נציגת "השקופים"
"רק מי שהיה רעב רואה את הרעב של האחר", זהו המוטו של ליזי (עליזה) מנסורי, תושבת העיר מזה כ-18 שנים, מספר 4 ברשימת "עוצמה יהודית" בראשות מוטי פרץ; ליזי התמודדה בחייה עם לא מעט טלטלות ואתגרים, מהן צמחה והתחזקה (אישית ורוחנית), ופועלת בשנים האחרונות עבור כל אותם אנשים "שקופים" המתמודדים עם אתגרי נפש, נשים עם דיכאון לאחר לידה, פיברומיאלגיה ועוד
פורסם בתאריך:
"באופי שלי אני אישה של עשייה, תמיד בתנועה למען מטרה כזו או אחרת. לפני כ-15 שנה סגרתי את גמ"ח הבגדים שהיה מופעל אצלי בבית לטובת גידול ילדיי, והייתי אמא פעילה בכל מסגרת בה למדו. בנוסף לא הרפיתי מעזרה לזולת – זה אצלי בדם".
להמשיך את העשייה ביתר שאת
ליזי, שהתמודדה בחייה עם לא מעט אתגרים והשפעותיהם על חיי היומיום, הבית והמשפחה (התמודדות נפשית, תאונת דרכים, פציעה פיזית עם ילדיה, דיכאון אחרי לידה, חרדות, פיברומיאלגיה), המשיכה למרות הקושי וצלחה את הדרך בזכות סביבה עוטפת, לא שכחה את מי שהיו איתה מאחור, וכיום מתמודדת למועצת העיר בשביל להמשיך את העשייה ביתר שאת כנציגת 'השקופים'.
במרוצת השנים התנדבתי ואני עדיין מתנדבת בגמ"חים ובהכנת סלי מזון למשפחות בחגים, תמיד הייתי אוזן קשבת לציבור שצריך עזרה, ולא משנה המגזר ממנו הגיעו. כולם ידעו כי דלתי פתוחה, ובכל מה שביכולתי לעזור אני עוזרת – מכל הבחינות. גם את ביתי ומשפחתי סחפתי לתוך העשייה המבורכת, ובכך אני רואה הצלחה בחינוך ילדיי – ב"ה.
בעברי עבדתי כסייעת בחינוך המיוחד בעירייה עד הלידה האחרונה שלי, בה סבלתי מדיכאון ממושך אחרי לידה ועברתי תהליך שיקום ארוך. הבנתי את משמעות החיבור בין גוף לנפש, נפתחו תיבות פנדורה וכל הטראומות מהעבר צפו. הייתי צריכה להתמודד וללמוד כיצד לחיות איתם ולצידם. משם התחלתי דרכי בהסברות והרצאות דרך תוכנית 'עמיתים', שהרי 'אין חכם כבעל ניסיון'. במטרה להנגיש את סוגיית בריאות הנפש לציבור, להקטין את הסטיגמה החברתית ולהעלות את המודעות בנושא בריאות הנפש בפרט ובעלי מוגבלויות בכלל, שמספרם בחברה הולך וגדל, בעיקר לאחר ה-7.10.23".
ליזי, ספרי לי על עצמך
"אני תושבת העיר מזה 18 שנה, חוזרת בתשובה, אם לחמיש ילדים, ונשואה ליוחאי - האיש שעשה ועושה איתי המסע של חיי תמך ותומך בי לאורך כל הדרך, מתמודדת למועצה כנציגת השקופים".
שקופים? למה הכוונה?
"כשמסתכלים עליי לא רואים את המחלות השקופות - דיכאון, חרדה, פיברומיאלגיה, פוסט טראומה ופריצות דיסק, איתם 'זכיתי' להתמודד במהלך חיי. מדוע זכיתי? מאחר ובסופו של יום התמודדויות אלו עיצבו את מי שאני היום והיוו כר פורה להיותי פעילה במגוון תחומים, אשת עשייה וקירוב לבבות.
בראש ובראשונה, בהרצאות אותן אני מעבירה, חשוב לי לשתף בחוויות מהשטח - כיצד זה נראה ומרגיש מהצד של המתמודד עצמו. במהלך המפגשים הקהל נחשף לתובנות עלינו כחברה וכבודדים כחלק מהמעטפת בתהליך ההחלמה של כל אחד ואחת. במקביל, המתמודדים עצמם נחשפים לידע הרב שיש לבעלי הניסיון והכלים כיצד לקבל אחריות אישית ולהתחזק בתהליך השיקום והתמודדות.
