חיבוק אחרון לימנו זלקה
התחיל בשיח בכיתה, הסתיים בדמעות באוהל האבלים 2 תלמידי וצוות "עמל תעופה וחלל" יצאו למסע סולידריות נגד האלימות 2 מהפיצירייה שבה נגדעו חייו ועד לאוהל האבלים בית המשפחה
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
בתחילת השבוע, בזמן שהמדינה כולה עוד ניסתה לעכל את הרצח המזעזע של ימנו זלקה בערב יום העצמאות, החליטו תלמידי וצוות חטיבת הביניים "עמל תעופה וחלל" שהם לא יכולים לעבור לסדר היום על האירוע המזעזע. הם יצאו למסע מיוחד של סולידריות וזעקה נגד אלימות, שהסתיים בחיבוק דומע באוהל האבלים בפתח תקווה ובהדלקת נרות סמוך לפיצרייה בה נרצח ימנו זלקה ז"ל באכזריות ואלימות חסרת מעצורים על ידי נערים. עבור קהילת בית הספר "עמל תעופה וחלל", האירוע הזה לא היה עוד כותרת בחדשות, אלא קריאת השכמה.
הבוקר בבית הספר נפתח בשיח רגשי נוקב בהובלת מחנכי הכיתות. אך מהר מאוד הבין הצוות החינוכי, בגיבוי מלא של מנהל בית הספר שי אמסלם, כי במציאות הנוכחית הדיבורים אינם מספיקים. "החלטנו שמעבר לשיח הכיתתי, מחובתנו לעצור ולהגיע לחבק את המשפחה," מסבירים בבית הספר. "זו אמירה חד-משמעית: די לאלימות!"
משלחת של תלמידים מכיתות ח'-ט', מלווה בצוות החינוכי סיגל פארי, רויטל אלבז ומעיין לומר, עשתה את דרכה ממעלה אדומים לפתח תקווה. התלמידים הגיעו כשהם לבושים בחולצות בית הספר לבנות, עליהן הודבקה מדבקה מיוחדת שהם יצרו בכיתה לזכרו של ימנו, עם תמונתו ופסוק מתהילים, בתרומתו הנדיבה של נתי פרץ מדפוס "צבעי הקשת".
"ילד של אור וטוהר": המפגש המטלטל באוהל האבלים
המפגש באוהל האבלים היה טעון ומרגש. התלמידים פגשו את בני המשפחה ושמעו מהם על דמותו של ימנו, על טוב ליבו שחייו נגדעו בטרם עת על ידי בני נוער פורעי חוק. רגע השיא נרשם כשהתלמידים העניקו למשפחה תמונת דיוקן של ימנו, תחתיה נכתב המשפט: "ילד של אור וטוהר, עם חיוך שכולו נשמה".
כשנמסרה התמונה לאימו של ימנו, היא הצמידה אותה בחוזקה לליבה ונשקה לה בדמעות. אחותו של ימנו, שהתרגשה מהמחווה, ביקשה מהתלמידים להפיץ את המדבקות עם דמותו בכל מקום אפשרי, למען יראו וייראו, כדי שזכרו לא יישכח. בנוסף לתמונה, העניקו התלמידים למשפחה עצומה נגד אלימות עליה חתמו כלל תלמידי בית הספר, ומכתבי תנחומים אישיים.
לאחר הביקור המטלטל בבית המשפחה, המשיכה המשלחת אל הפיצרייה שבה התרחש הרצח. שם, במקום שבו החשיך האור, הדליקו התלמידים נרות נשמה וקראו פרקי תהילים לעילוי נשמתו. במקום נערך שיח רגשי נוסף, שבו שיתפו התלמידים את התחושות הקשות והמחשבות שעלו בהם בעקבות המפגש.
קולות מהשטח: "במקום שאין אנשים – השתדל להיות איש"
המורה מעיין שיתפה בתחושותיה: "היה מרגש לראות את כולנו נכנסים עם חולצות לבנות ובמדבקות לסוכת האבלים. המשפחה מאוד התרגשה שהגענו במיוחד ממעלה אדומים ועצרנו את יום הלימודים. אחותו של ימנו ביקשה שלא נשכח כמה הוא היה אדם נדיב, שנדבר עליו ונכתוב."
המורה סיגל הוסיפה: "המשפחה ואנשים ברחוב התפעלו מהמחווה וביקשו להפיץ את המדבקות בכל הארץ. התלמידים שלנו התנהגו למופת, בצורה בוגרת ומכבדת, עם המשפחה."
