יום שישי, 01 ביולי 2022, ב' תמוז ה' תשפ"ב
לפרסום חייגו: 02-5900070

חינוך במעלהנט

חינוך

עוד בכיר בעמל תעופה וחלל התפטר

אליעזר כהן, המנהל הפדגוגי, הודיע על התפטרותו במכתב שבו הוא אומר הכל: "ביום כניסתי בשערי ביה"ס נדרתי לעצמי שני נדרים: הראשון לעסוק רק בחינוך נטו ולא להתפתות שוב לתפקידי ניהול, והנדר השני לעשות רק מה שטוב לי וגורם לי לחייך כל בוקר בכניסה לביה"ס". בשניהם הוא לא עמד וחוזר אך ורק ללמד. המכתב המלא

פורסם בתאריך:


צוות ביה"ס היקר, בתלמוד מסופר על הלל הזקן שבאחת הדרשות שלו בשמחת בית השואבה אמר בין היתר: "המקום שאני אוהב, שם רגלי מוליכות אותי אליו".   בהשראת מילותיו של הלל הזקן, לפני שתיים עשרה שנים בדיוק עזבתי מיוזמתי עמדת ניהול בכירה בחברת גדולה שבה עבדתי, וחזרתי לעבוד במערכת החינוך שבה התחלתי את דרכי.

ביום כניסתי בשערי ביה"ס נדרתי לעצמי שני נדרים: הראשון לעסוק רק בחינוך נטו ולא להתפתות שוב לתפקידי ניהול, והנדר השני לעשות רק מה שטוב לי וגורם לי לחייך כל בוקר בכניסה לביה"ס. לפני כשנתיים שכשנקראתי פעמיים להיכנס מתחת לאלונקה הכבדה של תפקיד מנהל פדגוגי:  פעם ראשונה ע"י אורית, ובפעם השנייה על ידי שמעון לאחר כניסתו לתפקיד, בשני המקרים הסכמתי לכך, לא מתוך רצון לקדם את הקריירה שלי, לא מתוך הגאווה לשאת את התואר "סגן מנהל", ולא במטרה להתעשר מזה. הסכמתי כי אני אוהב את המקום והזה והוא חשוב לי מאוד, וגם מתוך הבנה והכרה שבמסגרת תפקידי אוכל לתרום מניסיוני ויכולותיי לקידום ביה"ס.  מיד עם כניסתי לתפקיד הפנמתי את זה שהפרתי באופן ברור את הנדר הראשון שנדרתי לעצמי, אך יחד עם זאת, למרות כל המשברים העצומים שעברנו מאז והאתגרים שהתמודדנו איתם )החלפת מנהל, מגפת הקורונה, החלפת בעלות ועוד ועוד), הרגשתי כל הזמן שאת הנדר השני אני לא מפר, והמשכתי להגיע בכל בוקר עם חיוך לביה"ס.  לצערי ,מסיבות מסוימות שניקרו בחודשים האחרונים התחלתי להרגיש יותר ויותר שגם את הנדר השני והאחרון אני מפר, ואכן לא מעט אנשים שאלו אותי בתקופה האחרונה לאן נעלם החיוך שהיה לי על הפנים. לאור זאת, לאחר מחשבות והתלבטויות רבות ולאחר שהתייעצתי עם משפחתי הקרובה ועם חברים קרובים מתוך ביה"ס ומחוצה לו, הודעתי לשמעון, שבצער רב, לא אוכל להמשיך לשמש כסגן מנהל וכמנהל פדגוגי החל משנת הלימודים הבאה, ובשמחה והקלה רבה אחזור למה שתמיד אהבתי, וגרם לי לחייך וזה להיות מורה מקצועי מהשורה. אני משער שרבים מכם תוהים ולא מבינים למה החלטתי את מה שהחלטתי, אך מטעמים מובנים אני לא אפרט את הסיבות שהובילו אותי לכך. אבל באותה נשימה חשוב לי שחס וחלילה שלא יתפרש שאני מטיל על גורם כל שהוא בביה"ס אשמה או אחריות על הסיבות שהביאו אותי להחלטה. בהקשר זה אני יודע שזה מנוגד לדרך הטבע שלנו אבל בכל זאת, על מנת לא לפגוע בכבודם של אנשים, אודה לכם אם תמנעו מהפצת שמועות, רכילויות וספקולציות בנושא. הבטחתי לשמעון שאמשיך לנהל את העבודה השוטפת של הפדגוגיה עד לסוף שנת הלימודים, ולאחר מכן אצא לחופש הגדול אליו התגעגעתי מאוד בשנתיים האחרונות. בספטמבר אחזור עם אנרגיות מחודשות ומלאות ללמד בכיתות. בהזדמנות זאת אני רוצה להודות מקרב לב לכל שותפי לדרך והעשייה הפדגוגית בשנתיים אלו ובכלל זה צוות ההנהלה, רכזי מקצוע, מחנכים, מורים, צוות מנהלה, צוות צבאי ועוד רבים אחרים.  תודה מיוחדת לנטלי שהייתה יד ימיני האיתנה לאורך כל השנתיים האלו, ועזרה לי בכל מה שנדרש תמיד בחיוך ורוגע. לצד התודות לכולם חשוב לי גם לבקש מעומק הלב סליחה ומחילה מכל מי מכם שפגעתי בו, אם במילים, אם במעשים ואם בהחלטות שקיבלתי במהלך השנתיים האחרונות. מי שמרגיש ככה ולא הביע את זה בפני עד היום, אשמח אם יפנה אלי ואני אתנצל בפניו גם באופן אישי. לסיום, אחד הרמטכ"לים אמר פעם בנימה מבודחת שצה"ל אף פעם לא נסוג ובורח בשדה הקרב, אלה רק משפר עמדות לאחור. אז באותה נימה אני אגיד שכמו צה"ל, גם אני בהחלטה זאת, לא נסוג ובורח, אלה רק משפר עמדות למקום בו יהיה לי אישית ואני חושב שגם לביה"ס יותר טוב.

  שיהיה בהצלחה לכולנו, אליעזר כהן

תגובות