לצד ההרצאות, קידום וארגון הפרשות החלה ומס' התנדבויות בהם אני פעילה (גמ"חים, בית התבשיל, ימי שבת בקהילה, סיירת לה"ב אדומים). הם האמונה והשליחות שלי בבניית מעגל קהילתי איתן שישמש כלי לחיזוק ובניית חוסן אישי, תוך התמודדות פעילה עם אתגרי היומיום והתקרבות לחברים ושכנים. מבחינתי, חיבורים, שת"פ וקשרים חברתיים הם היסוד בבניית חוסן אישי והתפתחות חברתית – ראינו את זה הלכה למעשה לאחר ה-7.10, ומהות הסלוגן יחד ננצח".
מה תרצי לקדם?
"לצערנו רק אחת מתוכניות החברה למתנ"סים הקשורה לבריאות הנפש וצרכים מיוחדים קיימת בעיר וכוונתי לתוכנית עמיתים. יש ניסיונות להכניס תוכניות נוספות כמו מרכז צמי"ד, אבל אין תקציבים וכרגע קיים מענה רק עד גיל 12. בפועל, נוצר מצב שאין מענה לבריאות הנפש, התורים עצומים כי אין פה צוותים לטיפול. לצערי, אני מכירה מאות מתמודדים שזועקים לעזרה ואין להם מענה.
כן, בריאות הנפש הוא תחום הקרוב לליבי, ואני מכירה אותו מלפני ולפנים ומעוניינת ולפעול לקידומו. נכון, זה לא תחום אטרקטיבי, הוא לא 'מצטלם יפה' וגם העשייה בו שקופה, כלומר, אי אפשר לפרט על הישגים בטח לא ברמה האישית, וכך הופכים האנשים להיות שקופים ולסבול בשקט. לכן אני מרגישה שיש צורך ודרישה לקדם את הנושא ברמה המקומית במועצת העיר, ורואה עצמי נציגה וקול של אותם הסובלים באמת.
כפי שאמרתי קודם, לדאוג למעטפת, להקהילה אכפתית ומעורבת, כי בשיא המשבר כל אחד מאיתנו זקוק לסביבה שיודעת לחבק, לקבל ולתת מתוך הלב. מבחינתי, זו הצלת נפשות, לא פחות מזה, בקמפיין שלנו אנחנו נוהגים לומר 'שומרים על הבית', ולכך נדרש מנעד רחב מאוד של שירותים, אחד מהם הוא הסיוע, התמיכה, המעטפת, מי שאין לו קהילה שתהיה אתו לא יוכל לשרוד, ואני באה בשביל להיאבק שכל מי שצריך יקבל מענה.
ובפרט בימי מלחמה, כאשר הלחץ והסטרס רק עולה, חיילים חוזרים משדה הקרב, חובה עלינו כקהילה להיות ערוכים לזה, כי יש ותהיה עלייה במס' המתמודדים נפשית, (חיילים שהיו בקרב, חיילים שאיבדו את החברים הכי טובים שלהם, משפחות שאיבדו יקיריהן, אימהות שבניהן/בעליהן בחזית הקרב או בפיגועים שקרו בעיר), חובה עלינו לשמור על רגישות, לספק מעטפת מקומית ולסייע לכולם, כולנו חווים תקופה לא קלה, והנושא של מתמודדי נפש, חייב להיות על השולחן עם תוכנית אופרטיביות, טיפולי מנע וכל הדרוש. זה ממש הצלת נפשות".
האם "נציגת השקופים" זה תיאור מתאים למתמודדי נפש?
"מתמודדי נפש, בחלק לא מעט מהמקרים, לא מתפקדים, ואז גם הכנסות ומשכורת לא נכנסת. אני לא מתביישת להגיד שגם אני הייתי שם. אני מאמינה במשפט 'רק מי שהיה רעב – רואה את הרעב של השני'. אני יודעת מה זה רעב, לכן אני לא יכולה ולא מסוגלת להישאר אדישה למצוקת הזולת".
