כבר לא המנהלת
ציפי יעקב, מנהלת בית הספר "אלמוג", הודיעה בתחילת השבוע לצוות החינוכי, להורים ולתלמידים על עזיבתה את בית הספר לטובת תפקיד פיקוח במשרד החינוך; בריאיון פרידה מספרת ציפי יעקב על המהפך שעשתה בבית הספר, על החיבור המיוחד לצוות החינוכי, על האהבה הגדולה לתלמידים ולהורים ועל הרצון להמשיך להתפתח ולתרום לחינוך ילדי ישראל; ההפסד כולו שלנו
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
בתחילת השבוע התבשרו צוות בית הספר "אלמוג", ההורים והתלמידים בהפתעה גמורה ובהלם, כי מנהלת בית הספר, ציפי יעקב, שפתחה איתם את שנת הלימודים ביום שישי האחרון תעזוב את ניהול בית הספר לטובת תפקיד פיקוח במשרד החינוך על חטיבות הביניים והתיכונים במחוז ירושלים.
השבוע נפגשתי עם ציפי בבית הספר, שם היא סיפרה על התהליך שעבר בית הספר תחתיה בחמש השנים האחרונות, על הפיכתו לבית ספר עטור בפרסים ועל העזיבה הלא פשוטה, שכללה דמעות וההתרגשות לקראת הבאות.
ציפי (52) נמצאת במערכת החינוך כבר 28 שנים, מהיום הראשון בו הגיעה להתגורר במעלה אדומים. במשך השנים הללו היא הספיקה לעבוד בשלל תפקידים, ללמד מתמטיקה, לחנך כיתות, לרכז שכבבות ולמלא תפקידים נוספים בחטיבת הביניים דקל וילנאי. בחמש השנים האחרונות היא ניהלה, כאמור, את בית הספר אלמוג, אליו הגיעה לאחר שהוגדר "בית ספר אדום", והעבירה אותו מהפך. גם ויזואלית בית הספר עבר שינויים רבים, והיום המרחב נראה כמו חברת הייטק, כולל עיצוב המסדרונות, הכיתות ואפילו בית קפה שנפתח במתחם.
הגעתי לבית ספר מפורק
"כשהגעתי לאלמוג חדר המורים היה מפורק, ובית הספר הוגדר כבית ספר אדום. היעד הראשון שלי היה לעבוד עם הצוות החינוכי וליצור כיתת מורים. ידעתי שזה התהליך הנכון, האופק שיחזק את בית הספר וליצור בית עבורם.
עבדתי עם הצוות לאורך כל הדרך, בסוף הם הלב שלי. כשנכנסתי שיננו את השפה ואפילו את הלוגו. היום אלמוג הוא בית עבור התלמידים והצוות החינוכי, אנחנו משפחה. נעשה המון גיבוש עם הצוות, כולל בני הזוג. יצאנו לערבי גיבוש ולחופשה שנתית במלון בתל אביב. בכל חג חנוכה אנחנו כמו בחברות הייטק, עושים יום כיף לילדי הצוות עם מפעיל חיצוני. בכל שבוע ממתינים למורים קרואסונים חמים בחדר המורים. הגענו למצב שאם מורה עוברת דירה, כולם יגיעו לעזור. ברגע שהצוות מגובש ואוהב את סביבת העבודה שלו, הוא גם נותן את כל כולו למקום. יש דרייב לעשייה, וזאת הייתה המשימה הגדולה הראשונה שלי. כל המורים בבית הספר מקבלים תפקידים ולוקחים חלק משמעותי בבית הספר, והתפקידים גם מתחלפים ביניהם. בנוסף, במקום שנביא דרך תוכנית גפן פעילויות חיצוניות, המורים עצמם לומדים את החומר והם אלו שמעבירים אותו, זה גם מעצים אותם. הניהול שלי משתף ושיתופי, הכל אנחנו עושים ביחד. כל יוזמה של מורה שמוצגת ומנומקת ככדאית, אני מיישמת".
מעבר לעבודת צוות נעשו כאן שינויים עצומים, מה הם?
"שינינו את המרחבים וזכינו בפרס מחוזי על אסתטיקה טיפולית, מתוך תפיסה שכשהמקום נעים ומסודר, יש פניות ללמידה. התלמידים מכבדים את המקום, את הצוות ואחד את השני. הם יקומו למורה, למנהלת ואפילו למנקה. השרשנו שפה חדשה על ידי כרטיסיות שיש לכל ילד, ובכל שיעור חובה עליו להשתמש בהן. כשילד רוצה להביע את דעתו הנגדית לדעה שנשמעה, הוא יתחיל במשפטים כמו: 'אני חולק על דעתך'. כשילד מדבר כך בכיתה, לא תהיה אלימות בהפסקה, וגם על זה קיבלנו דוגמה ומופת וזכינו באקלים בעשירון העליון".
