המסע המטלטל של אביאל זרגרי: "מהגיהנום של הברך הבנתי מי הבוס"
מגיל צעיר הוא סומן כיהלום החדש של בית וגן מכבי חיפה שילמה עליו הון רק כדי שיישב על הספסל. במכבי פתח תקווה הגיע שער מהסרטים ואחריו קרע בצולבת שריתק אותו למיטה. כעת, כשהוא מתחזק באמונה, שומר שבת ופותח דף חדש בדילה גורי הגיאורגית אביאל זרגרי מדבר על הכל. החזרה הקצרה לטדי, התחנה ברומניה, והחלום החי על הליגה האנגלית
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
גיא אדרי ושלמה חסיד
הסיפור של אביאל זרגרי, שחתם לאחרונה בדילה גורי הגיאורגית, הוא סיפור מורכב: עצוב אבל מלא שמחה, צובט בלב אבל נוטף אופטימיות. מגיל צעיר הוא סומן בערוגה של בית וגן כדבר הגדול הבא של בית״ר ירושלים – פריחה של פעם בדור, שחקן בעל איכויות של אורי מלמיליאן, אלי אוחנה, אלי מיאלי, חנן אזולאי ודני נוימן, רק בגרסה מעודכנת ומודרנית של קשר אחורי.
הכישרון יוצא הדופן משך במהירות את המועדונים העשירים של ליגת העל. מכבי תל אביב, מכבי חיפה והפועל באר שבע נאבקו על שירותיו והציעו סכומים גבוהים, אך האוהדים בטדי עלו על הגדרות – בסגנון "לשרוף את המועדון" של הגששים – והבעלים אז, משה חוגג, לחץ על הבלמים. אלא שבהמשך, כשברק אברמוב נכנס לתמונה וירש בור תקציבי עמוק, לא נותרה ברירה: זרגרי נמכר למכבי חיפה תמורת מיליון יורו שהזרימו אוויר לנשימה לקופת המועדון הירושלמי.
אלא ששם, במועדון המקצועני מהכרמל, הרחק מהחמימות, המשפחתיות והצ'פחות המוכרות של בית וגן, זרגרי נתקל במציאות שונה. הירוקים דהרו בקצב מסחרר בליגת האלופות, והקשר הצעיר התקשה להשתלב בין הכוכבים הוותיקים, לא פשט את מדי האימון, ובהמשך הושאל למכבי פתח תקווה.
(זרגרי במדי בית"ר ירושלים: "היה מרגש ועוצמתי לחזור לטדי")
אצל אבי לוזון החיבור היה מיידי. זרגרי שבר את הבצורת וכבש שער שנראה כאילו נלקח מסרטוני יוטיוב – פצצה מ-30 מטר הישר לחיבורים בדרבי של פתח תקווה. אך דווקא כשהכל התחבר והקריירה עלתה שוב על הפסים, הגיע הרגע המר: הוא קרע את הרצועה הצולבת, רותק למיטה, סבל מכאבי תופת ונכנס למסלול שיקום ארוך ומפרך.
החזרה לדשא הייתה איטית ומייגעת. כשחזר לסיבוב נוסף בבית וגן, הדברים כבר נראו אחרת; האנליסטים שמדדו כל תנועה ונתון פיזי הצביעו על כך שלגרזן חסר קצב, אך זרגרי סירב להרים ידיים.
הסטירה המצלצלת שספג החזירה אותו לשורשים: הוא התחזק בדת, החל לשמור שבת ולהקפיד על כשרות, והתפלל לה' שיחזיר אותו לימיו היפים על המגרש. אופי מברזל תמיד היה לו, וגם הפעם הוא נשבע לא לוותר על החלום.
בהמשך קיבל הזדמנות בליגה הרומנית ויצא להרמנשטאדט, שם חזר להיות אותו שובר גלים שמתקל בלי חשבון. אך הקבוצה נקלעה לחדלות פירעון ולבעיות כספיות, וכעת הוא מצא בית חדש בדילה גורי הגיאורגית. מיד לאחר שפרק את המזוודות, זרגרי התיישב לשיחה פתוחה, כנה ובלתי אמצעית עם "זמן ירושלים" על כל מה שעבר. "הסוף יהיה טוב", הוא מבטיח בחיוך, "עוד תראו אותי בליגה האנגלית".
התאקלמות בגיאורגיה
זרגרי, איך החיים בגורי?
"עיר נפלאה, שקטה וזולה. למדתי כבר כמה מילים בגיאורגית, אני פוגש פה לא מעט ישראלים, והקבוצה שלי, דילה גורי, נמצאת במקום החמישי בליגה הראשונה. אני פה בסך הכל שלושה שבועות, עדיין בשלבי התאקלמות, נכנס לכושר ומצפה להיכנס לעניינים בכל הכוח מיד אחרי פגרת הנבחרות."
איך אתה מרגיש עם הרגל והברך כרגע?
