במקום הראשון

לא רק שבית הספר "אופק ברנקו וייס" נבחר לאחד מחמשת התיכונים המצטיינים של משרד החינוך בעיר, הוא זכה במקום הראשון מבין החמישה • אפרת ביטון, מנהלת בית הספר, מספרת על העשייה הענפה בבית הספר, על החליפה המותאמת לכל תלמיד, על האמונה בכל תלמיד וביכולת שלו להצטיין ועל הסיפוק שהיא חשה כשהתלמידים מצליחים, כשהבוגרים באים לומר תודה וכשההורים אומרים שזה היה הצעד הנכון והטוב ביותר שעשו עבור ילדיהם

פורסם בתאריך: 08/09/2022 10:52

נכתב על ידי

דלית מור

כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה

בעקבות זכייתו של בית הספר התיכון "אופק ברנקו וייס" בפרס הדיפרנציאלי של משרד החינוך ולאור העובדה שבית הספר הגיע למקום הראשון מבין חמשת התיכונים שזכו בעיר, נפגשתי עם מנהלת בית הספר בשלוש השנים האחרונות, אפרת ביטון, לשיחה שבה היא מספרת מה הביא את בית הספר למקום הראשון, מה המטרות והחזון שלה לבית הספר ומדוע הגישה החינוכית הייחודית של צוות בית הספר היא המענה הנכון והטוב ביותר לתלמידים. 

אפרת עוסקת בחינוך כבר 23 שנה, וכאמור, בשלוש השנים האחרונות היא מכהנת כמנהלת בית הספר "אופק ברנקו וייס". היא מבקשת לנפץ את התדמית על בית הספר, ואומרת כי כל התלמידים שנמצאים בבית הספר, לא רוצים לעזוב. 

 פרס התגמול הדיפרנציאלי

"זכינו בפרס הדיפרנציאלי של משרד החינוך ואף הגענו למקום הראשון בעיר, וזה קרה בזכות מספר פרמטרים: הראשון זה פדגוגי – עד כה עמדנו על 56 אחוזים של זכאים לבגרויות, והיום הגענו ל-78 אחוז זכאים. זו קפיצה משמעותית מאוד. חשוב להבין שבתי ספר אתגריים בקטגוריה שלנו בארץ עומדים בממוצע על 30 אחוז זכאים. הוצאנו היתר חריג בתקופת הקורונה להמשיך ללמד, ולשמחתי, הילדים מאוד שמחו ובירכו על זה כי גם הם, כמו כולם, היו חסרי מעש. הכל היה סגור, אי אפשר היה לעבוד, הם היו מנותקים מהחברה, ואנחנו פתחנו את בית הספר ואפשרנו להם שגרה. זאת הייתה תקופה מאוד מאתגרת לכולנו, לי באופן אישי הייתה תקופה מאוד לא פשוטה כי באותה התקופה איבדתי את אבא שלי. בכל יום נאלצנו לבנות את המערכת מחדש בגלל אילוצים כמו מורים מבודדים שלא הגיעו, אבל לא ויתרנו. כולם התגייסו, צוות המורים הגיע לבית הספר בזמן שהילדים האישיים שלהם היו בבית, ממש האכלנו את התלמידים בכפית, עבדנו מאוד קשה, והרי התוצאות.

הקטגוריה השנייה לפרס הייתה בנושא הערכי של מנהל חברה ונוער - יש לנו שני תלמידים שקיבלו פרס מחוזי על בגרות חברתית: סתיו אילוז, מתנדב במד"א, ושילה וקנין, שמתנדב באילוף כלבים. שניהם גילו השקעה מעל ומעבר. גם על אחוזי הגיוס הגבוהים קיבלנו ציון גבוה, תוך שציינו את העובדה שיש לנו בבית הספר תלמידים שיצאו לפני הצבא לשנת שירות. זה לא ברור מאליו. אנחנו מאוד שמחים וגאים, אבל אנחנו זוכרים תמיד שהפרס הוא רק אמצעי ולא המטרה ושיש לפנינו עוד עבודה". 

הגעת לנהל בית ספר שהוא שונה במהותו מבית הספר שבו לימדת בעבר, מה היה חשוב לך להביא?

"הגעתי אחרי 18 שנים שבהן לימדתי בחטיבת הביניים של בני אדרי, שם לאורך כל השנים הייתי רכזת שכבה. מדובר בשכבה שמונה 270 ילדים, וזה בפועל הרבה יותר מבית ספר 'אופק ברנקו וייס' אשר מונה רק 103 ילדים, כך שנגעתי בניהול. בנוסף, הרבה מהתלמידים היום הם תלמידים שהיו גם אצלנו בחטיבה, כך שהכרתי אותם והייתי איתם בקשר אישי. בכל זאת, היו לי המון חששות בהתחלה, ולא מהילדים אלא מהפדגוגיה. היו לי לילות ללא שינה מדאגה, קיבלתי טלפונים גם בלילות שישי, והיום אני מבינה שזה חלק מהעבודה.