קבוצות למידה
"בכיתה אין למורה שולחן, התלמידים לומדים בקבוצות. הלימוד של המורה הוא עד שבע דקות בלבד, ואז כל קבוצה לומדת יחד, והמורה בכל פעם תשב עם אחת הקבוצות, כאשר שאר התלמידים לא פונים למורה כשהם בקבוצה, הם לומדים להתמודד בינם לבין עצמם. זו למידה עצמאית. המורים שלנו לא ממתינים למבחן כדי לגלות את מצב הילד, הם מלווים את התלמידים ונחשפים אליהם בכל שיעור".
הכוכבים של ציפי
ישנה גם קבוצה הכוכבים של ציפי, שבה אני מנהלת מעקב צמוד כל שבוע, שומעת את התלמידים קוראים ומתקדמים. בכל בוקר בשעה שבע וחצי אני ממתינה לכל ילד בשער, ואני גם מברכת אותם בשער בסוף היום".
כיתה דינמית
לציפי חשוב שבית הספר יצעד קדימה עם הטכנולוגיה והעתיד, ולכן היא מספרת כי "הכנסנו בינה מלכותית, את קרן רמון, רובוטיקה, אסטרונומיה ועוד הרבה קדמה לבית הספר שלנו. למשל, הכנסנו את 'דינמיק קלאס', שזהו חדר עם מקרן היוצא מהתקרה ומקרין על הרצפה, ובעזרתו התלמידים לומדים באופן אקטיבי ובהחלט שונה מהמוכר. אם הם לומדים על שברים, אז על הרצפה יוקרנו באמצעות המקרן המספרים, והם יצטרכו לגעת בתשובות עם הרגליים והידיים".
פרידה מלווה בדמעות
בתחילת השבוע ציפי כינסה את המורים והודיעה להם על עזיבתה. כשהיא מספרת על השעות שהם ישבו יחד לעכל את הפרידה, עיניה מוצפות בדמעות. "מאוד קשה לי לחשוב על עצמי לא מגיעה לכאן בבוקר, ושלא אראה אותם בכל יום. אני כל כך אוהבת את בית הספר, את הצוות, הילדים וההורים. כשהודעתי להם גם המורות בכו, זה היה מאוד מרגש, זו הייתה פרידה מלווה בדמעות".
עוזבת ממלכה
ציפי צפויה לעזוב מיד אחרי החגים, ועדיין בלתי ניתן להכריז רשמית על המחליפה. היא מספרת שהיה חשוב לה שזה יהיה מישהו מבית הספר, שמכיר את רוח בית הספר והשפה. "אין ספק שהמחליפה שלי מקבלת בית ספר מצוין. בכל תחרות שהתמודדנו, תמיד היינו במקום הראשון. זכינו בפרס חינוך מחוזי, זכינו בכל חידוני התנ"ך, זהירות בדרכים, קידום בריאות ועוד. המחליפה שלי תשמר ותמשיך להצעיד את בית הספר קדימה, אני עוזבת ממלכה ומי שתחליף אותי ללא ספק תמשיך להרים את בית הספר".
במקום הראשון
ציפי מספרת בגאווה כי השנה בית הספר התמודד בתחרות לעיצוב מדבקה ליום השואה, כפי שיש ביום הזיכרון, והגיע למקום הראשון בארץ. "המשמעות של הזכייה בתחרות הזו היא שהמדבקה שהתלמידה שלנו, עופרי רחבי, עיצבה עם המורה לאומנות, תהיה המדבקה שתהיה על כל חולצה של כלל תלמידי ישראל. ביום השואה הקרוב ישודרו בכל העולם ביום השואה באותה השעה הטקסים, וכאשר יודלקו הנרות ביד ושם, המדבקה תחשף לציבור".
מפקחת חטיבות ותיכונים
על התפקיד החדש מספרת ציפי כי "אני מתחילה השבוע כבר חפיפה. מדובר בתפקיד גדול, מפקחת כוללת של חטיבות הביניים והתיכונים במחוז ירושלים. תחתיי יהיו 11 רשויות, מנהלי אגפי חינוך, מנהלי בתי ספר ורשתות שונות כמו עמל ואורט. התפקיד מורחב יותר משהיה בעבר. אני מאוד מתרגשת לקראתו.
אני אדם שלומד מהר, מכנים אותי בולדוזר כי אני מגיעה לכל מקום עם כל האנרגיות שלי. אני צריכה ללמוד כמובן את בתי הספר, איפה צריך חיזוק פדגוגי ואיפה אקלימי. אני מניחה שהכניסה תהיה חלקה כי כך אני נוהגת להיכנס. פיקוח זאת עבודה עם מעגלי השפעה גדולים. אני מאוד מתרגשת מכך שגם בתי הספר במעלה אדומים יהיו תחתיי. ראש העיר, בני כשריאל, מאוד תמך בי והאמין בי הן כמנהלת וגם עכשיו שאני יוצאת לפיקוח".