מה תרצי לעשות בתחום הזה?
"ב"ה, אנו עיר של חסד. במלחמה זה הורגש מאוד, יצא לי כמה פעמים במהלך המלחמה לנסוע עם מתנדבים מהעיר ולבשל אוכל חם לחיילים בבסיסים, וגם לסייע פה בעיר. מי שפעיל ומכיר את ארגוני החסד בעיר לא הופתע, אבל צו השעה הוא לאחד כוחות של חסד, כי יש בעיר מס' עמותות וארגוני חסד, כל אחד בפני עצמו. החלום שלי זה לאגד אותם תחת קורת גג אחת שיוכלו להמשיך את הפעילות בצורה מאורגנת ומתואמת ובסיוע עם העירייה, אם במתן סיוע ראשוני של מזון, בגדים וכדומה, בקבלת מרחבי פעילות ייעודים, מחסנים, רכבים ועד תוכניות שיקום כלכלי. בסוף, המטרה היא לתת את החכה ולא להמשיך לספק את הדגים. מבחינתי, עניי עירך קודמים".
אז את שואפת לתיק הרווחה?
"בגדול כן, אבל הקו המנחה עבורי הוא סיוע ושיקום בתחום בריאות הנפש וסיוע לנזקקים. אני רוצה שתהיה תוכנית איך בסוף עוזרים להשתקם ולחזור למסלול, לקבל כלים להתמודדות. שם אני מגיעה עם הרבה ניסיון, קודם כל מהסיפור האישי, מעשייה רבת שנים, וכמובן, בסיס האמונה שלי - עזרה לזולת וקירוב לבבות".
איך הגעת לעוצמה יהודית?
"לפני כשנה התחלתי להתנדב בסיירת לה"ב יחד עם שירן מירזאי, שהיא ממקימי הסיירת, בעקבות סדנא למניעת התבוללות ששירן קיימה בעיר, גם לשם הגעתי כדי להציל בנות שעדיין לא מבינות את החיים ולאן הן 'נכנסות' בקשר עם בחורים מהכפרים. בדרך הן מסתירות את הקשר, כי הן בעצמן מרגישות שמשהו לא תקין, אבל קשרים אלו לא מתקיימים בחלל ריק, בין אם יש משהו נפשי או בעיות בבית הן מבקשות 'לברוח' ורוצות לקבל יחס אוהב. אני מגיעה לשם קודם כל כאימא שבאה לשמוע ולתת אוזן קשבת ולב דואג לבת שלה. כאמא, כואב לי על כל בת ישראל, לעיתים זו בחורה שקצת הולכת לאיבוד בגיל הנעורים מכל הלחץ של החיים, ומחפשת מקום לפרוק את זה, והיא רוצה להאמין שבקשר הזה היא תקבל את מבוקשה, היא לא רואה שזו לא המציאות, ואיננה מודעת למה היא נכנסת. כשאנחנו באות ויושבות איתה, היא נפתחת, מספרת, משתפת ומודה שלא רוצה בקשר הזה.
מפה אני קוראת גם להורים. תאהבו את הילדים, תהיו אוזן קשבת. תתעניינו מה הם עושים, איפה הם ואיפה כואב להם. אני רואה בפעילות הזאת שליחות עצומה, ודאגה עצומה לנוער היקר שלנו, כמה חשוב להתייחס אליהם ולא לזנוח אותם.
מהפעילות בסיירת לה"ב התחברתי לשירן, ומתוך השיחות בפעילות הלילית של הסיירת נפשותינו נפגשו. שנינו מגיעות מאותה דאגה, והמחשבה על "האדם השקוף" שמחפש את עצמו ולא יודע מה לעשות.
אני מאמינה שהקב"ה נותן לנו התמודדויות בחיים על מנת שנעבור אותן, נלמד מהן ונעניק ונעשיר מניסיוננו את האחרים. כולי תפילה שאהיה שליחה נאמנה בשביל הציבור".
לסיום?
"אני מקום רביעי ברשימה, היכולת שלי להשפיע במועצה תלויה כעת בתושבי מעלה אדומים היקרים והרצון שלהם להשפיע ולהצביע ביום הבחירות, לראות עצמם כחלק מאותם אנשים שעושים יותר ומדברים פחות, למען 'עולם חסד ייבנה".
