היל"ה של אור
תלמידי תכנית היל"ה הגיעו למקום לאחר שלא מצאו את עצמם במסגרות פורמאליות, חלקם התקשו מבחינה לימודית, לחלקם היה קשה עם המשמעת הקפדנית ואחרים לא הסתדרו חברתית • היום הם נמצאים בתכנית היל"ה הפועלת במתנ"ס, לומדים, מפתחים קשרים טובים עם הצוות ומצליחים לסיים 12 שנות לימוד עם בגרות מלאה וטובה • רוני זכאי, מנהל אגף קידום נוער, ואפרת ווינטרוס, סגניתו, מספרים על האהבה לתלמידים, האמון שהם נותנים בכל אחד מהם והגישה המכילה שפותחת את הלבבות שלהם
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
תכנית היל"ה הפועלת במתנ"ס היא אחת הפנינות בעיר, תכנית ייחודית שהוקמה עבור בני הנוער שאינם מוצאים את עצמם מסיבות שונות במסגרת פורמאלית. מנהל אגף קידום הנוער, רוני זכאי, מבקש להדגיש כי "הציבור רואה בטעות בפרויקט היל"ה כאלטרנטיבה אחרונה, וזה לא נכון. יש כאלה שהולכים לאיבוד בתוך בתי ספר עם מאות תלמידים במסדרונות ובכיתות גדולות, אבל בכל זאת חוששים לעשות את הצעד הזה. חבל, זאת תכנית לימודית של משרד החינוך שניתן לצאת ממנה עם בגרות מלאה, אך עם אטמוספרה אחרת, אוהבת ומכילה, שפועלת בגישה שונה שכוללת סדנאות, ארוחות ומיומנויות וכלים לחיים".
החניכים חוזרים כמדריכים
אני מגיעה לפגוש את הצוות והתלמידים בתכנית בין השיעורים לבין שיחה משותפת שמתקיימת במועדון הצמוד לחדרי הלימוד. במועדון יש פינות ישיבה מזמינות, שולחן ביליארד ואווירה חמה ואוהבת. לשיחה היומית הם קוראים "סבב מה נשמע", וזה בעצם שיחות עומק בנושאים שונים ומשמעותיים שאותם התלמידים בוחרים לפתוח ולשתף. מהמועדון יוצאים התלמידים לחצר מטופחת עם מדשאה, ומיד לאחר השיחה מגיעות מנות פלאפל טעימות שמחולקות להם. בצוות יש מדריכים שהתחנכו בעצמם בהיל"ה, ובתום השירות הצבאי שלהם ביקשו לשוב לכאן כדי לקחת חלק במקום שהיה עבורם בית שני בגיל הנעורים. בפרויקט היל"ה במעלה אדומים יש היום 25 תלמידים מגיל 14 ועד הגיוס, והם פועלים בתכנית יחד עם צוות מורים, מורה חיילת, ש"ש, מדריכים, מנהל וסגנית.
כוס קפה בחדר המנהל
רוני זכאי, מי שהקים את התוכנית במעלה אדומים לפני 25 שנה ועסק לאורך כל שנותיו הבוגרים בחינוך נוער וילדים בתחום הטיפולי, הוא איש שקט וצנוע, אדם עם נתינה אין סופית ויכולת הכלה והקשבה בלתי נגמרת. דלתו תמיד פתוחה לרווחה עבור התלמידים, שבשבילם זאת תפנית משמעותית ושונה מבתי הספר הפורמאליים. רובם התקשו בבתי הספר מסיבות מגוונות מאוד, ובחוויה האישית שלהם להיכנס לחדר המנהל או הסגנית זה לקבל בדרך כלל נזיפה. בהיל"ה זה כדי לשתות כוס קפה יחד עם המנהל או כדי להתאוורר מהיום הלחוץ שעבר עליהם.
"אני מאוד אוהב את העבודה שלי", מספר רוני, "אני שמח בכל בוקר להגיע לכאן. כל יום הוא שונה, יש אתגרים ויש ריגושים. כל השנים אני רואה את התלמידים מגיעים אלינו וגדלים סביבנו, הם יוצאים מפה עם תחושת הצלחה, עם בגרות מלאה ולאחר שסיימו מסגרת חינוכית באופן מלא, וזה מחמם את הלב".
רואים את התלמיד באמת
יחד עם רוני באותו החדר נמצאת גם הסגנית, אפרת ווינטרוב, גם היא קורצה מאותו החומר של רוני, כנראה שזו חובה כשפועלים בתחום כזה. "אין יום דומה ליום שאחריו", מספרת אפרת, "וכל יום מרגש ומדהים מחדש. בבתי הספר אי אפשר סתם להיכנס לחדר המנהל והסגנית, ואצלנו, בהפסקות הם אוהבים להיכנס ולשבת איתנו, לספר ולשתף אותנו במה שעובר עליהם. זה קורה כי אנחנו נותנים להם אווירה מקבלת ומכבדת. זה הכלל שלנו, אנחנו מאוד מכבדים אותם, והם מכבדים את המקום ואחד את השני. זה עובד, אנחנו אפילו לא צריכים להתעסק בכל עניין הכבוד ההדדי, זה בא מהם. יש בניהם שעשו דברים קשים בבתי הספר הקודמים מתוך תסכול וכדי שיראו אותם, אצלנו אירועים חריגים זה דבר נדיר ביותר, פשוט כי אנחנו רואים אותם באמת, באופן טבעי ובצורה כנה".