האני מאמין שלי הוא שוויון הזדמנויות לכולם, לתלמידים ולמורים. חלק מהתלמידים שנמצאים כאן חוו הרבה כישלונות במהלך הדרך, יש כאלה שעברו גם שישה בתי ספר עד שהגיעו אלינו, ולי חשוב שהם ידעו שלכל אחד מהם יש את הזכות לחוות הצלחות. אנחנו מאמינים בהם ורוצים שהם יאמינו בעצמם, זה מגיע להם. אצלנו גם המורים יכולים להחליף תפקידים, ועשיתי את זה מאז שנכנסתי, לכולם מגיעה הזדמנות.

הדבר השני באני מאמין שלי הוא הזכות לכבוד לכל אדם, ולא משנה במי מדובר, הזכות לכבוד והחובה לכבד. כל באי בית הספר זוכים לכבוד: התלמידים, המנקה, המאבטחת, לכולם יש נגיעה בבית הספר. המאבטחת המקסימה של בית הספר שלנו מופיעה בכל תמונות המחזור. אנחנו מכבדים את כולם, וגם אם אומר לילד את הדברים הקשים ביותר, אעשה זאת באופן מכבד וכך הדברים יישמעו. 

אני מאמין נוסף שלי הוא המצוינות האישית – אני מאמינה שכל אחד צריך להצטיין ביחס לעצמו, מצוינות לתלמיד, מצוינות למורה ומצוינות בארגון, והוכחנו זאת כשזכינו בפרס".  

מגמות בבית הספר

"בית הספר שלנו מביא את התלמידים לבגרות מלאה ואנו פועלים מתוך תפיסה שבה כל אחד מקבל את המענה המתאים לו ביותר. אם התלמיד רק רוצה וחולם, יש לנו 4-5 יחידות באנגלית בבית הספר, פתחנו 4 יחידות במתמטיקה למרות שיש כרגע מעט תלמידים, אבל מבחינתנו זה מספיק שאפילו רק שני תלמידים רוצים, ואנחנו בשבילם. זה היה החלום שלי מהרגע שנכנסתי לתפקיד. כשהגעתי לבית הספר התלמידים רק רצו לעבור את הבגרויות, אבל אני כל הזמן אומרת להם לא להסתפק בלעבור, צריך להצליח, להצטיין ולאתגר את עצמם. אנחנו בונים תוכנית אישית לכל ילד, חליפה מותאמת לכל תלמיד לפי מה שנכון לו. 

יש לנו גם מגמת ניהול תיירותי לתיירות פנים וחוץ, שבה התלמידים מסיירים בארץ ולומדים את כל מה שקשור בתיירות, גם דתות והיסטוריה. יש לנו מגמת תקשורת ומחשבים, יש עיצוב מוצר שזה גם אמנות שימושית שכוללת תרבות והיסטוריה של האומנות וגם בניית מוצר. התלמידים יכולים לעשות סטארטאפ על המוצרים שבנו בעיצוב מוצר, כשכל תלמיד בונה לפי עולם התוכן שלו. יש לנו למשל תלמיד שהכין תיק שברגע שהוא נפתח דולק בו אור, וכך בשעות הערב אפשר למצוא בקלות את הדברים שבתיק. יש תלמידה שהכינה לסבתא שלה כרית מחבקת עם כיס לשלט, יש תלמיד שאוהב טרקטורונים ואבא שלו עוסק בתחום דודי השמש, אז הוא שילב בין התחומים ויצר על טרקטורון מכשיר שמחמם את המים לטיולים, כך שאפשר להתקלח בשטח. יש פה עוד המון דברים מדהימים, הילדים עושים חקר עם המון חשיבה יצירתית, ואז הם מייצרים את המוצר בעצמם". 

מקבלת את כולם

"אני מקבלת כל תלמיד לבית הספר, כל מי שרוצה להגיע וללמוד אצלנו – ייכנס באהבה רבה. נכון שזה אתגר כי יש כאלה שמצטרפים אלינו בכיתה י"א ויש כאלה בכיתה י"ב, אנחנו עושים עבודה עם כולם ומשקיעים המון משאבים. בכל כיתה יש עד 15 תלמידים כדי שכל אחד יזכה לתשומת לב מרבית. בשנה שעברה היו בכיתה י"א 16 ילדים, ולכן פתחתי כיתה נוספת. כשהגעתי היו 13 ילדים בכיתה י', ועכשיו הגענו ל-32 תלמידים. המצב האידיאלי הוא שיגיעו תלמידים מכיתה י' כדי שנכיר את הילדים ונעבור איתם תהליך ארוך. זה קשה יותר כשמצטרפים בכיתה י"א, והכי קשה כשמגיעים אלינו רק בכיתה י"ב, וזה קורה. השנה הגיעו שלושה תלמידים כאלה, וזה ברור שהם הגיעו כי היה חסר להם משהו, הרי אם הכל היה בסדר בבית הספר הקודם הם היו נשארים בו. אמרתי להם שמדובר במסע קשה, אבל הצוות ואני יודעים להוביל אותם, יש לנו דרישות לכוון לגבוה, ובמסע הזה אנחנו מכוונים אותם לדעת לדרוש זאת מעצמם". 

