מחברים במעשים
חברת מועצת העיר, ברנדה הורוביץ פרוור, יו"ר הבית היהודי והציונות הדתית בעיר, בטור מיוחד לשנה החדשה; איפה הייתי לפני שנה בראש השנה? מה המטרות שלי לשנה הבאה? ומה התפילה שאני נושאת לשנה החדשה?
פורסם בתאריך:
בכל שנה בתקופה הזו אני מנסה לזכור איפה הייתי לפני שנה בראש השנה, להיזכר ביני וביני איפה הייתי? מה היה המצב הנפשי, הרוחני, הפיזי שלי, איפה הייתי בקהילה ובמשפחה. ככה אני בוחנת איך דברים בחיים שלי השתנו משנה לשנה ברמה האישית וכשליחת ציבור.
השנה, אחד הדברים החשובים שעשיתי כיו"ר הוועדה למניעת אובדנות הוא להוציא שאלון לתושבי העיר כדי ללמוד מהם האם יש להם מתמודד נפש במשפחה, ומהם השירותים עירוניים שחסרים להם כתומכים, כדי להקל עליהם ולתת להם את הכוח ביום יום. מעל 50 משפחות ענו לשאלון, רובם הוסיפו – תודה ששאלתם, תודה שמקשיבים ורואים אותנו. בעקבות השאלון קיבלנו החלטות מדיניות בוועדה למניעת אובדנות, אך יותר מזה התחזקה אצלי ההבנה כמה חשוב לערוך מיפוי צרכים ולדייק את המענה לתושבים, וכמה זה יכול לחבר אותנו לשיח ופתרון בעיות שלא יכולנו להכיר בדרך אחרת.
ראש השנה הוא הזמן שלנו להציב לעצמנו מחדש מטרות אישיות, כדי לדעת מהי הדרך שבה נרצה ללכת. במסכת ברכות מסופר על אמוראים שחיברו תפילות אישיות. למשל, רבא כתב בתפילתו האישית שאלה נוקבת לגבי עצמו: "אלוקיי עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי. עפר אני בחיי".
רבא מעלה מחשבה על משמעות קיומו האישי, וכמוהו לא פעם גם אנו שואלים את עצמנו, במיוחד בעת משבר, מדוע אנחנו כאן? מה תפקידנו בעת הזו? "עד שלא נוצרתי איני כדאי" - כלומר, עד הרגע שבו בורא עולם החליט לחבר את נשמתי לעולם, העולם לא היה זקוק לי או למה שיכולתי לתרום בו.
"ועכשיו שנוצרתי" ברגע שנבראתי, הוזמנתי לעולם. כל אחד מאתנו נולד לנסיבות חיים במקום ובזמן מסוים, למעגל משפחתי שבו אנו מוצאים את השביל הנכון להגיע ליעד, לפעמים בשמחה ולפעמים בכאב. ויש לי תפקיד וייעוד מיוחד שהוא רק שלי. התרומה שלי היא הערך המוסף שהעולם זקוק לו כדי להיות מקום טוב יותר. המקום שלי בעולם הוא רק בעבורי כי אם היה אדם שהיה יכול לממש את משימתי בעולם הזה לא היה שום צורך לטעת אותי בעולם.
רבא מוסיף "כאילו לא נוצרתי. עפר אני בחיי". הוא מרגיש שהוא לא מצליח למלא את ייעודו הייחודי, כפי שהיה יכול למלא אותו, וזאת למרות רצונו. גם לאחר שהגיע לעולם, הוא לא תמיד מצליח לממש את הציפיות שלו מעצמו ואולי את הציפיות של הסביבה ממנו, ולכן הוא מחמיר עם עצמו ואומר בהמשך "הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה". תפילתו של רבא זכתה להיכלל בתפילת יום הכיפורים, תפילה שבה האדם עומד מול בוראו ובתוך הרהורי לב, ובוחן מחדש את ייעודו.
זו התפילה שבה יש גם הצהרה של אחריות להובלת החיים שלנו ולבחירת המטרות שלנו מתוך הבנה שכל אחד מאתנו משמעותי לתהליכים רחבים. אך אנו לא לבד במשימה הזו. הסביבה והקהילה שלנו יכולות לסייע ולתמוך בשיחה ובמעשה כדי לממש את היעוד המשותף והשלם שלנו. כמה ברכה יש בידיעה שכל אחד מאתנו משמעותי ונחוץ לסובבים אותו ואף יותר מזה לעולם כולו.
לאחר שנה כה מורכבת שבה התגלעו מחלוקות בעם שמאתגרות אותנו, לצד אתגרים של רבים בתוכנו ברמה אישית, כלכלית ומשפחתית, אנו זקוקים יותר מכול לחוסן אישי וחברתי. ימים אלו של חגי תשרי יכולים להיות מאתגרים מאד לאנשים רבים בקהילה. עלינו כקהילה להיות רגישים פי כמה כדי לתת אוזן קשבת ועזרה הדדית זה לזה. השנה החדשה, מביאה איתה גם הזדמנות לחשוב מחדש מי אנחנו ומה נרצה לעשות סביבנו? היכן נשפר את העיר שלנו, כיצד נבנה עוד את חיי הקהילות השונות בתוכנו, כיצד נזהה ונבחן מחדש הזדמנויות לצעירים ומבוגרים ליצירה ולמשמעות בנושאים החשובים לרווחת כולנו. תשפ"ד היא שנה של פריצת דרך – שנה שבה אנו יכולים לצעוד עוד קדימה, לשתף את הציבור בדיוק הצרכים, למצוא מענים מתאימים ולהתחבר דרך מעשים.
מאחלת לתושבי העיר שנה טובה: תשפ"ד – שנה של פריצת דרך.
