המהפך של הדס
הדס סרוסי, תלמידת תיכון "אופק ברנקו וייס", חוותה כישלונות ומסרים שליליים מכל המורים בבתי הספר בהם למדה, עד שהגיעה ל"אופק ברנקו וייס" • מתלמידה עם ממוצע ציונים של 45 היא הפכה לתלמידה עם ממוצע של 90 • בריאיון מיוחד היא מספרת מה גרם לשינוי ולמה חשוב שכל ילד ימצא את המסגרת והמורים שמאמינים בו ודוחפים אותו קדימה
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
זהו סיפורה של התלמידה שחולמת לחזור ללמד בבית הספר שלה ואומרת: "אני רוצה לתת להם את החוויה שאני מקבלת מבית הספר". זה סיפור חשוב לאנשי חינוך, להורים ולילדים שהסביבה אדישה כלפיהם ומשדרת להם: "אתם לעולם לא תצליחו, חבל על המאמץ".
הדס סרוסי תחגוג ביום שבת 18. היא סיימה כיתה ט' בתיכון דתי, עם ממוצע 45 בלבד. היא הרגישה שלא רואים אותה בין שיעורי המשנה לשיעורי התורה, ובכלל לא חלמה לראות את הציון 100. בכיתה י', לאחר הרבה לבטים, היא הגיעה לבית הספר "אופק ברנקו וייס", ובתעודה של סוף כיתה י"א הציון הכי נמוך שלה הוא 90. ההתחלה בבית הספר החדש לא הייתה קלה, ורק לקראת סוף כיתה י', כשלראשונה שבה הביתה עם תעודה שניתן להתגאות בה, היא התחילה לראות את השינוי, וזה מה שהשאיר אותה.
היום הדס הפכה לתלמידה בולטת בהישגיה הלימודיים בבית הספר, ובחרה ללוות ילדה בכיתה י' בקליטה שלה בשנתה הראשונה. "חשוב לי לעזור לה לבנות את הביטחון העצמי שלה, ביטחון עצמי זה הדבר הכי חשוב כשאת בתיכון", היא מספרת.
היא הגיעה להתגורר במעלה אדומים בגיל 6, לכאן הגיעה עם משפחתה היישר מביתר עלית. משפחתה עברה בין חזרה בתשובה לחזרה בשאלה, כאשר אמה נשארה דתית. את השנים הראשונות של בית הספר היסודי היא למדה בבית הספר יצחקי, ועד לכיתה י' למדה בחינוך הממלכתי דתי. המעבר לבית הספר "אופק ברנקו וייס" הוביל אותה גם להתמודדויות שונות וחדשות, למשל, כיתה מעורבת של בנים בנות.
כל ילד צריך דחיפה קדימה
אנחנו נוטים לדבר על הובלת ילדים להצלחות ולא תמיד שומעים את התלמיד. חווית חוסר הצלחה תמידי וזאת הזדמנות נהדרת, לקראת שנת לימודים חדשה, לשמוע את הצד של התלמיד, בריאיון מיוחד הדס מסבירה בגילוי לב כיצד ילד שאיש לא מאמין בו מרגיש זאת עם תובנות רבות ובגרות, "בכל השנים ידעתי והרגשתי בתוכי שאני טובה, ולא דאגו להראות לי את זה כל השנים בכיתה. הבעיה בבתי הספר היא שדוחפים את אלה שמצליחים, הם תמיד מקבלים במה והאחרים נשארים מאחור. אחרת אין שום דרך להסביר את העובדה שמכיתה א' ועד סוף ט' הייתי נחשבת תלמידה מאוד גרועה, ופתאום חל מהפך של 360 מעלות. אני לא השתניתי, נשארתי אותה הילדה, נשארתי אותה הדס, אז איך במקום אחד אני כן ובמקום אחר אני לא? כשהייתי בכיתה ט' הייתה מורה שאמרה לי שלא אגיע רחוק, ואני לא הולכת להוכיח לה ולנפנף בתעודות, גם לא ארוץ להראות לה את התואר שאסיים באוניברסיטה, חשוב לי להוכיח רק לעצמי שאני אגיע הכי רחוק שאפשר. ילדים יודעים שיש מטרה לסיים 12 שנות לימוד ובגרות, כשאין איש שנותן יד בדרך, זה קשה כי יש נפילות, וילד צריך את הדחיפה קדימה".