לא מוותרים על אף אחד
רוני אומר כי "המוטו שלנו הוא לא לוותר על אף אחד ולא לוותר לאף אחד. יש לנו אחוזי הצלחה מאוד גדולים. הקשר בין הצוות לתלמידים מאוד משמעותי, יש באופן קבוע מחוץ לכיתות שני עובדים, כך שאם יש תלמיד שיוצא באמצע שיעור, תמיד יהיה מי שנמצא שם בשבילו בחוץ. יש קשת מאוד רחבה של סיבות שבגללן ילדים הגיעו אלינו. חלק בגלל שלא הסתדרו במסגרת, בגלל סיבה לימודית או "בגלל סיבה חברתית. לכולם יש איזו שהיא צלקת מבית הספר הקודם".
אפרת מוסיפה כי "יש תלמידים שפיזית אנחנו באים אליהם הביתה כדי להעיר אותם בבוקר ולוודא שהם באים, אבל זה קורה מספר פעמים בודדות, אחר כך כבר אין צורך. אם יש ילד שמגיע כמה דקות לפני השיעור, אני אומרת לו שלא יאחר, והקפה עליי. אני מכניסה לו קפה לכיתה, אני כבר יודעת איך כל אחד שותה את הקפה שלו. הקשר מאוד אישי ויש לנו גם נוהל יום הולדת, אנחנו חוגגים לנערים ולנערות יחד עם הצוות, לא מדלגים על אף אחד".
מילה טובה בשיחה להורים
"יש לנו נוהל של שיחת טלפון להורים כדי לספר להם משהו טוב על הילדים שלהם. מדובר בהורים שכל שיחת טלפון מבית הספר בעבר הייתה גורמת להם למכה בבטן, הם כל כך מתרגשים ומודים לנו על השיחה והמילים הטובות, וזה גם גורם לשינוי אווירה בתוך הבית עצמו".
גלישה על גלים ורכיבה על סוסים
"לכל אחד נבנה מסלול אישי על פי היכולות שלו. יש נערים שלא יצאו מהבית חודשים והרגישו שהם לא מקבלים מענה במוסדות הפורמאליים, הם ממש התקשו לתפקד עם צלצולים וכיתה ומשמעת נוקשה, ואילו הם היו נשארים במקום אחר, ספק אם היו יוצאים עם בגרות או מתגייסים לצבא. אצלנו הם מוצאים את עצמם, הם מרגישים שייכים והם מגיעים לכיתה בכיף. יש לנו גם הכנה לצבא ואנחנו משלבים תחומים נוספים המוסיפים הרבה מאוד ערך וכלים לחיים. למשל, גלישה על גלים, רכיבה על סוסים, קורסים מקצועיים כדי לפתוח את הראש ועוד. לא מזמן יצאנו לקורס צלילה באילת, כשלומדים מזה המון מעבר לצלילה עצמה כי אנחנו עובדים הרבה בזוגות או בשלשות כדי ללמד שיתוף פעולה, עבודת צוות, דאגה לחבר, שמירה על קשר עין, אחריות על הציוד ועוד. הם היו בקורס אילוף כלבים, נגרות, לק ג'ל, מיניות לבנות, התגוננות רחוב, תזונה ועוד. זאת מעטפת שלמה, ולא רק למידה. אנחנו חייבים לציין שאנחנו מקבלים גיבוי מדהים מהרשות, כל דבר שאנחנו מבקשים מראש העיר, בני כשריאל, ומסגנו ומ"מ, גיא יפרח, הם איתנו, ובלעדיהם הרבה ממה שיש לנו לא היה קורה".
במסגרת פורמאלית הלכתי לאיבוד
אני נכנסת למועדון ל"סבב מה נשמע", ומקשיבה לשיחה שעוסקת ב"אני והחברה". בפעם הקודמת זה היה על ניהול זמן, הם מעדכנים אותי. בתום השיח וקצת לפני שמגיעות מנות הפלאפל שליאור מ"הפלאפל התימני" בכיכר יהלום שולח ומסרב לקבל עבורן תשלום, הם משתפים אותי ומבקשים להישאר בעילום שם. "אני עוד מעט בת 17", אומרת לי אחת הנערות, "ואף פעם לא מצאתי את עצמי בבית הספר, היו לי ציונים גרועים ולא הצלחתי להתנהל בתוך בית ספר גדול. כשאני נזכרת בזה אני מבינה שהייתי בסוג של חרדה. המסגרת כאן הצילה אותי, קיבלתי עוד בית עם יחס אישי וצוות מדהים".
נער אחר אומר שיש כאן מגוון שונה של אנשים שמוצאים שפה משותפת, ובמקום אחר זה לא היה קורה. "הלכתי לאיבוד כל השנים ביסודי ובחטיבה, לא ראו אותי". נערה אחרת סיפרה שהגיעה למקום מתוך מבחירה, "היום אני קמה בבוקר בשמחה, ופיתחתי משמעת עצמית. הקשר עם המורים זה הרבה מעבר ללמוד חומר". אחת מהנערות משתפת ברהיטות ואומרת כי "בכיתה הרגשתי נבלעת, היה תסכול שאני לא מצליחה ללמוד, ופתאום אני מצליחה במתמטיקה ואנגלית ברמת בגרות עם ציונים מעולים. בבית ספר רגיל כל הזמן הייתי עסוקה בלנסות ולצמצם פערים ולהשלים".
אחד המדריכים מספר כי "אני הגעתי לכאן להדריך, כי הייתי פה שלוש וחצי שנים. קיבלתי פה המון מבחינה לימודית, חברתית ובעיקר נפשית. השתניתי פה מאוד בזכות האווירה וכל מה שמקבלים סביב. המעטפת מדהימה. החלטתי שאני רוצה לתת למקום ולהחזיר את מה שקיבלתי".
