקים מגשי פיצה לצוות ולמשפחות במוצאי שבת. ההתמדה של משפחת ירט במיזם המיוחד מחזיקה מעמד כבר 4 שנים ברצף, כולל בתקופות שטסו לחו"ל במשך השבוע, וחזרו בסופ"ש להדסה כדי לא לפספס אפילו פעם אחת של התנדבות.
אביה של איילה מסכם בהתרגשות: "הדסה היא בית בשבילנו, 'גרנו' שם שנתיים. בכל בית-חולים אתה נספר כעוד מטופל, אבל בהדסה אתה מרגיש את המשפחתיות וההסתכלות הרחבה על כל צדדי הטיפול שמעניקים שם: מקצועית, נפשית ואנושית. בהדסה רואים אותך כבן אדם ורואים את המשפחה של המטופל, ואני לא יודע אם יש עוד בית חולים כזה בארץ או בעולם. זכינו להיות שם, ואני יודע שעוד משפחות חושבות ככה".