אמרת שחששת לפני שהגעת ל"אופר ברנקו וייס"
"הגעתי עם חששות מהסטיגמה, אני לא שופטת חוויה לפני שאני חווה אותה בעצמי. זה כמו שמגיעים ללונה פארק ויש ילד שימליץ על מתקן ואחר שיתלונן שזה עושה לו בחילה. לכן לא צריך לשמוע ביקורת, אלא לחוות חוויה. כל אחד חווה את הדברים באופן שונה, וצריך לנסות. חצי השנה הראשונה הייתה קשה, זאת הייתה פעם ראשונה שאני בכיתה מעורבת עם בנים, וזו הסתגלות לסגנון שונה. פתאום פונים למורה בשם פרטי, יש לה שם ולא מכנים אותה 'המורה' כמו בבית הספר הדתי. יש עם מי לדבר כשיש בעיה, פתאום מצאתי את עצמי שמחה לקום בבוקר לבית ספר שהוא כמו בית, והמחנכת שלי, גלי לוי, רואה אותי וזמינה בכל שעה. היא כמו אמא, לא הכרתי סגנון כזה. כשקיבלתי תעודה בפעם ראשונה ירדו לי דמעות, אף פעם לא הגעתי לציונים כאלה טובים. כל השנים לא ויתרתי, אם הייתי מוותרת ומרימה ידיים בכיתה ט' לא הייתי ממשיכה לתיכון. השנים בתיכון הם עבורי תיקון. מרגש אותי שאני נותנת נחת להורים".
מה היית רוצה לומר לילד שנמצא היום במקום שהיית בו?
"בשנתיים הפכתי להיות הילדה בבית שמביאה להורי את הנחת בכל הקשור להישגים לימודיים, אמא שלי מאוד גאה בי על השינוי שעשיתי. אני רוצה להגיד לילדים שנמצאים במקום שאני הייתי בו, תחשבו מה המסגרת שתדחוף אתכם קדימה, מה מתאים לכם ולא לחברים שלכם. כשאני קמה בבוקר לבית ספר אני מרגישה שאני הולכת מבית אחד לבית השני שלי, המורים נותנים לי להרגיש שאני מובילה, זו הרגשה אחרת מבית ספר רגיל. חשוב לי לומר לתלמידה ולתלמיד שנמצא במקום בו הייתי עד כיתה י', תזכרו: אתם לא צריכים אף אחד שיאמר לכם מה את שווה, תאמינו בעצמכם וכך תגיעו רחוק. תקשיבו רק למי שמאמין בכם ולא למי שמתייג אתכם ומוריד אתכם. להורים אני אומרת: הכי חשוב לילד שמרגיש כישלון זה לדעת שיש לו משפחה תומכת ודוחפת".
מנטורית
היום הדס משמשת כמלווה תלמידה בכיתה י', היא מנטורית עבורה גם בלי ללמוד אימון אישי, הלמידה מהניסיון והיכולת הנפלאה שיש בה לנתח את שעברה, מקנות לה את כל הנדרש כדי להיות מלווה מצוינת. "אני חונכת ילדה שהגיעה כמוני ללא ביטחון, חשוב לי שתדע שהיא לא לבד. אני מחדירה בה שתאמין בעצמה וכך תצליח".
מה החלומות שלך?
"בשנה הבאה אני מתגייסת ורוצה להיות מפקדת טירונים, כי אני אדם סמכותי, דומיננטי ועם כושר מנהיגות", אומרת הדס בגאווה אחרי שהוכיחה לעצמה ולסובבים שכל מה ששידרו לה ברוב שנותיה מוטעה לחלוטין. "אחרי הצבא אלך ללמוד קרימינולוגיה כי זה מעניין, וחינוך מיוחד כי זה מעניין וחשוב. החלום שלי הוא לשוב לאופק ברנקו וייס וללמד שם, להיות אחת מהצוות".
אפרת ביטון: "מייצרים בקרב התלמידים את האמונה בעצמם"
אפרת ביטון, מנהלת תיכון ״אופק ברנקו וייס״, אומרת: ״אנחנו גאים בהדס, בהישגיה הלימודיים והחברתיים, הדס בהתחלה לא האמינה בעצמה ובעוצמות שיש בה, היום אחרי התהליך שעברה הדס היא מנטורית לתלמידים חדשים. המורים בבית הספר עובדים מסביב לשעון על מנת לייצר בקרב תלמידינו את האמונה בעצמם, והעבודה החשובה הזו נושאת את פירותיה, אני מאמינה שהסיפור של הדס יהווה השראה לתלמידים נוספים שיתקבלו אצלנו בברכה, אהבה והכלה״.
