שובר שתיקה
15 שנה הוא שבר בשבילה עצמות ושיחק בלי מיניסקוס, עד העזיבה הצורמת וההצעה המעליבה. כעת, כשהוא מנהל גלידרייה במרחק פסיעה מטדי ועוזב לראשונה את ירושלים כדי "לרפא את הנפש", הסמל הכי מחוספס של בית״ר ירושלים, אופיר קריאף, מתיישב לריאיון פרישה נטול פילטרים. על גאידמק ואברמוב, על המחיר ששילם הרוש, ולמה בית״ר בלי הקהל שלה שווה להפועל חדרה. צילום: בית"ר גשם ירושלים
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
גיא אדרי ושלמה חסיד
במרכז הטניס החדש הצמוד לאצטדיון טדי, בין כדורי גלידה לריח של ופל בלגי חם, עומד אופיר קריאף. במשך 15 שנה הפנים הזיפניות והמבט הקשוח שלו היו הסמל המסחרי של בית״ר ירושלים. שחקן שלא ידע מה זה סיבובים: נכנס ראש בקיר, גלש עם הראש לדשא, שילם ברצועות קרועות ובכאבי תופת, אבל קנה את מקומו בנצח של היציע המזרחי.
כדורגלן עילאי הוא מעולם לא התיימר להיות; השפה שלו הייתה ונשארה ירושלמית אסלית ממחנה יהודה, והדם זרם בצהוב־שחור - גם כשעבר לעונה אחת בחיפה כדי להניף גביע.
בית״ר הייתה האהבה הראשונה, זו שנתנה פייט אפילו לאשתו מור, עד שהגיעה ה הצורבת לפני שנתיים. בטקס מצמרר שנערך בחודש אפריל האחרון מול 30 אלף אוהדים ששאגו את שמו, הנינג'ה של הבירה החליף סוף סוף זיעה בדמעות.
אבל אל תטעו במעבר מהסטופקס לכדורי הגלידה: קריאף לא ממתק שום דבר. כשהוא מביט מבחוץ על המועדון שבו גדל, הוא פותח מבערים ומספק את התיקול הכי חריף בקריירה שלו. בריאיון גלוי וחשוף הוא מדבר על הבעלים, השבר הניהולי, האכזבה מהסיום, וההחלטה הדרמטית לארוז מזוודות ולעזוב את העיר שבה נולד וגדל.
מוופל בלגי לפריים-טיים
איך נולד הרעיון לפתוח גלידרייה דווקא כאן, בצל של טדי?
"לפני ארבע שנים שמעתי שמקימים מרכז מסחרי צמוד לאצטדיון. גדלתי בקטמונים, ומעולם לא היה לנו מקום כזה באזור. זה היה חלום ישן שלי. בהתחלה הייתי אמור לפתוח סניף של 'קצפת', הכול כבר עמד להיחתם, אבל היו המון מאבקים. אנשים חזקים מאוד לטשו עיניים למקום הזה. ברגע שאנדי רם נכנס לתמונה בגלל הטניס, ישבתי איתו לשיחה של שלוש שעות. הוא אמר לי: 'שמעתי שהבטיחו לך, ואני לא אהרוס לך. אבל במקום קצפת - תפתח פה לה גופרה, יש לי רשת מעולה'. הרמנו את זה יחד."
(הגלידריה בצל אצטדיון טדי. אופיר לאחר הפרישה | צילום: ליאור שגה)
איך נראים השבועות הראשונים?
ברוך השם, מדהים. אנחנו פתוחים כמעט חודש והתנועה משוגעת. המקום יהיה פתוח באופן קבוע לפני ואחרי משחקים ואירועים בטדי. אני לא נמצא כאן כל יום, אבל במשחקים ובהופעות ברור שאני מתייצב. גייסתי את אחי הבכור אושרי ואת דוד שלי שי, שמנהלים את העסק מארבע בבוקר ועד חצות."
קהל היעד הוא בעיקר אוהדי בית״ר?
