ההצגה חייבת להמשך
בתיכון "דקל וילנאי אורט" לא מוותרים לקורונה ולזום, ובעוד התאטראות סגורים – תלמידי י"ב במגמת התיאטרון העלו שלוש הפקות מרשימות ומרגשות • הקהל יצא נפעם
פורסם בתאריך:
מאז מוצ"ש, 6.3.21, ולאורך ארבעה ערבים ובוקר אחד קיימו 21 תלמידי י"ב של מגמת התיאטרון בתיכון "דקל וילנאי אורט" מרתון הצגות של שלוש הפקות מרשימות כחלק מבחינת הבגרות שלהם. ההפקות - "טעים רצח", "עד 120" ו"הלופ". לצפייה במופעים הרבים הגיעו בני משפחה, חברים, אנשי צוות, תלמידי המגמה משכבות אחרות ואף בוגרי המגמה לדורותיה. במופע האחרון והחגיגי שנערך ביום רביעי, עשרה במרץ, נכח מנהל אגף החינוך, הראל הורוביץ, ששיבח את היצירתיות, רמת המשחק והגיוון של ההפקות, ואת החוסן המיוחד של חברי המגמה בכל השכבות, בתמיכה המקצועית זה בזה ובקשריהם האישיים האיתנים.
"הפקות מגמת תיאטרון בכל שנה הן פרויקט עצום", מספרת ענבל קפלן, רכזת המגמה, "מתחילים לעבוד עליהן כבר בכיתה י"א, כדי להגיע מוכנים לאחר עבודה מעמיקה. כפי שניתן לתאר, השנה העבודה על ההפקות הייתה מאתגרת פי כמה, שכן רוב העבודה נעשתה מרחוק דרך הזום".
בתהליך ההכנה, התלמידים והצוות ביררו שאלות קיומיות הרלוונטיות גם לימינו ממש: השאלה הראשונה - "מהם חיים של אחרים בשבילי?", שאלה שנוגעת אלינו בתקופה זו באופן יומיומי, וחשוב מאין כמותו - האם אני מוכנה ללכת עם מסיכה, להתחסן, להיות בבידוד כדי לשמור על אחרים? או שמא החופש שלי יותר חשוב לי?. שאלה נוספת היא "מה נרצה לזכור לנצח?" - בשנה בה החיים תופסים תפנית ונראה כאילו לא נחזור לשגרה, אנו תוהים אם מה שעשינו עד כה מספיק לנו ומשמח אותנו? אולי כדאי לשאוף ליותר? ומה ניקח איתנו הלאה?. השאלה האחרונה היא "איך אני נשאר נאמן לעצמי?" - יש עלינו כל כך הרבה השפעות מהמשפחה, מהחברה, מהרשתות החברתיות ועוד. איך אנחנו יודעים מי אנחנו באמת בלי כל ההשפעות? ואיך נשארים נאמנים לעצמנו בתוך כל התסבוכת הזו?
מתוך השאלות העמוקות הללו התלמידים יצאו לחפש מחזות איתם יוכלו לעבוד ולעבד בתהליך ההפקות. "המפגשים בזום היו יצירתיים מאוד", מספרים התלמידים, "נאלצנו להשתמש בכל מיני כלי עזר כדי להפוך את העבודה למעשית ולא עיונית בלבד. יצרנו קטעים דרך הזום תוך שימוש בכל הכלים שהזום מציע - חדרי פיצול, רקעים משתנים, אפקטים ועוד, וגם למדנו לצלם ולערוך למרות שזו בעצם מגמה אחרת".
בכל הזדמנות שניתנה נפגשו חברי המגמה במרחבים חיצוניים שבהם אפשר היה לביים קצת, תמונה פה, תמונה שם. למרות כל הקשיים והמצב הבלתי נתפס הם הצליחו להרים הפקות עמוקות, שונות ומסקרנות שיכולות לעלות בכל תיאטרון בעולם. ביצירתיות רבה הם הפכו "כל דפקט לאפקט".
בעוד שבכל שנה רגילה מגמת התאטרון מופיעה בהיכל התרבות העירוני שמתמלא עד אפס מקום, השנה נאלצו התלמידים למצוא פתרונות יצירתיים, וההפקות מוקמו ברחבי בית הספר, בחללים שונים, באוויר הפתוח. התלמידים השתמשו בחלל שניתן להם, גילו אותו מחדש וניצלו אותו עד תום. "החללים השונים והעבודה הרציפה איתם אפשרו לתלמידים לחלום בגדול, להתנהל אחרת ולייצר תיאטרון אמיתי בו הקהל עובר חוויה מוחשית, ולא רק יושב וצופה מכיסא נוח בזמן שהסמארטפון רוטט בכיס ומפתה אותם", אומרת קפלן.
הקהל שהגיע לאורך שבוע מרתון ההצגות בכמה סבבים בכל יום, לא האמין למראה עיניו. כל הצגה השאירה את הקהל ללא מילים, בהתלהבות ורצון לראות הכל שוב ושוב. התגובות נעו מ"חוויה תיאטרונית מעלפת" ו"איך הצלחתם להרים דבר כזה מטורף?", עד "אתם חייבים להעלות את זה שוב" ו"ישר לברודווי!".
חברי המגמה מסכמים ואומרים כי "אנחנו מרגישים שהצלחנו להחזיר קצת סומק ללחיים של אנשים, חיוך על הפנים, ותחושת נורמליות להם אנחנו כל כך זקוקים".
דינה זייצב, מנהלת בית הספר, שליוותה את התהליך כולו וצפתה בהצגות כמה וכמה פעמים, שיבחה הן את צוות המגמה והן את התלמידים המופלאים והמוכשרים שהצליחו למרות כל הקשיים בדרך, להעלות הפקות איכותיות ומעוררות מחשבה ברמה גבוהה כל כך ולהציב רף חדש של שאיפות ועשייה.
