150 גרם של חיים
הוא רצה לתרום כליה לחבר, נעצר, וחיכה שנים להזדמנות. שלושה ימים לפני הניתוח הכול השתנה, ומשם החלה שורה של צירופי מקרים שחיברו בין שתי משפחות לתמיד. שמעיה רימון מפסגת זאב משתף בסיפור יוצא דופן
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
משה זיגדון
משה זיגדון עורך ובעלים
בבוקר שבו נכנס לחדר הניתוח כדי לתרום כליה לאדם שמעולם לא פגש, ליווה שמעיה רימון את אשתו חגית לסקירת מערכות. "התינוק בריא ומשקלו 150 גרם", נאמר להם. כמה שעות אחר כך, כשהתעורר מההרדמה, סיפר לו המנתח שהכליה שהוציא מגופו שקלה גם היא 150 גרם בדיוק.
זה היה רק הראשון בשורה של צירופי מקרים שליוו את רימון, תושב שכונת פסגת זאב, מרפא בעיסוק ומנהל מכון ריפוי בעיסוק במאוחדת מחוז ירושלים, בדרך שהחלה ברצון לעזור לחבר והסתיימה בקשר קרוב עם משפחה שלא הכיר.
"משהו בתוכי נדלק"
הסיפור התחיל לפני כמה שנים, כשחבר סיפר לרימון שכליותיו קרסו. רימון הציע מיד לעבור בדיקות ולתרום לו כליה, אך בסופו של דבר נמצא שאביו של החבר מתאים לתרומה, והתהליך נעצר. "הסיפור הסתיים, אבל משהו בתוכי נדלק", הוא נזכר. "ידעתי שיום אחד אתרום כליה לאדם שאינו מכיר אותי, גם אם עדיין לא ידעתי למי ומתי".
הרצון לא הרפה ממנו, אבל בבית הוא נתקל בחשש. "כששיתפתי את חגית, היה לה קשה לקבל את הרעיון שאסכן את עצמי", הוא מספר. נקודת המפנה הגיעה כשחגית, שעבדה אז כיועצת בבית ספר לחינוך מיוחד, ליוותה נערה שהמתינה לתרומת כליה. "הקרבה לנערה שינתה את נקודת המבט שלה, והיא נתנה את הסכמתה".
התפנית של הרגע האחרון
הניתוח נקבע, אך שלושה ימים בלבד לפני מועדו מצבה של הנערה הידרדר והיא לא יכלה לעבור את ההשתלה. "הבנתי שאם אדחה את התרומה, ייתכן שכבר לא אוכל לתרום בעתיד", מסביר רימון. "התקשרתי לאחראית במרכז ההשתלות ואמרתי לה: אם לא עכשיו, ייתכן שזה לא יקרה בכלל".
באותו רגע בדיוק ישבה במשרדה של רחל, מתאמת ההשתלות, אמו של צעיר בשם מושיקו, והתעקשה שלא תעזוב עד שיימצא תורם לבנה. רחל סיימה את השיחה עם רימון, פנתה אל האם ואמרה: "מצאתי לך תורם".
צירופי מקרים וחברות שהתחילה בחדר ההתאוששות
ה־150 גרם של הבוקר היו רק ההתחלה. רימון יצא מהניתוח בשעה 19:30 בדיוק, השעה שבה נערכה החופה שלו ושל חגית. באותו יום הם ציינו את יום נישואיהם. מחוץ לחדר המתינו יחד שתי המשפחות.
"עוד לפני הניתוח ראיתי את מושיקו שוכב לידי במחלקה", משחזר רימון. "אחרי הניתוח, כשהתאוששנו, המבוכה הראשונית התחלפה בשיחות, בצחוק ובתחילתו של קשר חברי".
כשנולד התינוק, קראו לו בני הזוג שֹהם, שם שאהבו והתחברו אליו מההתחלה. רק אחר כך שמו לב ששֹהם מורכב מאותן אותיות כמו משה, שמו המלא של מושיקו.
"זכיתי במשפחה נוספת"
שלושה שבועות אחרי הניתוח חזר רימון לעבודתו. בתחילה שמר את הסיפור לעצמו, אבל כשחבר מהשכונה החליט לתרום כליה בעקבותיו, הבין ששיתוף הסיפור יכול לעודד אחרים.
"הרווח הגדול ביותר, מעבר להצלת חייו של מושיקו, הוא הקשר שנוצר בינינו", הוא אומר. "הפכנו למשפחה אחת. אני אוהב לומר שלא רק נתתי כליה, זכיתי במשפחה נוספת. זכיתי לעשות מעשה שמעניק חיים לאחר, ובדרך גם משמעות עמוקה לחיים שלי".
את הסיפור הוא קושר גם למקצועו. "בריפוי בעיסוק אנחנו תמיד שואפים להחזיר את האדם לתפקוד מלא ככל האפשר. בסיפור המופלא הזה פגשתי אדם שתפקודו היה ירוד מאוד, שאפילו לא יכול היה להביא ילדים לעולם. היום, כשאני רואה אותו בשיא פריחתו, עם אשתו ושני ילדיהם, כששניהם אדריכלים מצליחים, פשוט אין מאושר ממני".