מה החלום שלך?

"החלום שלי הוא שהילדים יצאו מכאן עם ראש מורם ויאמינו בעצמם, כל החיים לא האמינו בהם והם לא האמינו בעצמם, ואני רוצה שהם יקחו את אמונה ביכולות שלהם איתם להמשך החיים - לצבא, לעבודה ולעתיד שלהם. ברנקו וויס בונה תוכנית שנקראת 'כפר בשכונה', ובה ילוו בוגרים עד גיל 25, כולל בצבא ואחרי השחרור, כדי לעזור להם להגיע למקום טוב, להצלחה ולשיווין הזדמנויות".  

רגע של סיפוק?

"ביום פתיחת השנה הגיעו בוגרים של בית הספר מבלי שהזמנו אותם, ממש ביוזמתם. הם לקחו יום חופש מהעיסוקים שלהם והגיעו כדי לומר תודה. כשהבן שלי ישן בחדר בצבא עם תלמיד שלי ושמע אותו משבח את בית הספר ואת המורים, זה גורם לאושר גדול. התלמידים מצביעים ברגליים. יש הרבה רגעי סיפוק, למשל כשאמא שהתקשתה בתחילה לרשום את הבן שלה לבית הספר, פתאום מתקשרת כדי להודות ואומרת שזה היה המעשה הכי חכם ונכון עבור הבן שלה. אלה הם דברים מאוד מספקים. יש לנו מורים וצוות מדהימים, כולם מאוד מגויסים". 

 משפחה, ולא כקלישאה

"אנחנו משפחה, כל תלמיד שמגיע בבוקר רואים אותו עוד בשער, אנחנו יודעים איך הוא הגיע או מי הביא אותו. עמית, אב הבית המדהים שלנו, דואג לארוחות. אנחנו מכירים את כולם, וכל המורים כאן, גם המקצועיים, הם מחנכים. המורים מתעניינים, רואים ומכירים את כל הילדים, הם שואלים אותם שאלות כמו איך עברה השבת ואיך ישנת בלילה. יש כאן המון אינטימיות וקשר אישי. יש תלמידים שמעולם לא זכו לקבל יחס כזה בבתי ספר קודמים, וכל אדם זקוק לתשומת לב. אני בטוחה שכל בית ספר היה שמח לעשות זאת, אך רוב בתי הספר הם מאוד גדולים. אנחנו יכולים לעשות את זה בזכות זה שבית הספר קטן".

מעודדת אותם גם לעבוד

"אני מעודדת את התלמידים לעבוד בעבודה מסודרת, וגם עוזרת להם למצוא עבודה. זה חשוב לנו שהם יהיו במסגרות ולא בחוסר מעש ויעשו שטויות. התנאי שלנו הוא שהעבודות לא יהיו עד שעות מאוחרות, כדי שלא יפגעו בלימודים וכדי שהתלמידים יגיעו בבוקר ערניים, וכמובן, שלא תהיה עבודה מסכנת חיים". 

לסיום, כמה מילים עלייך. 

"אני אמא לשני בנים - אחד מהנדס בשירות סדיר, השני עובד בגשר אלנבי. התחלתי לעסוק בחינוך לפני 23 שנה, הייתי רכזת 18 שנה, אבל אני מורה מגיל 6. תמיד אהבתי ללמד, הייתי מלמדת את האחים שלי. אני באה מבית של שישה אחים, וההורים שלי אימצו תאומים שהגיעו אלינו כשהיו בני שש, כולם אקדמאים. אחי היה סגן אלוף. הייתה תקופה שחמישה אחים שלי שירתו בו זמנית בצבא, ועשו על אמא שלי כתבה בעקבות זה. קיבלנו המון בבית, ואני לא מדברת על הצד החומרי".   

תודות ושיתופי פעולה 

"חשוב לי להודות על התמיכה המדהימה של רשת 'ברנקו וייס' ושל פרנסי העיר בבית הספר. ראש העיר, בני כשריאל, וסגנו ומ"מ, גיא יפרח, מלווים את בית הספר יד ביד, נותנים מענה לכל צורך שעולה כאן ותומכים בנו מאוד בתקציבים, בתוכניות ובכל מה שיעזור לתלמידים שלנו להצליח. תודה גדולה על שיתוף הפעולה עם מנהל אגף החינוך, הראל הורוביץ, ועם סיוון אנקונינה, מנהלת המחלקה לקידום ילדים ונוער, אני מודה להם על הנכונות והרצון לספק חינוך מותאם לכל נער ונערה".