"בסדר גמור, ברוך השם. הפציעה הזאת חיזקה אותי וגרמה לי להבין לעומק שאני צריך לעבוד קשה ולהשקיע בלי הפסקה. אני מרגיש הרבה יותר טוב."
הדרך למעלה והספסל בחיפה
בוא נחזור לינואר 2023. בית״ר מוכרת אותך למכבי חיפה תמורת מיליון יורו.
"בית״ר הייתה אז במשבר כלכלי גדול. ברק אברמוב נכנס לבעלות במקום משה חוגג, היה חסר כסף בקופה, ואני הייתי בין הנכסים הבולטים של המועדון, כך שהיו חייבים למכור. כשמועדון כמו מכבי חיפה רוצה אותך זה מחמיא מאוד. יחד עם זאת, היה לי טוב מאוד בבית״ר והייתי מחובר בנשמה לקהל ולמועדון שבו גדלתי."
מה קרה בפועל במכבי חיפה?
"הגעתי לקבוצה חזקה מאוד שרצה בליגת האלופות, ולא קיבלתי הזדמנות. ברק בכר אימן אז. התאמנתי הכי חזק שיכולתי, עבדתי קשה מאוד, חיכיתי וקיוויתי שזה יקרה – אבל זה לא קרה. הכול מלמעלה. אחרי חצי שנה עזבתי למכבי פתח תקווה. אני שחקן ממושמע וילד טוב שלא מייצר בעיות. זו הייתה תקופה לא פשוטה בכלל שבה לא שיחקתי, אבל היא חישלה אותי. בהרכב של חיפה שיחקו עלי מוחמד, נטע לביא, צ'רון שרי ומוחמד אבו פאני – כולם כוכבים בתקופה הכי טובה בקריירה שלהם, ואני פשוט לא קיבלתי דקה."
ההתפוצצות במלאבס והרגע ששינה הכול
איך היו הדברים במכבי פתח תקווה?
"היה מעולה. נכנסתי לקצב מהר מאוד ושיחקתי כמעט תמיד בהרכב. נתתי שם את הגול הראשון והיחיד שלי בליגת העל – בדרבי מול הפועל פתח תקווה, בבעיטה מ-30 מטר. ניצחנו 1:2 והרגשתי מצוין. בני לם אימן אותי שם עד שפוטר שני משחקים אחרי הדרבי, ובפברואר הגיע במקומו רן קוז'וך."
ואז הגיעה הפציעה הקשה.
"קרעתי את הרצועה הצולבת במשחק גביע המדינה בסיבוב ח' מול מכבי יבנה, שבו ניצחנו בהארכה 1:3. הדקה ה-70 הייתה הרגע הכי כואב בעולם. הרגשתי כאב חד ובלתי נסבל, ובאותו רגע כבר הבנתי שקרעתי את הצולבת. עוד באותו הלילה עשיתי בדיקת MRI, וכעבור שבועיים עברתי את הניתוח.
זה היה רגע קשה מאוד. הראש התמלא במחשבות: מה אעשה עכשיו, מה יהיה הלאה, איך הברך תגיב לניתוח ואיך אעבור את השיקום. מספורטאי פעיל שחי בלוח זמנים אינטנסיבי הפכתי למישהו שמקובע למיטה. מגג העולם, שבועיים-שלושה אחרי השער המטורף בדרבי, חטפתי סטירה חזקה ישר לקרקע. גיליתי מחדש את העוצמה של המשפחה שלי, שהייתה סביבי ולא זזה ממני לרגע. אחרי חודש וחצי התחלתי שיקום מפרך שנמשך תשעה חודשים."
עברה לך בראש המחשבה לוותר? שאלת את עצמך למה אתה צריך את זה?
"הייתי חודש וחצי על קביים, עם כאבים מהגיהנום, בלי יכולת אפילו לקום לבד מהספה. בשבועיים הראשונים הטיפול התרופתי היה קשה מאוד גם מבחינה פסיכולוגית. אני משחק כדורגל מגיל ארבע, כשאבא שלי אימן אותי, ואני כל כך אוהב את המשחק הזה שמעולם לא דמיינתי את עצמי לא חוזר למגרש.
אנשי בית״ר התקשרו אליי כולם ודרשו בשלומי, אבל הייתי שייך אז למכבי חיפה. יום אחרי הפציעה התקשרו אליי הבעלים יעקב שחר, שאמר לי: 'כל מה שאתה צריך – יש לך את הטלפון שלנו', והמנכ״ל איציק עובדיה. הייתי המום ונרגש מזה. גם רן קוז'וך ואבי לוזון עטפו אותי בהמון אהבה. את הפיזיותרפיה עשיתי במכבי פתח תקווה בסטודיו 'פיזיו ספורט' אצל שלומי ממן, ואת תהליך השיקום עברתי עם מאמן הכושר שרון אוחיון – עבדנו שבע שעות ביום, מהבוקר ועד אחר הצהריים, עבודה סיזיפית וקשה של צעד אחר צעד, עד שאתה חוזר לרוץ ולקפוץ כמו ילד קטן ובונה את הביטחון מחדש. את החזרה לדשא עשיתי אצל דרור שמשון. כל התהליך הזה חישל אותי ובנה אותי מחדש."