המקום הזה פתוח לכולם ולכל חולצה. ב-7 באוקטובר קיבלנו שיעור כואב ועמוק באחדות -כולנו עם אחד וכולנו אחים. המטרה היא לשמח אנשים בלי קשר לעדה, לקבוצה או לדעה פוליטית. מעבר לזה, ב'לה גופרה' יש את המוצרים הכי טובים בארץ: כדורי קרפ, ופל בלגי, שייקים, חלבונים ואווירה שאין בשום מקום."
"הבטן שלי שרפה מדקירות, אבל הייתי מת בשביל החולצה"
אתה נושק לגיל 36 ופרשת רשמית. הראש כבר עיכל שזה נגמר?
"אני מעכל, מחייך ומאושר ממה שעשיתי. הגשמתי חלומות שרבים אפילו לא זכו להתקרב אליהם, ואני מודה לה' על כל שנייה."
בכל מדד ובקרב האוהדים אתה מוגדר 'סמל'. מה הפך אותך לכזה?
"ההקרבה והנאמנות העיוורת. לא הייתי הכי מוכשר בדור שלי, אבל שילמתי בגוף שלי למען החולצה הזאת. שיחקתי ארבע שנים רצוף בלי מיניסקוס, על כדורים חזקים. כמעט בכל מחצית קיבלתי זריקה לברך. יש לי פגיעות בכבד, הברכיים שחוקות, והבטן שרפה לי בלילות מרוב דקירות ודלקות. מעולם לא דרשתי טפיחה על השכם; פשוט הייתי מוכן למות על הדשא בשביל בית״ר."
(אופיר קריאף ואחיו, אושרי עם ראש העיר, משה ליאון | צילום: ליאור שגה)
החיבור המוחלט ליציע נצרב בפרשת הצ׳צ׳נים, כשהתייצבת מול ארקדי גאידמק"
היינו בעונה אדירה, דוהרים לאירופה עם הרכב שרובו שחקני בית רעבים. היינו מגיעים למתחם שעה וחצי לפני האימון מרוב אהבה. בוקר אחד מנחם נידם מודיע שאנחנו עולים על מטוס לגרוזני, והבנו שמשתמשים בנו כפיונים במשחק פוליטי. הייתי ילד בן 21, עמדתי מול מיליארדר ואמרתי לו ישר בפנים: 'אני לא עולה למטוס הזה. זה מנוגד לערכים של בית״ר, ולא אכפת לי מה יהיה המחיר".
שם קנית את עולמך אצל האוהדים?
"שם הם ראו שאני לא רואה בעיניים כשהמועדון על הכף. אנשים שוכחים: בית״ר בלי הקהל שלה שווה להפועל חדרה. הקהל הזה הוא הגב, העוצמה והחמצן. גאידמק היה אינטרסנט שמעולם לא חיפש את טובת בית״ר."
אריאל הרוש, חברך הטוב, בחר אז אחרת וגמר את הסיפור במועדון?
"אריאל הוא אח בדם. הוא היה אז הקפטן השני, ילד צעיר שזרקו אותו למים מול המצלמות. הוא אמר מה שאמר, הקהל פירש את זה כבגידה - ושם זה התפוצץ. אריאל בית״רי שרוף, אוהד מלידה מקטמון, ואם הסיפור הזה לא היה מתרחש, הוא היה עושה קריירה ענקית באירופה. הוא פשוט נקלע לסיטואציה בלתי אפשרית."
הצעה של חצי שנה בשכר בדיחה
בטקס העזיבה שלך רעדו היציעים בטדי. קיבלת כבוד של מלכים.
"אין הרבה שחקנים שזכו לטקס כזה מול 30 אלף איש. מגיע לי על כל מה שנתתי, וכך השם גזר. התחלתי כאוהד ביציע וסגרתי מעגל מול היציע הזה."
ובכל זאת, הדרך שבה הדברים הסתיימו מול ההנהלה השאירה טעם מר?
אני לא כועס, אבל בטח מאוכזב. מקצועית, היה לי מקום בסגל הנוכחי בלי שום ספק. יכולתי להישאר, לכוון את הדור הצעיר כמו שתמיד עשיתי, לעטוף את השחקנים הזרים - שחיו אצלי בבית בסופי שבוע עם המשפחות שלהם. היה אפשר למצוא לי תפקיד מכבד."