מנהל בית הספר, שי אמסלם, בחר לעצור את שגרת הלימודים לטובת המשלחת הזו מתוך תפיסה שהמסר ברור: חינוך לערכים, לחמלה ולאחריות חברתית קודם לכל דף עבודה. "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש", זהו המוטו שליווה את היום הזה.
דור העתיד מדבר: "זה הכל עניין של חינוך מהבית"
התלמידים יצאו מהמפגש עם המשפחה ומהשיחות עם האנשים ברחוב ברגשות מעורבים של התרגשות, כאב ודמעות, והיה להם מסר חשוב להעביר גם למבוגרים:
נועם שושני (כיתה ח'2): "כשהיינו במפגש עם משפחתו של ימנו הרגשתי עצב וכאב. למה בן אדם שביקש בנימוס להפסיק - הורגים אותו? אחרי המפגש היינו במקום המוות, וכשכתבתי את המשימה שקיבלנו על הדברים ששמענו היום, הרגשתי צמרמורת."
תלמיד נוסף שיתף : "היה לי חשוב לנחם אותם, מאוד התרגשתי לקרוא פרק תהילים."
אחת התלמידות אמרה בקול רועד: "ביום העצמאות מאוד הזדעזעתי. קשה לי להבין איך ילדים בגילי וקטנים ממני יכולים להגיע לכזאת אלימות כלפי אדם שלא עשה להם שום נזק. זה גרם לי להרגיש עצב גדול על ימנו ומשפחתו שלא חטאו בכלום. כשהלכנו למקום שבו זה קרה, הייתה לי צמרמורת להבין שזה מקום פתוח ולא היה אף אחד שעזר."
תמר בן שוהם (כיתה ח'5): "כששמעתי על המקרה הייתי בהלם שילדים בגילי מסוגלים לבצע כאלה מעשים. כאב מאוד לראות את משפחתו. כבני נוער אנחנו יכולים למנוע מעשים כאלה וכל אחד צריך לקחת אחריות על מעשיו."
טליה אילו (כיתה ט'6): "כשנכנסנו לסוכת האבלים היה מאוד קשה לראות את המשפחה והחברים שמתאבלים. אחותו ריגשה אותנו כשדיברה איתנו. בפיצרייה היו המון נרות, שלטים ומסרים, ואני מקווה שתופסק האלימות ומעשים כאלה לא יקרו לעולם."
בנסאימי (כיתה ט'6) מסכמת עם מסר נוקב להורים: "הזדעזעתי מהמקרה. זה קרה ביום עצמאות, יום של חגיגות ושמחה אחרי ימי הזיכרון והשואה. שאלתי את עצמי: איך היו שם ילדים שעמדו והסתכלו במקום לנסות למנוע את זה? היו דרכים למנוע, הם תכננו את זה וחיכו לו. הכל עניין של חינוך מההורים. כדי למנוע את המקרה הבא, צריך לשוחח לא רק עם בני נוער אלא גם עם ההורים. הם צריכים לגלות אחריות, להיות עירניים יותר ולהתעניין בילדים שלהם."
אורין לוי (כיתה ט'3): "הרגשתי עצב וכעס. הרגע שהכי ריגש אותי היה כשהאמא חיבקה ונישקה את התמונה שהכנו. ראיתי צער גדול. הנוער של היום צריך לגבש דעה משלו, לא להיות מושפע לרעה מהסביבה ובעיקר להתרחק מאנשים לא טובים."
התלמידים שבו למעלה אדומים כשהם נושאים איתם זיכרון כואב אך גם תחושת שליחות עמוקה. תקוותם היא שדור העתיד יגדל בעולם של ביטחון, שמחה, ראיית הטוב וסובלנות – ושאורו של ימנו זלקה ז"ל ימשיך להאיר כעדות לצורך בשינוי חברתי אמיתי.
מנהל בית הספר, שי אמסלם: "אני רואה בחינוך לסובלנות ובמיגור האלימות שליחות שאינה נופלת בחשיבותה מההישגים הלימודיים. היציאה של משלחת התלמידים למשפחת ימנו זלקה ז"ל היא ביטוי למחויבותנו להפוך את הערכים הללו מסיסמאות למעשים של ממש. דרך המפגש האנושי והכואב, תלמידינו לומדים שערבות הדדית ואחריות חברתית הן המענה העוצמתי ביותר אל מול השנאה והאדישות. אנחנו בונים דור של מנהיגים צעירים שבוחרים להיות 'אנשים' במקום שבו הם נחוצים ביותר. זוהי גאוותנו הגדולה – לגדל תלמידים שהלב שלהם פועם בקצב של נתינה, אומץ אזרחי ואהבת חינם.