החיבור לדת והחזרה לכר הדשא
בתקופה הזאת התקרבת לדת.
"את כל החגים האחרונים עשיתי בבית חב״ד בטביליסי, והיה מדהים. אני נמצא בתהליך התחזקות והתחברות לשורשים, וזה חיזק מאוד את האמונה שלי. כיום אני מגדיר את עצמי מסורתי-דתי. בארץ אני שומר שבת ומניח תפילין בכל בוקר. כאן בגורי מאתגר יותר לשמור כי אין בית כנסת בעיר, אבל אני דואג לקנות ולהביא בשר כשר במיוחד מטביליסי דרך בית חב״ד. לפני הפציעה לא הייתי בעניין הזה; לא הייתי אנטי, אבל לא שמרתי מצוות. כשהייתי מושבת חטפתי סטירה והבנתי מי מנהל את העולם ומי הבוס. אני מרגיש שרק הרווחתי מזה, הכול מוכוון מלמעלה."
(זרגרי על החיבור לדת: "הבנתי שהכל מלמעלה")
אין בך פחד להיפצע שוב באותה הברך?
"אני מאמין גדול באלוהים ויודע שהכול מלמעלה. התפקיד שלי מחייב אותי לתת מאה אחוז ולהיות הכי אגרסיבי שיש. אני קשר אחורי, ואני לא מתכוון להירתע או להסס בגלל שיש סיכון. כשאני עולה למגרש המחשבות האלה בכלל לא קיימות אצלי בראש. בכל מקצוע יש סיכונים, ובכדורגל בפרט."
מה קרה ברגע שיכולת לחזור לשחק?
"רק לקראת דצמבר, כשחזרתי למכבי חיפה, יכולתי לשחק שוב. אבל הקבוצה כבר רצה קדימה, סיימתי את החוזה שלי בחיפה ועברתי כשחקן חופשי להפועל חיפה, אצל המאמן רוני לוי – המאמן שאצלו עשיתי את טבילת האש הראשונה בבוגרים של בית״ר חמש שנים קודם לכן. זה היה איחוד מרגש מאוד. רוני האמין בי, רצה מאוד שאצליח, נתן לי המון ביטחון ובנה אותי מחדש, ויש לו זכויות רבות בקריירה שלי. שיחקתי שם כחצי שנה, ברוב הזמן בהרכב. אני לא שחקן שכובש ומבשל בצרורות, התפקיד שלי הוא קשר אחורי שמחלץ כדורים ומייצב את האמצע."
הפרידה מירושלים והתחנה ברומניה
ואז חזרת לבית״ר ירושלים.
"ההתחלה הייתה חמה וטובה. עליתי כמחליף בדקות 60–70, והיה מרגש ועוצמתי לחזור לטדי, להיות שוב קרוב לבית בירושלים ולקבל את החיבוק החם של האוהדים.
אבל בהמשך זה לא הסתדר: המאמן ברק יצחקי חשב שאני פחות מתאים לתוכניות שלו, ורשמתי בסך הכל חמש או שש הופעות, למרות שמבחינה גופנית ובריאותית הרגשתי מעולה, כמו חדש.
אגב, בבית״ר שיחק איתי החבר הכי טוב שלי, ליאון מזרחי, שמשחק היום בהפועל ירושלים. אנחנו חברים ואחים בלב מגיל ארבע, מדברים יום-יום עד עכשיו, ואני מאמין בו בכל הכוח."
משם יצאת לאירופה, להרמנשטאדט מרומניה.
"זו הייתה תקופה פנטסטית. הקבוצה נמצאת מרחק של שעתיים נסיעה מקלוז', שהיא עיר תיירותית מדהימה ותוססת בסגנון תל אביב. שיחקתי שם חצי שנה קבוע בהרכב, חזרתי לקצב והרגשתי שוב שחקן מרכזי, אבל המועדון נקלע לקשיים כלכליים כבדים ופשט רגל, כך שלא היה כסף להמשיך."
וכך הגעת לתחנה הנוכחית בדילה גורי.
"עוד לא רשמתי כאן הופעת בכורה, אבל המטרה שלי היא להיות בורג מרכזי ומשמעותי בקבוצה. יש לנו בקרוב חצי גמר גביע ואנחנו נלחמים כדי להגיע למפעל אירופי בעונה הבאה. הליגה כאן נמצאת בשיא המאבקים ונשארו עוד חודשיים וחצי לתום העונה. השאיפה הברורה שלי היא לתקוע יתד ולהמשיך לשחק באירופה."
לאן אתה שואף להגיע בהמשך הקריירה?
"החלום הגדול היה ונשאר הליגה האנגלית או הליגה הספרדית, ואני מאמין בלב שלם שאגשים אותו. בעזרת השם, בעוד שנתיים-שלוש אני אהיה במקום הרבה יותר גבוה."