("היציעים רעדו" - טקס הפרידה מאופיר קריאף בטדי | צילום: ליאת אבשלומי)
דווח שרצו אותך רק כעוזר מאמן ולא כשחקן?
ברק יצחקי ואלמוג כהן רצו אותי מאוד בסגל כשחקן פעיל. אלמוג אפילו אמר לי: 'אני לא מצליח להבין מה יש לכפיר אדרי נגדך'. החוזה כבר היה מונח, אבל אז הגיעה הצעה מעליבה: חצי שנה כעוזר מאמן או כנשיא מועדון, בשכר מגוחך, רק כדי לצאת ידי חובה. לא נשארים איפה שלא באמת רוצים אותך. זה לא היה עניין של כסף, אלא של כבוד עצמי ותחושת שייכות. לכן הבנתי שהפרק שלי בבית״ר לא נגמר -הוא רק נעצר זמנית."
והיום אתה גם אורז ועוזב את ירושלים?
"אחרי 36 שנה בעיר, אנחנו עוברים לגן יבנה, קרוב למשפחה של אשתי מור. מור היא העוגן, השקט הנפשי, ובלעדיה לא הייתי עושה חצי מהקריירה הזו. נמאס לי ללכת ברחובות ירושלים ושבכל פינה יעצרו אותי ויגידו: 'קריאף, תראה מה קורה, אתה כל כך חסר'. זה לא מאפשר לנפש שלי להחלים ולשחרר. המעבר הזה נחוץ כדי לרפא את הנפש."
פותח חשבונות
ברק יצחקי סיים את דרכו על הקווים. הופתעת?
"הוא לא שידר על אותו גל עם אלמוג כהן, ולברק אברמוב יש בעיה ברורה עם הוצאת סכומים גדולים. ברק יצחקי מאמן מצוין והוא עוד יגיע רחוק."
אלי טביב?
גאון כדורגל. היה צריך להיות מנהל מקצועי. כל הסיפורים שבגללו לא לקחנו דאבל הם קשקוש. בגמר הגביע מול הפועל חיפה, השוער שלהם שטקוס נתן את משחק חייו ומנע תבוסה במחצית הראשונה. בדקה ה-92 יכולתי למסור לחן עזרא שהיה פנוי, אבל ראיתי מול העיניים איך אני מביא את הגביע בעצמי. אלוהים החליט אחרת."
משה חוגג?
"החמצה ענקית. אם היו סביבו אנשי מקצוע ויועצים נכונים ולא אינטרסנטים, הוא היה יכול להישאר הבעלים של בית״ר לעשרים שנה כמו יענקל'ה שחר."
וברק אברמוב?
איש עסקים מבריק, אבל בואו נודה על האמת: איתו בית״ר לא תיקח אליפות. אם זה לא קרה בעונה שעברה, זה לא יקרה לעולם. יש לו גב מטורף של 21 אלף מנויים -מספרים שלא נראו בהיסטוריה של המועדון -אבל הוא לא משקיע בהתאם ולא מנחית שוברי שוויון. זה מאכזב מאוד."
ראית את התבוסה של קבוצת הנוער 7:1 למכבי תל אביב?
"מזעזע. אלמוג כהן עשה שם עבודה מדהימה כשהגיע: ירד למגרשים בערבים, דחף והעלה כמעט את כל המחלקה לליגות הבכירות. אני מאוד מקווה שהזעזועים האחרונים לא ירסקו את כל מה שנבנה שם, כי כרגע פתיחת העונה שלהם נראית מדאיגה מאוד."
אבירם ברוכיאן נשאר כעוזר מאמן. יש מי שטוען שהוא שם רק כקישוט?
שטויות. שיחקתי לצד ענקים, אבל החיבור שלי לברוכיאן וליוסי בניון היה משהו מיוחד. אבירם הוא ווינר, אישיות וסמל אמיתי. כל יום שהוא נמצא בבית״ר ירושלים זו זכות גדולה למועדון."
