בזוית אישית/ גיא יפרח: שתהא שנת שגרה - שנה רגילה
כשאני עומד בפתח שנת הלימודים החדשה, האיחול החשוב ביותר שיש לי לתלמידים, להורים ולמורים הוא אחד: שתהא זו שנה רגילה, שנה של שגרה
פורסם בתאריך:
שנה רגילה, פשוטה ואפילו קצת משמימה. שנה בלי מלחמות ובלי אזעקות שמביאות את כולם בריצה אל המקלטים. שנה בלי לימודים מקוונים, שנה בלי חדשות מתפרצות שמרעידות את סדר היום ובלי הפגנות שחוסמות כבישים ומותירות אותנו מתוחים ומפולגים. שנה בלי מגיפות, בלי בידודים, בלי מדידות חום בכניסה לבית הספר. שנה בלי בחירות חוזרות ונשנות, שמטלטלות את המדינה כל כמה חודשים ומעייפות גם את מי שרק נכנס לכיתה א’.
במקום כל זה - שנה שבה התלמידים יוכלו להיות פשוט… תלמידים. שמה שיעסיק אותם יהיו שיעורי הבית והמבחנים, החברים והחברות, ההתאהבויות הראשונות, משחק הכדורגל בהפסקה או השיר החדש שמתנגן בחזרה מהטיול השנתי.
אני מאחל לילדות ולילדים שלנו שהפעמון בבית הספר יהיה הצליל הכי דרמטי שישמעו השנה. שהמבחן בהיסטוריה יהיה גולת הכותרת של השבוע, ושמורה מרתקת או מורה מעניין יצליחו להאיר את היום. שהוויכוח הכי חם בכיתה יהיה על הטמפרטורה במזגן.
שנה רגילה, משעממת רק לכאורה, היא בעצם המתנה הגדולה ביותר שאנחנו יכולים לתת לדור הצעיר. כי מתוך שגרה יציבה ושקטה צומחת סקרנות, יצירתיות, עומק וחברות אמיתית. רק מתוך סדר יום ברור מתאפשרות קפיצות גדילה אמיתיות - לא רק פיזיות אלא גם נפשיות.
הרי אם נהיה כנים, כל מה שאנחנו - ההורים, המורים והמנהיגים - רוצים, זה שהילדים יוכלו להתמקד בעצמם. למצוא עניין בלימודים, להעז לשאול שאלות, להתווכח על רעיונות, לשחק ולצחוק, לחלום על העתיד.
החיים עצמם, עם מורכבויותיהם ודרמותיהם, עוד יחכו להם מעבר לפינה. אבל לפחות השנה הזו - הלוואי שתהיה “רגילה”. הלוואי שהכותרות הגדולות יישארו במדורי התרבות והספורט, שהחדשות המשמעותיות יגיעו מבית הספר ולא מהעולם שבחוץ.
הלוואי ששנת תשפ”ו תהיה שנה שבה הילדים שלנו לא יצטרכו לדעת איפה המקלט הקרוב, אלא רק איפה הכיתה שלהם. שנה רגילה, פשוטה, שלווה. שנה של מבחנים, טיולים, שיעורים והפסקות. שנה שבה לוח השנה יתמלא באירועי בית ספר ולא באירועי חירום. שנה של ילדות ונעורים - ולא של התמודדות עם מציאות בוגרת מדי.
זה האיחול שלי לתלמידים השנה: שתהיה לכם שנה רגילה. רגילה במובן הכי טוב שיש.
